תוקפו של המוסר
הרב טען בכמה מקומות שאין תוקף למוסר בלא אלוקים
אשמח להבין למה ע"י אלוקים יש לו תוקף?
היכן ציווה אלוקים על מוסריות, אולי כל הצווים הינם רק לעשות את המצוות בצורה יבשה ולא תרצח הוא מצווה כמו הנחת תפילין ולא מחמת תוקפה המוסרי, וא"כ דבר שאינו מפורש אלא בהבנה פשוטה הוא אינו מוסרי מה התוקף של האיסור שלו?
קודם כל, בתורה כתוב ועשית הישר והטוב. ובנביאים האריכו בהתנהגות מוסרית, וכן בכמה מקומות בתורה עצמה (האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה ועוד). אבל אני בכלל לא מדבר על ציווי מהתורה. אני מבין מעצמי שזו דרישתו ממני. המצפון שלי הוא ה'תורה' שבה זה מופיע.
מה גורם לך להבין שזה הצווי שלו אליך?
במיוחד לפי מה שאתה טוען שבשביל תוקפו של המוסר מספיק איזשהו אלוקים רזה שהינו רק ישות דטרמניסית שיש לו כח לצוות אותי
לא מבין את הדיון הזה. הסברתי שזה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. הסברתי שהמצפון שלי מבין שיש חובה מוסרית, ומכיוון שבלי אלוהים לא תיתכן חובה כזאת אז כנראה שאלוקים הוא שנטע בי את המחויבות וחוקק את החובות.
כתבת שאנחנו לא מדברים על ציווי מן התורה, א"כ ברצוני לברר האם כוונתך שבסופו של דבר תוקפו של המוסר בנוי על זה שיש לי בלב אינטואיציה למוסר?
א"כ כן אז מנין שאלוקים טבע את זה כצווי?
לשם דוגמא יש לי אינטואציה לאהוב מתוק האם זה גם סיבה לראות בזה איזשהו רצון אלוקי שאני אוכל מתוקים?
אין לך אינטואיציה שחובה לאהוב מתוק. אתה פשוט אוהב מתוק. זו עובדה כמו שאני גבוה.
אגב, כתבתי שיש גם פסוקים בתורה, טבל גם הם אינם ציוויים. לא בכדי מוני המצוות לא מונים את "ןעשית הישר והטוב".
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer