תפילה

היתה לי שאלה על סגנון התפילות, ואשמח לאיזה תובנה ממך.
והיא- שאני מתבוננן בתהילים ובכל מיני תפילות והתרפסויות שתקנו תנאים או ראשונים או אחרונים, זה קצת נראה לי מזעזע (אני נקרע לי הלב מדוד המתחנן והזועק), זה נראה כאילו מתחננים לאיזה סטאלין (עפרא לפומי) רדיקלי אכזרי, שלא מסכים לתת, אא"כ פשוט תקרע שערי שמיים, תתחנן תקט"ז תפילות (משה התפלל "רק" תקט"ו, המדרש אומר שעוד אחד והיה נענה), הבורא עשה את האמהות עקרות (את שרה עד גיל 90 את רבקה 20 שנה את רחל קצת לפני מותה), כי הוא מתאווה לתפילתן.
זה לא נראה קצת מוזר?, ברור לי שאתאיסט או סתם חילוני, שמסתכל על זה, עומד ותמה, א"כ מה לכם ולו? הזה אלהיכם אשר אתם רוצים לקרבינו אליו, איה רחמיו, למה הוא מתעלל בכם כך? אתם סגורים על עצמכם? זה נראה לכם שכך צריך לפעול? זה נראה לכם תקין?
לאור זאת נראה יותר תפיסתך המציאותית שהבורא עזב את הארץ, והם לא תפסו זאת או מיאנו לקבל זאת, וכמו שאתה אומר חיים בסתירות, קוראים לו חנון ורחום שומע תפילה קרוב לכל קוראיו שכל קויו לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל הוחסים בו. אך תכ"ד אומרים שצריך לקרוע שערי שמיים וכולי האי ואולי.
תודה