שליח ציבור ואמונה
הסיטואציה – אדם שלא בטוח באמונה, אבל יותר בכיוון של כופר (כלומר חושב שהיהדות לא אמת), אלא שהוא דתי חברתית (שזה אומר שהוא שומר בקוים כלליים על המצוות, אלא שהוא מחפף, וגם מה שהוא שומר זה לא בתור אמת ומחוייבות אלא שילוב של אינרציה וחברה)
האם מותר לאדם כזה להצטרף למנין? לעלות חזן (תמיד מבקשים ממנו)? לעלות לתורה או לקרוא בתורה ובהפטרה?
אמנם יתכן שחברי המנין היו מזועזעים מאמונותיו ולא מצרפים אותו, אבל מאידך (א) יש גם שיטות, בעיקר היום, שכל יהודי בערך מצטרף למנין ומצוה לקרב וכו', (ב) הרבה אנשים לא מבינים ולא מתעסקים במחשבה ועיון, ומבחינתם אם אתה לא נוסע בשבת ואוכל כשר בגדול התקבלת, (ג) לשיטתי הרי אין שום ערך לתפילה במנין או לא במנין, או להוצאת הציבור ידי חובה (שהרי אין דבר כזה חובה), ואת מראית העין אני מקיים.
אולי יותר ממוקד – האם המדד לזה צריך להיות ההלכה כמו שאני מבין אותה (שלפי זה לא מצטרף בכלל), ההלכה כמו שהם מבינים אותה (ואז צריך איזה אומדנא בדעת הפוסק הממוצע או הקהילה), או האמת (שכל זה סתם הצגה וחסר ערך, וממילא מותר לי לשחק בה).
אם כזה לא מצטרף למניין ובוודאי לא להיות חזן. מבחינת התפילה הוא כמו עציץ. ואם יש למישהו שיטה אחרת – נא לשאול אותו לגביה.
את השאלה האחרונה לא הבנתי. הצטרפות מניין היא עניין הלכתי. אם אתה מחויב להלכה או לא – זה כמובן עסק שלך. מה עניין לאומדנא בדעת פוסק כזה או אחר – נשגב מבינתי.
התכוונתי כך –
אדם שלא מחוייב להלכה, הוא אדיש כלפי הטקס הדתי והלכותיו. לכל היותר (וגם זה לא בטוח) יש חו מחויבות מוסרית לדאוג ששאר האנשים, שכן רוצים מנין הלכתי, יקבלו כזה.
אבל ההגדרה של "מנין הלכתי" עבור אדם שלא מחוייב להלכה היא לא האמת ההלכתית (שבזה אני נוטה לדעתך שדינו כעציץ נקוב), אלא האמת של האנשים ששומרים הלכה – כלומר דעת הפוסק הממוצע (בהנחה שלא כל פעם תבצע סקר בבית הכנסת מי הולך לפי מי ומי מצרף אותך ומי לא).
צר לי, אבל אני לא מבין את השאלה. אתה שואל האם לגלות לאנשים שרוצים לצרף אותך למניין שאתה לא מאמין? אמרתי שלדעתי חובה עליך לעשות זאת. הם אמורים לקבל את החלטותיהם ולא אתה וגם לא הפוסק הממוצע (מי זה בכלל?).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer