תפילה

"אשרי (תהילה לדוד) וקידושא דסידרא, יש מקום לחשוב שהוא חובה".
מדוע ולמה??

בס"ד ו' בטבת פ"ג

לאנא שלום רב,

על צד ה'חובה' שב'תהלה לדוד' ו'קדושה דסדרא' אינני יודע. זה עניין לפוסקי ההלכה. אבל ברור שחכמים ראו בדברים אלה חשיבות גדולה. 'תהלה לדוד' סוללת את דרכו של אדם להיות 'בן עולם הבא', ואילו 'קדושא דסדרא' היא מהגברים שעליהם העולם קייםץ

חז"ל ראו ערך מרכזי לעורר שאיפתו של האדם להידמות למלאכים ולקדש את שם ה' בעולם כשם שהמלאכים מקדישים אותו בשמי מרום, ולא בכדי נקבעה שירת המלאכים שבחזון ישעיהו (קדוש קדוש וכו') ושבחזון יחזקאל (ברוך כבוד ה' ממקומו) להיאמר שלוש פעמים ביום – בברכת יוצר ובברכת קדושת השם, שחרית ומנחה.

אבל חכמים לא הסתפקו באמירת שירת המלאכים, אלא גם הנהיגו ללמוד את תרגומה הארמי של שירת המלאכים, כדי שכל אחד מישראל יבין ויידע איך מביאים לקידוש שם ה' בעולם.

התרגום מוסיף לפסוקים מימדים עמוקים. וכך למדים אנו ש'וקרא זה אל זה' פירושו אינו 'להנחית זה על זה', אלא להרכין ראש איש אל רעהו, לקבל רשות זה מזה. הווה אומר: התקדשות שם ה' בעולם באה דווקא מתוך גישה של 'המלכת את חבירך בנחת רוח'.

ושילוש הקדושה נדרש כבא ללמד שהקדושה צריכה להיות לא רק 'בשמי מרומא', אלא גם ב'ארעא עובד גבורתיה'. כאן בחיי המעשה המלאים טרדות ונסיונות, שם מוטל על האדם להיות מ'גבורי כח עודי דברו', המשפיעים על העולם ולא נגררים אחרי לחציו ופיתויו.

והקדושה הראשונה מבטאת את הטרנסצנדנטיות האלקית שהיא הרבה למעלה גם מעולם המלאכים, והקדושה השניה מבטאת את השאיפה להנכחת קדושת ה' בעולם הזה. והקדושה השלישית מבטאת את בשאיפה שהקדושה תחזיק מעמד 'לעלם ולעלמי עלמיא',ודווקא האדם הוא שיכול להביא לקדושת נצח ע"י מסירת השליחות לדורות הבאים,ש'דבר ה' אשר בפיך לא ימוש מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך' זה 'מבחן פיזה' היהודי 🙂

איך עושים את זה? את זאת מלמדנו יחזקאל השומע את שירת המלאכים בעת סילוק השכינה מהעוה"ז בשעת החורבן. ודווקא בשעה נוראה זוף ממשיך יחזקאל לשמוע מאחוריו את ההדרכה 'ברי=ך יקרא דה' מאתר בית שכינתיה'. שגם בחורבנו משפיע מקום המקדש את כבוד ה' בעולם. ומכאן יפנים האדם שגם בצאתו ממקדש המעט את סערת חיי החולין – צריכה להדהד באזניו שירת המלאכים, כדי שיקיים 'בכל דרכיך דעהו'.

במצבו הלא שלם של העולם,בוקעת מפי המאמין הזעקה 'ה' ימלוך לעןלם ועד'. כאן מאזן אותנו התרגום. ה' לא רק 'ימלוך' בעתיד. גם 'בהסתרה שבתוך ההסתרה' 'ה' מלכותיה קאם' לשון הווה. הוא מנהל את עולמו 'מאחורי הקלעים' ולא ח"ו 'עזה את הארץ'.

חסידים הראשונים היו שוהים שעה לפני התפילה כדי להתבונן בגדולת ה', ושעה לאחריה כדי להוריד את השאיפות הגדולות אל החיים. אנחנו כיהודים פשוטים מסתפקים בכמה דקות של 'פסוקי דזמרא' המביעים את השאיפה ש'כל הנשמה תהלל י-ה'. ובכמה דקות של 'קדושא דסדרא', שבהן מקבלים אנו 'שיעור יומי' איך ממשיכים את שאיפות הקדושה מלמעלה למטה ומה'כאן ועכשיו' לדורי דורות.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

באמת קשה לדעת מה כאן חובה, כי בהלכות תפילה יש עמעום (אולי מכוון) בין המלצות לחובות. לא יודע לתת תשובה ברורה, ולכן הניסוח העמום גם אצלי.