שלום הרב

ולמה אי אפשר לומר, שהוא מכיר אותך ואת הנתנוים הטבעיים כ"כ טוב, שהוא יודע מה תעשה? למשל כמו שהוא אומר על אהרון שיראה את משה וישמח בליבו? או על פרעה שיסרב להוציא את עמ"י?

כי אם היכרות מספיקה כדי לנבא מה אעשה, פירוש הדבר שהנתונים העכשוויים רובעים את מהדיקרה. קיבלת דטרמיניזם.

אממ… אוקי. כבדרך אגב, מספר פעמים בפרק מוזכר הרמב"ן, שהכל ניסים וכו'. יש רמב"ן נוסף בסוף שער הגמול שמצוטט את דברי הרמב"ם, שממנו עולה שכמעט שום דבר אין בו התערבות אלוקית, אני מעתיק לך את הקטע:

ואני מזהיר עוד למי שירצה להיות ממי שנאמר עליו וצדיק באמונתו יחיה, ואינו חפץ להמנות עם הנאמר בהם בנים לא אמון בם, שלא ישתדל בחקירה הזאת מפי הספרים ורוב המדברים בענין הזה, ויבין וידע כי אין הספק הזה רב מאד בעניני (נ"א: בעיני) בני אדם ואיננו צריך כרוב הענינים המתקשים בתחלת העיון, וכבר בטל הרבה מן המחקר הזה הרב הגדול ז"ל בטענותיו בפרק שנים עשר מספר מורה הנבוכים, אמר ז"ל כי יעלה על לב ההמון כי רעות העולם יותר מן הטובות, וכשתערוך מנוחות האדם ותענוגיו בזמן מנוחתו אל הדאגות והמכאובים הקשים והפגעים והחליים והמכשולות, יראה להם כי מציאות האדם לרעתו, והוא ז"ל יבאר כי רוב הרעות באישי בני אדם באות מחסרון דעתם, ומסכלותינו נזעק ונשוע, ומן הרעות אשר נסבב לנפשותינו ברצוננו נדאג ונכאב, כמו שאמר שלמה (משלי י"ט) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, והאריך בזה ופירש כי רוב הרעות ההוות בבני אדם הם מנזקי אדם באדם, כגון הקטטות והמלחמות, או מנזקי אדם לנפשו ברוב התאוה למאכל ולתשמיש וכיוצא בזה, ואין ראוי לנכנס במלחמה ויורוהו בחצים לזעוק רק על נפשו, ולאוכל מאכלים רעים ונעשה מצורע או המרבה בתשמיש ונעשה עור לשוע רק על סכלותו, וכן תראה מהם כי הנכנס בסכנות המדבריות והימים כדי להתעשר ביותר על שכניו ולהתרפס ברצי הכסף והזהב וימצאוהו תלאות, ילך וישוע וילין על הזמן ויתמה מרוע מזלו, והקב"ה לא יחדש מופת ונס בעולם לעזור המשוגעים על פחיתות מדותיהם. ועוד תשוב תראה בהם כי מי שאסף מן הממון די ספוקו רואה עצמו פחות וגרוע מזל ממי שאסף הפנינים בתוך גנזיו ויתלונן על מזלו, וגם זה מפחיתות המדות כי המשיג אלו התוספות לא השיג דבר נוסף בעצמו וכחו, אבל השיג הבלי שוא או תעתועים או כשלון לעצמו, והחסר מאלה התוספות אינו חסר כלום, לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו, ואלה הם רבים בכל זמן ובכל מקום.

הזכרתי שם שיש סתירות במשנת הרמב"ן בעניין זה, וכבר נכתבו על כך כמה מאמרים. הבאתי את דבריו לא כדי לדו ןבשיטת הרמב"ן אלא כדי לתת שם לשיטה הנפוצה הזאת.