תהיות

הטלת הספק היא יסוד האמונה ביהדות.

הדוגמה הכי מוכרת: אברהם אבינו שהטיל ספק וכפר בכל הע"ז שבזמנו.

פחות מוכר. את הדבר הבא מסתמא לא אמרו לך: מי היה החקרן והספקן הכי גדול בכל הזמנים?
משה רבינו.

החל מזה שהוא רואה את הסנה הבוער שלא מסתדר עם מה שהוא יודע וניגש לראות במה מדובר.

ואחר כך שהוא בכלל מטיל ספק בכך שזה אלוהים בכבודו ובעצמו מדבר איתו ועוד מטיל ספק בשליחותו עד שאלוהים נאלץ לתת לו סימנים ואותות. כל כך ספקן היה.
אצל בני אדם רגילים יש כאלו שאפילו המיית רוח מספיקה בשבילם להאמין שמדובר באלוהים שמדבר איתם.

בכל מקרה, בסופו של דבר, אם אין יראת שמים אז חקירות לא יעזרו ועדיף להיות מאמין עיוור.

ומניין לך שהחקירות לא יערערו את יראת השמים בסופו של יום?
ואם לא יערערו בכל מקרה ,מה ערך יש לחקירה?

אין לי תשובה לזה.
רק כהערה. אם אחרי כל כך הרבה שנים שחלפו וספרים שנכתבו עדיין חקירות מובילות בכזו קלות לכפירה זה אומר שהשיטה החינוכית רעועה ושאין שם יראה אלא: וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה

מה עם האפשרות שאין ממי וממה לחוש יראה? ושהבעיה לא בחינוך אלא בתמונת העולם המוצעת? זו גם אפשרות שצריך לקחת בחשבון. אם יש חקירה יש סיכוי לאובדן יראת שמים.

אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה.

מה זה אומר? מה ההגדרה לחכמה? למה היא חייבת לדור בכפיפה אחת עם יראה? וכי לא ראית מעולם חכם שכפר? או לפחות קראת ספר של מאן דהו כזה?

על זה הוא אומר בהמשך:
כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפְכְתוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה, יז), וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מִזִּיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבָל יִשְׁלַח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.

ובדומה לכך:
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, חכמתו מתקיימת.

אם יש לו חכמה של תולעת. אז כן. היא מתקימת.
אבל אותו לא סופרים.

לתולעת אין חכמה. היא גם לא מתבטאת. ממילא אין מה להתקיים. תקרא לאט, שלא יכאב לך הראש.

לתולעת יש כמה מאות נוירונים אז יש שם חכמה מסוימת, אך נשגבת מבינת נגיפים כמו קורונה בגודל נקודה.

אין שום חכמה. אינסטינקט ותו לא. חכמה פירושה ידע והבנה שלו. כדאי ללמוד מה פירוש המילים לפני שכותבים, שלא תצא אוויל גמור שוב.

פויסק אחרון האם אתה לא חושב שכדי להבין את העולם כדאי להתבונן עליו במקום לפתוח ספרים ? ודוק, הפסוקים שאתה מביא אינם מצווים או מכריעים ערכית אלא מעידים על המציאות. אם עלית על עגלת החקירה קח בחשבון שאתה עלול או עשוי להגיע למסקנה שצריך לשנות את החיים ותפיסתך עליהם.
זה חוץ מהעובדה שהחקירה עצמה תביא אותך אולי לשלול את תוקפם של הפסוקים בהנחה שהחלטת לראות בהם מכריעי מציאות

רות,
לאנשים כמוך כבר יוסדה באתר הראיה מן האפשרות לאמונה,
עצם זה שאם תהיה לך הוכחה שהתורה אמיתית אז תקיימי מצוות מתוך כך שאלוקים ציווה ולא מתוך דאגה לעוה"ב או משהו, זה אומר שמסתמא את כבר עכשיו מאמינה באלוהים שציווה. ועד כמה שאת מזהה את הנורמה הזאת, אז ניתן לומר בתערו של אוקאהם שאולי המסקנה הכי סבירה שאכן גם קיימים מצוות ואם כך מה שנותר לך לחפש איזה דת הכי נכונה. אא"כ אולי תעשי רדוקציה לנורמה הזאת דייקא מצד הכרת טובה אבל אני לא חושב שזה הפשטות. כמדומני זה מזוכר קצת בטור 294.

כמו כן, עצם זה שאת מניחה שקיימים ערכים אובייקטיבים כמו איסור לרצוח, הופך אותך למאמינה גדולה כפי שגם ציינת מצד המוסר וכו'.
אבל עד כמה שאת פה בעולם ומאמינה באלוהים שהתערב ביצירתו וחוקק את המוסר, האם זה כל כך מופקע לך שיהיו גם עוד מצוות ועכ"פ בבחינת אדם מחפש משמעות? כפי תחילת המחברת החמישית כאן.

דוד זיגל. יש 2 דרכים לרכוש חכמה
איזהו חכם הלומד מכל אדם – לימוד מאחרים, מספרים.
אין חכם כבעל ניסיון. במעשים. לעשות ניסויים וכו'.

לגבי החששות המוצדקות. יש לי רק לומר שאם המצב הוא שאחרי כל מה שנכתב עדיין בכזו קלות פורקים עול, זה אומר שמשהו דפוק בכל השיטה. ולא כל כך ברור האם לחיות תחת שיטה דפוקה היא עדיפה מהסיכון שבחששות. יש שיאמרו שכן יש שיאמרו שלא.