שתי שאלות

1. אני אכן משתדל לעסוק רק בדברים שיש להם ערך. אם תשאל מישהו למה הוא אוכל שוקולד אז הוא יאמר "שוקולד זה טעים, וזה טוב שטעים לי". אתה טוען שאין ערך בזה שטעים לו, ולפי זה גם אין סיבה לאכול שוקולד.
אפשר גם לשאול אחרת – מה ההבדל בין הנאה לסבל? לכאורה אלו פשוט תופעות מנטליות שאחת מהן הגוף האנושי אוהב ואחת מהן לא. למה זה שהגוף שלי נוטה לאהוב שוקולד זו סיבה פילוסופית מספקת כדי לאכול שוקולד?
תמיד ככה הבנתי את המאמר "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". ונראה שזאת כוונת הרמב"ם בפרק החמישי משמונה פרקים.
על מה פה אתה חולק?

אני חולק על כך שאדם לא אמור לעשות שום דבר נטל ערך. מותר ליהנות.

אגב, ראה בפיהמ"ש לרמב"ם פ"א מאבות על חמישה סוגי דיבור. חובה, רצוי, ניטרלי, לא ראוי, ואסור. האמצעי הוא ניטרלי ואין מניעה לעסוק בו.
תמיד אפשר לטעון שההנאה נחוצה כדי להרגיש טוב מה שיחזור ויסייע בעבודת השם. זה מרוקן מתוכן את השאלה.

אני לא שואל הלכתית – ודאי שמותר הלכתית להנות, אלא פילוסופית – האם רציונלי לרצות להינות? למה אתה מחליט לאכול שוקולד?

כי אני אוהב שוקולד.

איך זה מנמק?
אני מתלבט אם לאכול שוקולד או לא. אני אוהב שוקולד. שכנע אותי למה אתה חושב שההחלטה הנכונה תהיה לאכול אותו.

אנונימי,
מי אמר שבשביל לאכול אותו זאת צריכה להיות ההחלטה הנכונה?
אתה מתבלב בין סיבה לבין ערך.
השאלה האם רציונלי להנות היא סתומה, זה לא במישור הזה בכלל, זה היה רלוונטי אם היית שואל אותו האם רציונלי לאכול שוקולד כי ההנאה שבדבר נותנת לי מרץ לעזור לאבא שלי לבנות סוכה.

האם רציונלי להשתעמם?

אם הבנתי מה אתה שואל, אז התשובה היא לא… אין חשיבות להנאה שלך ואין תוצאה ערכית לעניין.
אתה רשאי להפסיק להנות מעתה והילך