״טעות שנעשית אמת״

אני לא יודע אם מקובל לחשוב כך, אך יש דעה פופולרית שכשיש מחלוקות בהלכות (תנאים ,אמוראים אחרונים או לא משנה), אז עצם הפסיקה עצמה הופכת את הדעה עצמה לאמת (מה שהקב״ה רצה או התכוון). כלומר שאין באמת אפשרות שאנחנו לא עושים רצון ה׳ כי כל עוד דנו בדברים והתקבלה החלטה כלשהיא, אז זה רצון ה׳. נשמע לי קצת מוזר שאין אמת שהקב״ה רצה שנעשה אותה,  אבל אני גם יכול להבין את האמירה הזאת, כי בכל זאת אין לנו אורים ותומים שנוכל לשאול ולדעת בודאות את התשובה. האם הרב חושב שיש עניין שעצם הפסיקה הופכת את ההחלטה לרצון ה׳ או שיש מצב שההלכה המיינסטירימית חוטאת לפעמים ולא מודעת לזה? ואם אנחנו כן חוטאים (כי לדעתך יש אמת אחת ואנחנו לא יודעים בוודאות מה היא), אז מאיפה אתה לומד את זה ואיזה הוכחות ונימוקים יש לכך?  תודה רבה