שקר שהוא אמת?!

(מובא בהע’ 63 בקונטרס על ענייני מיגו שנמצא באתר)

את דברי הרב דסלר ביקרתי בכמה מקומות. שם הם הובאו כהדגמה לרעיון של אמת משפטית, אבל אין זה אומר שיש הסכמה לדבריו.

יש שתי סיבות לשלול את השקר. א. שהוא אינו האמת העובדתית. ב. שאמירת השקר גורמת לעיוות השיפוט.

וכך למשל כשיעקב אומר ליצחק 'אנכי עשו בכורך', יש כאן אי אמירת האמת העובדית, אך לאידך גיסא יש כאן אמירה המביאה למשפט אמיתי, שכן יעקב הוא הראוי לבכורה.
יש מצב הפוך, כגון 'גניבת דעת',שהאמירה היא אמת לאמיתה מהבחינה העובדתית, אך היא גורמת לעיוות השיפוט, משום שהשומע מבין את הדבר אחרת
המצב שצריך לומר דבר המביא לתוצאה אמיתית באמצעות סילוף האמת העובדתית, הוא אילוץ שחובה לעשותו, אך בהרגשת כאב (ולכן היתה לדעת הנצי"ב תביעה על יעקב, לא על עצם המעשה, אלא על חסרון בתחושת הכאב.
בברכה, ש"צ. לוינגר

בפרשתינו אומר יעקב לאביו 'אנוכי עשיו בכורך', ופירש"י: "אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך". מעולם לא הבנתי את ההתחכמות הזו. אם המדבר משער שהשומע יבין את המשמעות השקרית, מה התועלת בכך שהוא אומר את המילים בצורה שהייתה יכולה להתפרש בצורה אחרת?

אמנם יש פרשנויות שונות שמעמיקות בנושא זה, אך לא נחה דעתי.

יש גם אסכולה שגורסת כי כדי שיהיה מותר לשקר צריכים להתקיים שני תנאים, א' שישנה מפני דרכי שלום, ב'שישנה באופן שמשתמע לתרי אנפי. ולא הבנתי לגמרי, אם יש היתר לשנות מפני דרכי שלום, מדוע יש חובה לומר דבר זה דווקא באופן שמשתמע לתרי אנפי? ואם 'משתמע לתרי אנפי' הוא היתר, מדוע דווקא במקום שיש 'דרכי שלום'?

אני מצרף דוגמה לספר שמלחים את שני ההיתרים:
סידורו של שבת חלק א שורש א ענף ד
ארז"ל (יבמות ס"ה ע"ב) מותר לשנו' בדברי שלום רבי נתן אומר מצוה לשנות כו' ובכל זאת לא שינה ח"ו לומר דבר שקר בלשונו רק על דרך שאמר יעקב אנכי עשו בכורך עשיתי וכו' שפירש"י זלה"ה שם אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך עשיתי כמה שדברת אלי. וכן פי' (בזוה"ק וישלח קע"א ע"ב) אמירת דוד המלך לנעריו שיאמרו משמו לנבל. כה לחי ואתה שלום וגו' וז"ל והא אתמר דאסור לאקדומי שלום לרשיעיא וכו' אלא הא אוקמיה דלקב"ה קאמר וחשיב נבל דעלי' קאמר וכו' ע"כ. וכן בסיפור העבד אמר ואשאל אותה כלו' באותה העת ששאלתי אותה ואשים את הנזם בעת ששמתי את הנזם ואם לבב לבן לא יבין לכוונתו אין בזה איסור. וכן ארז"ל (ב"מ כ"ג ע"ב) בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנין מלייהו וכו' דקדקו לומר משנין מלייהו ולא אמר עבידי דמשקרי כי ח"ו שמשום איזה טעם וסיבה ישקרו ח"ו בדבריהם ושארית ישראל לא ידברו כזב. וחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. והמשקר משקר ח"ו בחותם המלך כידוע ליודעי חן. ורק שמשנין מליהון שבלבבו יבין לומר בדברים שמשתמע לתרי אפי והוא יכוון על האמת ואם השומע שמע וטעה אין בכך וזאת דווקא בהני תלת מילי או מפני השלום כאמור אבל בשאר דברים שאינם לשם מצוה ודאי אף זה אסור. וכזה היה שינוי של אליעזר והכל כדי להסתיר מלבן ובתואל מעלותיה הנוראים שראה בה. בכדי שישלחו אותה אתו. ושלום יעשה לה להביאה לבית בעלה:

התפיסה שמתבטאת במדרש חז"ל הזה היא שאיסור שקר יש לו שני רכיבים:
1. עצם הוצאת דבר שקרי מהפה, בלי קשר להבנת הזולת. זו לא עבירה שבין אדם לחברו אלא ערך האמת באשר היא.
2. בין אדם לחברו – הטעיית הזולת. טענתם היא שרכיב 1 קל יותר אם מוציאים מהפה משהו שאינו שקר ברמה המילולית.
אני לא בטוח שאני מסכים לתפיסה הזאת.
אמנם ייתכן שגם רכיב 1 קשור לאיסור בין אדם לחברו, אלא שיש לו משמעות חינוכית. אם אדם יתרגל לגנות את השקר באשר הוא, זה יחנך אותו לא לשקר. לכן יש ערך שגם אם אתה נאלץ לשקר, עדיף שתיתן לעצמך תזכורת חינוכית שזה לא בסדר ותשתדל לעשות זאת באופן של "שינוי" כלומר במראית עין של דיבור אמתי.