תורה לשם תורה או לשם דביקות
שמעתי שיעור שלך, שבו אתה מציג את השאלה שנשאלת מדוע ללמוד תורה, והצגת את הגישה החסידית שאומרת שהמטרה בלימוד היא הדבקות בה' והלימוד הוא רק אמצעי. והגישה הליטאית של רב חיים וולז'ינר שאומרת שהתורה עצמה היא הדבקות בה'. אז גם לפי שיטה זו יוצא שלומדים תורה למען דבקות ולא תורה לשם תורה. ויוצא שזה עדיין למען הדבקות רק שהדבקות לשיטתו לא דבר חיצוני מהתורה. רבנו מה אומר?
העיסוק בתורה הוא עצמו דבקות. לא לומדים בשביל הדבקות אלא הלימוד הוא מצב של דבקות. המצב הזה הוא ערך לעצמו ולא אמצעי לשום דבר מחוצה לו. זה כמו שאני לא נותן צדקה לעני כדי להיות מוסרי. מתן הצדקה הוא אקט מוסרי וככזה הוא תכלית לעצמו.
זה דומה למה שכותב בעל התניא שהתורה והמצוות הם הלבושים של המלך והתופס בלבושיו כתופס במלך זה בעצם ענין הדבקות, אבל אתה לא חושב שלימוד תורה בהסתכלות כזאת שאני לומד רק כי זה רצון ה' וציוויו. היא יותר בעלת ערך? אפשר אולי להשוות זאת לדברי הרמב"ם, של עושה אמת מפני שהוא אמת. אני מתכוון מאיזו גישה אתה מגיע? לא מה הדבר. ואז למרות שזה עצמו דביקות אני לא עושה את זה בגלל זה אלא כי זה רצון ה', אני ממילא נדבק בו. מה אתה אומר על זה?
נכון. הסברתי לא פעם שכאן נפה"ח והעל התניא מתחברים. אבל הצעתך היא עדיין אותו דבר. אני לומד תורה וזו עצמה הדבקות. אני רוצה להידבק בו ואני רוצה ללמוד תורה זה אותו דבר. בדיוק כמו לגבי המוסר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer