תשובה להיפטר מעונשי בי"ד

שלום הרב. אני כותב בעקבות קריאה של המאמר של הרב בנושא והפוסטים הקשורים, שהיו אגב מעניינים מאוד, תודה רבה.
חשבתי על רעיון ליישב קושיית האחרונים מדוע תשובה לא תועיל להיפטר מעונשי בי"ד, וכן את סתירת דברי הרמב"ם בזה. אם יהיה לרב זמן אשמח לשמוע את דעתו (ואקוה שגם ימצא עניין בדברי).
חשבתי שסביר מאוד לחלק בין תשובה לפני חלות חיוב העונש לבין לאחר חלות החיוב, מה שאומר שלגבי עונשי בי"ד, כגון מיתה או מלקות, תשובה תועיל לפני גמ"ד אך לא לאחריו, שכן כידוע בחיובים כגון אלו החיוב נוצר רק בגמ"ד בבי"ד (עי' למשל בירו' כתובות פ"ג ה"י ובגליון הש"ס לרע"א מכות ה.).
הסברא בזה: התשובה כמובן לא מגלה שמעולם לא היה כאן חטא, אלא עוקרת אותו למפרע (מה שמכונה לעיתים בישיבות "מכאן ולהבא ולמפרע"). עפי"ז מסתבר לומר שאמנם הענישה היא על החטא, אך מ"מ לאחר שחל חיוב אין החיוב תלוי עוד בקיום החטא, ואף לאחר שהחטא נעקר החיוב בעינו עומד (וכעין הסברא שכתב הגר"ח בספרו בהל' אישות פ"ב כשייסד שם את המושג של עקירה למפרע, שעקירת הנישואין למפרע ע"י מיאון לא מפקיעה את מה שזכה הבעל בפירות וכו'). כמובן שכלפי עקירת החיוב בעצמו מסתבר שתשובה לא תועיל כלל, שכן תשובה עניינה עקירת חטאים ולא עקירת חיובים כלפי בי"ד. בדומה לזה שאין תשובה מועילה להיפטר מחטאי בין אדם לחברו. כלומר: החטא הוא רק תנאי ביצירת חלות החיוב כלפי בי"ד, אך משנמסר דינו לידם שוב אין דינו תלוי בחטא כלל, ושוב בי"ד אינם בעלי הסמכות למחול על חיוב זה, וכלשון הגמ' "אין בי"ד מוחלין לו" (מלשון זאת גופא מוכ שהחיוב בעונש הוא כלפי בי"ד ולא כלפי שמיא). סביר בעיני שמבחינה הלכתית אין דרישה שלעונש יהיה על מה לכפר כדי להעניש (אף שהוא יכול לכפר).
מעתה נראה שהכול מיושב: הגמ' במכות מדברת לאחר גמ"ד (עי' להלן), וכן התוס' ביבמות לגבי מי שאביו התחייב מלקות (הם אומרים שאפשר למצוא כזה היכי תימצי), וכן הרמב"ם בהלכות תשובה מדבר לאחר גמ"ד ("מחויבי"), ובכל הנ"ל אין מועילה תשובה להיפטר, משא"כ הרמב"ם והמגדל עוז בהל' ע"ז מדברים להדיא לפני גמ"ד, ואז התשובה מועילה. אמנם דעת הראב"ד שחלק על הרמב"ם שם עדיין צריכה הסבר, ואמנם יעוין בלשונו שכתב "לא מצאתי תשובה מועלת אחר התראה ומעשה", ונראה שנקודה זו בא להדגיש, שהשגתו היא שמיד לאחר המעשה לא מועילה תשובה, משא"כ להרמב"ם שזה רק בשלב מאוחר יותר.
אמנם לגבי הגמ' במכות יש לדון, מתי היא השעה הרלוונטית לגבי דין "כדי רשעתו"? האם שעת המעשה המחייב או שעת ההענשה? ונראה שעל פי מה שייסד הגר"ח (בסטנסיל כתובות לב:) שדין "כדי רשעתו" הוא דין בענישת בי"ד (ולא חלות פטור מעצם המצב), נראה פשוט שהשעה הרלוונטית היא שעת הענישה. (ביטוי חריף ליסודו של הגר"ח נמצא בתורי"ד בב"מ צא. שמסביר שב"כדי רשעתו" אינו נפטר מן המלקות, ואם אין לו מה לשלם מלקים אותו, יעוי"ש.) ויעוין שם ברש"י במכות שכתב וז"ל: "אבל חייבי מיתות אינן בכלל מלקות שיש כאן שתי פורעניות מלקות ומיתה ומשילקה סופו ליהרג שאפי’ יעשה תשובה אין ב”ד שלמטה מוחלין לו את המיתה", וקצת יש לעיין מה ראה רש"י להדגיש "ומשילקה", ולדברי מיושב שרש"י בא לבאר שהשעה הרלוונטית היא שעת הענישה, כהגר"ח, ולכן אינו יכול להיפטר מהמיתה ע"י תשובה (ומסתבר שבשעה שרוצים להלקותו כבר נגמר דינו למיתה ג"כ).
אולם עם כל הנ"ל יש לי להקשות על דברי, וכן על שיטת הבית שערים (והרב שחילק באופן דומה), משתי גמרות, שנראה שתשובה לא מועילה:
א. הגמ' בכתובות לא: הקשתה סתירה בין המשנה בתחילת אלו נערות שם למשנה במכות הנ"ל, לגבי אונס ומפתה חייבי לאוין, שבכתובות מבואר שמשלם קנס אונס או מפתה, ובמכות מבואר שלוקה, וקשה מדוע לא יהיה דין "כדי רשעתו", ויעוין שם בגמרא מספר תירוצים. מסוף הסוגיה בדף לה: מבואר לכאורה שאין עוד תירוצים נוספים אפשריים אם אינו סובר כר' יוחנן שחייבי מלקויות שוגגין פטורין, ויעוין בחידושי הגר"ח בהל' נערה בתולה פ"ב שדייק כן (עיי"ש שהביא ראיה בסגנון דברי). ומעתה יקשה, מדוע לא העמידה הגמ' שבעלמא לוקה ובמתניתין דכתובות מדובר שעשה תשובה ונפטר מן המלקות? הקושיה קשה הן לדברי, שאפשר להעמיד בשעשה תשובה לפני גמ"ד (ואין זו אוקימתא דחוקה כ"כ שהרי הגמ' במכות על משנה זו גופא מזכירה את אפשרות התשובה כשיקול לעריכת המשנה), והן לשיטת הבית שערים, שיעמידו בתשובה עם ייסורים.
(חשבתי שאולי אפשר לומר שאף שעשה תשובה מ"מ הוא בכלל "חייבי מלקויות שוגגין" וע"כ ייפטר מממון לחולקים על ר' יוחנן, אך מלבד שיש להשיב על זה מסברא שעשה תשובה גרע משוגגין [ויעוין בדו"ח לרע"א בכתובות ל: שצידד שחייבי מיתות אנוסים אינם בכלל חייבי מיתות שוגגין משום שאין בזה איסור כלל וכ"ש לנדו"ד. ויעוין שם בשיטמ"ק בשם השיטה ישנה שנקט כהרע"א אך בפשטות לאו מטעמיה, ויש לדון בטענה על פי שיטתו ואכ"מ], יקשה עדיין, שניתן להעמיד את המשנה שגמרו דינו לחיוב ממון אך עוד לא לחיוב מלקות [והיכי תימצי פשוטה לזה למשל לר' ישמעאל בריש סנהדרין שדורש 23 מומחין למלקות משא"כ בממון], שלפי"ז ע"פ הגמ' במכות יג. הנ"ל יחייבוהו ממון כיוון שמהמלקות יכול להיפטר ע"י תשובה [ולא מסתבר לומר שהגמ' שם גופא היא רק להצד שחייבי מלקויות שוגגין פטורים שהרי שם זה ר"ע שהוא תנא, וחייבי מלקויות שוגגין זה מח' אמוראים. וכן יקשה לפי הפשט שהביא שם הריטב"א בשם הרמב"ן שאין זה כלל מדין "כדי רשעתו"].)
ב. הגמ' בסנהדרין עא: דנה בציור שנכרי בירך את השם ואז נתגייר, האם פטור ממיתה מכוח "אישתני דינא אישתני קטלא". ולהלכה חייב. ויעוין שם בסוגיה שכל הנושא הוא דווקא כשעוד לא נגמר דינו למיתה. אף שאיני יודע אם הדבר מוכרח לגמרי, מ"מ לכאורה בפשטות כשבא לחזור בתשובה, כחלק מקבלת המצוות הנדרשת לפי הרבה מן הפוסקים, עליו לשוב מעוון זה של ברכת ה'. הדבר אינו מוזכר כלל בסוגיא, וכן יש שם ברייתות עם ציורים דומים ששם הדין שחייב, ולא מופיעה ההגבלה שזה רק אם לא שב כהלכה כחלק מן הגיור. הקושיה פה כמובן היא רק לדרכי ולא לבעל הבית שערים.
שו"ר בתוס' שם: "תימה אי הוה מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ (יבמות דף מח:) מפני מה גרים מעונין בזמן הזה מפני שלא קיימו ז' מצות שקבלו עליהן בני נח אלמא מיענשי ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל ועוד קשה דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים". ובדבריהם מבואר ע"פ הגמ' ביבמות שאף שבדיני שמים נמחלים לו כל עוונותיו, מ"מ בדיני אדם אינו נפטר, ולכאורה תשובה לא עדיף מזה. ועי' בתשובת חוות יאיר סי' עט במה שכתב על דברי התוס': "ויש להמתיק הענין בטוב טעם כי הענין שגר שנתגייר כקטן וכו' מפני שקבלת עול תורה ומצות מכפר על כל תועבת ה' אשר עשה [כי בגר שהיה גוי כופר בבורא עולם עסקינן] כמו תשובה מעליית' כאלו עשה אותו מעשה ביהדותו ועשה תשובה לכן לא יועיל לו גירותו בדבר שחייב עליו מיתת ב"ד כמו שלא יועיל ג"כ בישראל ע"י תשובה". ולכאורה מכל הנ"ל יש פירכא על כל הרעיון שתשובה תועיל לעונשי בי"ד, לכל הדרכים.
ואפשר לי לומר בטעם שהתוס' חולקים על דרכי, ע"פ מה שהקשה שם בחו"י בתחילת התשובה, שלא מצאנו חייב עונש בדיני אדם שאין עליו תביעה גם בדיני שמים, כמו שהקשתה הגמ' בסנהדרין דף פב:. וכתב שיש לחלק, שבגמ' בפב: מדובר שמעיקרא לא היה עליו חיוב בדיני שמים, משא"כ הכא שכבר נתחייב הן בדיני אדם והן בדיני שמים, אלא שהחיוב בדיני שמים נמחל לו. ואפשר שהביאור בזה הוא שהתוס' חולקים על הנחתי שהחיוב נוצר רק בשעת גמ"ד, ונוקטים כמש"כ הגאון ר' אלחנן וסרמן בקוב"ש ח"ב סי' יג אות ד-ה: "ונראה… דבאמת חיוב קנס חל עליו תיכף משהזיק כמו בממון… אלא דבקנס עונשו הוא שיכפוהו ב"ד לשלם… והא דפטור לצאת ידי שמים קודם גמ"ד, אין הטעם משום דאכתי לא נתחייב אלא אף על גב שכבר נתחייב לאלתר כשהיזיק אבל חיוב עונשו הוא שיכפוהו ב"ד לשלם ואם ישלם בלא ב"ד לא יהא נשלם עונשו בזה…", עיי"ש שהוכיח כדבריו מראשונים. וכן נראה לבאר את התוס' במכות ה. שהסבירו את הגמרא באופ"א מהרע"א בגלהש"ס שצוין. ועפי"ז מובן שתשובה לא מועילה, שכבר נתחייב בעונש כלפי בי"ד מיד בשעת המעשה, וככל הנ"ל.
(אגב, לתשובת החו"י הנ"ל הגעתי מתוך דברי הגאון ר' יוסף ענגיל בגליוני הש"ס שם במכות יג. שכדרכו האריך והרחיב בהרבה מ"מ שנראים מעניינים מאוד בעניין הזה של תשובה להיפטר מעונשי בי"ד, אך לא הספקתי לעיין.)
אגב הדברים רציתי להעיר שלא ברור לי כיצד שיטת הבית שערים מיישבת את הסוגיא במכות יג., במש"כ שתשובת המשקל היא רשעה חמורה יותר ממלקות וע"כ אינו לוקה, והלוא תשובת המשקל היא רשעה שאינה מסורה לבי"ד וע"כ איננה בכלל הגזה"כ של "כדי רשעתו", כמבואר שם בהמשך הסוגיא.
מדבריו של הרב באחד הפוסטים הבנתי שנוספו לרב ראיות בעניין הזה, אם הרב יוכל לציין את המ"מ כדי שאוכל לעיין בהם אשמח מאוד.
תודה מראש