תגובה להערה של הרב בספר "מדעי החופש"

שלום וברכה,
בספר "מדעי החופש" עמוד 78, באינטרמצו הראשון, מביא הרב את שאלת הרמב"ם בהלכות תשובה (ו, ה) על "עבדום ועינו אותם" ועל "וקם העם הזה וזנה" [ואת תשובתו]. הרב מעיר בהערה 37 שלכאורה יש כאן ערבוב בין יכולת ניבוי לבין היקבעות אובייקטיבית, כלומר לכאורה "מה שכתוב בתורה הוא שאלהים ידע שכך יקרה, אבל לא כתוב שהוא גזר זאת עליהם" [ועל שאלת ידיעה ובחירה הרי כבר ענה הרמב"ם בסוף הפרק הקודם (שם ה,ה) שאין סתירה בין ידיעת ה' לבחירה אלא שאיננו יודעים את ידיעת ה']. הרב עונה שכנראה הרמב"ם הבין שכן מדובר היה בגזירה.
לדעתי קשה להבין כך את הכתוב ולא ברור מה גרם לרמב"ם להבין כך. בפרט לגבי "וקם העם הזה וזנה", מהיכי תיתי לומר שמדובר בגזירה, וכי למה שיגזור על ישראל שיזנו? מדובר בהודעה בלבד. לא בגזירה.
אבל שאלת הרב בהערה מעיקרא אינה קשה. אדרבה, אכן מדובר בידיעה בלבד ולא בגזירה, הענין הוא שבשני המקרים לא מדובר רק בידיעה [של ה' לעצמו] אלא בהודעה [לבשר ודם]. ברגע שה' משתף מישהו בידיעה שלו, גם בלי "לגזור", אלא שאת מה שה' יודע – יודע עוד מישהו – באותו רגע חורג הענין מגבולות ידיעת ה' ובזה עצמו הוא הופך בלית ברירה לגזירה = סותר בחירה. כי על ידיעת אדם כבר אי אפשר לענות שאיננו משיגים אותה וכו'.
אפרט את הדברים, אני מתייחס כרגע רק מצד בעיית ידיעה ובחירה [לכן מתעלם מזה שמדובר בקולקטיב שזה באמת מה שמתרץ הרמב"ם, אני רק מסביר למה הוא מוכרח לתרץ בדרך זו דוקא]:
אם ה' אומר למשה שהוא [ה'] יודע שעתיד העם לזנות, כבר אין אפשרות לקיים ידיעה זו עם בחירה של העם. כי אם משה יודע את העתיד להיות, ויודע אמת שהעם יזנה – אין לעם בחירה, כי על ידיעת בשר ודם אין תירוץ הרמב"ם (שם ה, ה) שאיננו משיגים אותה. ואם ידיעת משה אינה אמת, ויש אפשרות שהעם לא יזנה – נמצא שה' אמר למשה שקר / ה' לא ידע את העתיד, וזה לא יתכן.  
למעשה בשימת לב לדברי הרמב"ם, הוא בעצמו אומר שמדובר פה בידיעה/הודעה ולא בגזירה, ואף משלב בתשובתו את מה שכבר אמר שידיעת ה' לא סותרת לבחירה:
"… ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם וכו' מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל וכו' וכן המצריים וכו' הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם, וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות". 
אם הנושא כאן הוא גזירה, אז לאחר שכבר ענה שכלל אין פה גזירה על אינדיבידואלים מה צריך הרמב"ם להוסיף "וכבר אמרנו" שידיעת ה' אינה סותרת בחירה. מי דיבר כעת על בעיית הידיעה ומה זה שייך לנידון. לאידך גיסא – אם זה עונה על השאלה אז מה היה צריך את כל הפלפול בנוגע לקולקטיב?
אבל כאמור כל הנידון כאן הוא ידיעה, ולא גזירה. אלא שהודעה הופכת לגזירה. לכן ראשית מתרץ הרמב"ם על החלק של ההודעה, ואז "סוגר את הפינה" ואומר שמראש כל הבעיה היתה רק עם ההודעה ולא עם עצם הידיעה.
כלומר, דיוק לשונו של הרמב"ם בתירוצו מראה שהוא מחלק בין מה שהודיע ה' [למשה] לבין מה שהוא יודע [לעצמו]. למשה הודיע רק מנהגו של עולם, רק על הקולקטיב, ממילא אין סתירה לבחירה מצד שזו אמירה רק על הקולקטיב. אבל הרמב"ם יודע שעל ידיעת ה' לעצמו א"א לתרץ כך, כי ה' לעצמו יודע גם את עתידם של הפרטים – לכן מוסיף שאחרי שאת בעיית מה שמשה יודע – פתרנו, מה שה' יודע – אינו בעיה כלל כמו שכבר ענה בפרק הקודם. 
בברכה
נתנאל