תביעה על בידוד
מה דעת הרב על פסיקתו של הרב יעקב אריאל שאומרת שיש לדרוש ממורה שלא התחסן והכניס לבידוד תלמידים
פיצוי מדין שֶׁבֶת וצער?
יש לזה בהחלט מקום, אם כי לא ממש מוכרח (שאלות של גרמא, מול אדם מועד לעולם).
מה אשם המורה שהמדינה מכניסה אותם למעצר בית על לא עוול בכפם כאחרוני הדיקטטורות. לפי כל המחקרים קורונה הרבה פחות מסוכנת לילדים משפעת. שיתבעו את מי שמכניס אותם לשם.
https://www.youtube.com/watch?v=vpxmUrYe0rs&feature=emb_title
הפסק שלו גורם צער רב הרבה יותר.
מה עוד שמדובר בפסק שנפסק בזדון, במטרה לעורר צער וביודעין.
לעומת הפסק הנבזי, המורה שהדביק בסך הכל נדבק ממישהו אחר שלא ביודעין והדביק שלא ביודעין. ועל כך אחראים מקבלי ההחלטות ומנהיגי הציבור במדינה.
במהלך החיים נכנסים ויוצאים כל מיני פתוגנים מגופם של אנשים ללא סוף. לשם כך חנן הבורא (או מליארדי שנות אבולוציה, איך שתרצו) את האדם במערכת חיסון המיועדת לתקוף אותם ולנקותם. Sars-Cov-2 הוא אחד מהווירוסים שמערכת חיסון נורמלית בנויה להתמודד מולו בהצלחה. מה הראיה? למרות מקדם הדבקה גבוה אין מגפה (אין תמותה עודפת).
כל עוד לא הוכח קיומו של פתוגן שמערכת חיסון תקינה אינה בנויה להתמודד נגדו – לא ניתן להטיל אחריות על אדם שמתנהג בצורה אנושית נורמלית כמו דיבור, מסירת שיעורים, הליכה ברחוב או ישיבה בקונצרט – בגין הדבקות של אחרים. זה המצב הנורמלי. אדם אינו אמור לבדוק את עצמו בכל רגע שמא יש לו איזה ווירוס שמערכת החיסון של הזולת אינה מסוגלת להתמודד נגדו.
אם מישהו יודע שמערכת החיסון שלו אינה בקו הבריאות – עליו לנקוט באמצעים שנועדו לחזקה (רמות טובות של ויטמין D בדם, ספורט, תזונה נאותה וכד'), או במקרים חמורים יותר – פעולות שנועדו להנמיך סיכויי הידבקות כמו הידרוקסיכלורוקווין פעם בשבוע או כינין כמניעה או אף רמה כזו או אחרת של ריחוק חברתי מוגבל זמן (אם בכלל, שכן מצב נפשי ירוד שעשוי להגיע בעקבות ריחוק כזה מחליש בצורה דרסטית את מערכת החיסון לפי מחקרים וההפך) – ולא להטיל מגבלות על אלה שמתנהגים בצורה אנושית נורמלית.
בסופו של דבר הדבר מועיל אף יותר לבעלי מערכת החיסון המוחלשת שכן בלעדי מנגנוני כפייה שנועדו לדכא פעילות חברתית בריאה מושג איזון חיסוני מהיר יותר באוכלוסיה, פחות סיכויים למוטציות, ופוחת משך הזמן שבו הללו חשופים להדבקה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer