שלמה מימון
שלום לכבודו, קראתי את ספרך אמת ולא יציב וראיתי שציינת שם את קול הנבואה של הרב הנזיר ואת הרמבם ביחס לצפייה לתוך האידאות, רק שנראה לי שהביסוס לצורת החשיבה הזו הוא משהו בסגנון של האידאליזם של שלמה מימון.
מימון סבר במענה לקאנט שכדי לבסס את המדע צריך להניח שהחוקים השכליים נגזרים מתוך השכל היוצר שהוא החלק בתודעה שאקטיבי שאינו ידוע לתודעתינו הרצפטיבית. עבור ניסוח כמו זה אני יכול להבין מהי צפיה לתוך האידאות שהרי הן קיימות בתוכנו. אלא שראיתי כאן כשהקלדתי את השאלה שכבודו לא אוחז באידיאליזם. מה אם כן מבסס את ה"צפיה לתוך האידאות"?
מי שאוחז באידיאליזם (אם כוונתך לסוליפסיזם) לא מדבר על מה שאני מדבר. להסתכל פנימה זו לא חכמה ולזה לא צריך ביסוס. אני גם לא חושב שמיימון היה סוליפסיסט. אני טוען שיש לנו דרך אידיתית להתבונן על המציאות שבחוץ. לזה אין בסיס כמו שליכולת לראות אין בסיס. פשוט יש לנו את זה.
לא מדובר כאן על סוליפסיזם שכן גישה כזו סוברת שאין לסובייקטים אחרים חיים פנימיים ורק לי יש. מה שמימון משיב לקאנט זה שאם אתה רוצה לבסס את המדע ואתה מכיר בחוקיות השכלית של העולם אז אפשר להניח שכל יוצר ( למצער בתורת אידאה) שיוצר את כללי המציאות דרך החוקים השכליים שלו ואז הדבר כשלעצמו הוא היכולת להתאים את הכרתינו עם החלק האקטיבי הלא מודע של התודעה שיוצר את המציאות על פי כלליו
בשתי עגלות התייחסתי לשתי האפשרויות: ההתבוננות פנימה, ואז יש להוסיף הנחה שיש התאמה לחוקים השוררים בחוץ או להניח התבוננות אידיתית החוצה. זה לא משנה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer