תרומות ומעשרות על פירות וירקות

הבנתי שבית האוצר שומר את המטבע (אולי אחכ גורם לאיבודו) ז״א יש מעקב אחר המטבע הזה כי הוא אסור בשימוש.
למי שמעשר באופן חד פעמי סיכוי סביר שישכח וישתמש במטבע הזה מתישהו
האם יש אופציה לחלל את הקדושה מהמטבע על פרי ואז לשים בשקית ולזרוק וכך בעצם המטבע יותר לשימוש?
תודה

מן הדין אי אפשר לחלל את המטבע על פירות כי המטבע אסור בהנאה לטמאים. אבל אפשר לחלל את המטבע על אוכל כשווה כסף ולאבדו (לפי החוק אסור לאבד מטבעות).
אני מעתיק מפניני הלכה כאן (http://ph.yhb.org.il/07-12-10/) הערה 7 שנוגעת לענייננו:

למשל אם ייחד לכך מטבע של שקל, יוכל לחלל עליו כעשרים פעמים, לפי חישוב שפרוטה היא בערך חמש אגורות. ואחר שיחלל עשרים פעם, יוכל לחלל את כל עשרים הפרוטות שבשקל על פרוטה אחת שבמטבע אחר. והדרך הטובה, לייחד שתי מטבעות, אחד של חמישה ש"ח ואחד של שקל (אני נוהג להדביקם בסלוטייפ, כדי לסמנם), ויחלל תמיד על פרוטה שבמטבע הגדול, וכל כמה זמן, יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול על פרוטה אחת שבמטבע הקטן. ואח"כ יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הקטן על פרוטה אחת שבמטבע הגדול, וכך יוכל לפדות עוד ועוד פעמים על המטבעות שייחד לכך. ואף אם יהיו לו בני משפחה או חברים שיקשה עליהם להחזיק מטבע במגירה שמורה שלהם, יוכל לתת להם רשות לחלל על פרוטה שבמטבע הגדול שלו, ויקפיד כל כמה חודשים להחזיר את כל הפרוטות לפרוטה אחת. ופעמיים במחזור של שבע שנים צריך לאבד את אותה הפרוטה, בערב פסח של השנה הרביעית, ובערב פסח של שנת השמיטה. וכך אפשר לעשות, יקח כף של סוכר, יעמוד ליד הכיור, יאמר כל הפרוטות שבמטבעות שלי מחוללות על הסוכר שבכף (שהוא שווה פרוטה) ויזרים מים על הסוכר, ויאבד בזה את הסוכר.

א. יש להם במטבעות 'פרוטה חמורה', הנצרכת כשמחללים מע"ש שאין בו שוה-פרוטה.

ב. יש להם סידור של נתינת מעשר עני, ע"י הלוואה מראש לעני שממנה מנכים בכל הפרשת מעשר עני.

בברכה, ש.צ. לוינגר

אכן נכון. הייתי צריך להוסיף שיש לדאוג לפרוטה חמורה. הרי תיאורה:

חז"ל קבעו שאין מחללים מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אלא אם כן המטבע שהוא מחלל עליו עתה כבר חיללו עליו בעבר מעשר שני בשווי של פרוטה. לכן צריך לוודא שהחילול הראשון שנעשה על המטבע יהיה בשווי של שוה פרוטה.
מכיון שיש במעשרות דרגות חיוב שונות, כגון אדם שמגדל בשדהו פירות – דרגת חיובו חמורה יותר מאדם שקונה בחנות. וכן דרגת חיוב של דגן תירוש ויצהר דהיינו חטים ויין ושמן, חמורה מדרגת החיוב של שאר פירות וירקות, לכן אי אפשר לחלל מעשר שני ששוויו פחות משוה פרוטה בדרגת חיוב גבוהה על מטבע שחיללו עליו בפעם הראשונה מעשר שני שדרגתו פחותה ממנו.
לכן כשמייחדים מטבע לחילול מעשר שני צריך לחלל עליו בפעם הראשונה את הדרגה החמורה ביותר של מעשר שני דהיינו מעשר שני שוה פרוטה, ושגדל ברשותו ואינו קנוי, ויהיה מדגן תירוש ויצהר, וכן שגמר מלאכתו נעשה על דעת לאוכלו.