שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן

ההיגיון כנראה אינו הסתברותי אלא הלכתי. ייתכן שהסברה היא הבאה: שמא ימות חיישינן שהרי ברור שכאשר אני נמצא ברגע הנתון הזה, אותו אדם ודאי ימות מתיישהו, לכן אי אפשר לייצר חזקה שאדם לא ימות בעתיד. ממילא בכל רגע יש חשש שמא ימות. אבל אם אני מצוי ברגע נתון כלשהו אין הכרח שהוא מת בעבר ברגע כלשהו. אולי הוא ימות בעתיד. אבל אם לא מת בעבר הוא ודאי ימות בעתיד.
אסוציאטיבית זה קצת מזכיר לי את ההבדל בין קטע חצי אינסופי אחורה או קדימה. כמה ראשונים מביאים ראיה שגיל העולם הוא סופי ולכן הוא נברא על ידי משהו/מישהו, שכן אם הוא בגיל אינסופי הוא לא יכול היה להגיע לרגע הנוכחי. זה לוקח אינסוף זמן. נשאלתי על כך בעבר ועניתי שהשאלה מבוססת על אי הבנה לגבי מושג האינסוף. כשמסתכלים אחורה, אפשר לומר שהעולם קיים אינסוף זמן, כלומר הוא קיים בכל רגע זמן שהיה אי פעם. אין רגע  זמן שבו העולם לא היה קיים. אבל כשמסתכלים קדימה, אי אפשר לומר שמתחילים במינוס אינסוף ומתקדמים לקראת הרגע הנוכחי. לא חשבתי מספיק על האסוציאציה הזאת, ולמה באמת נזכרתי בה. אני כותב אותה כאן לעיונך.