Peer disagreement

שלום.
 
באחת משאלות האחרונות הפנית לטור על Peer disagreement. כתבת שם טיעון כזה: עצם העובדה שגיבשתי עמדה ומישהו חולק עליה מערערת על העובדה שהוא עמית, שאם היה חכם כמוני הרי היה מגיע למסקנה שלי (האמיתית).
 
אני לא מבין. זה לא שהשאלה של Peer disagreement היא תוצאה מההנחה שהוא עמית ואני יכול לערער על הנחה זו, אלא שבלי ידע קדום אני לא יכול להניח שאני חכם יותר מאתו ובכך לבטוח בצדקת עמדתי. לכאורה נטל ההוכחה הוא עלי להוכיח שהוא לא עמית. כלומר מבלי ידע קדום למה אניח שאני חכם יותר מאתו או מכל אדם אחר בעולם? כשם שאני לא מניח שאני טיפש יותר מאתו, ואין לי שום מושג על חכמתו ביחס לחכמה שלי. ולכן ההוכחות שהוא לא עמית אינן יכולים להתבסס על הנחת המבוקש, אלא על על פי מידע קונקרטי או על פי הנחות אחרות. אני הייתי מציע לערער על העמיתיות באופן אחר: זה שהוא חולק על העמדה שלי זה מוכיח שהוא לא עמית אבל לא מפני שהוא לא חכם כמוני אלא מפני שלא אוחז כן באמת (טענה שלא יכולה לחזור עלי שאני יודע שאני כן אוחז באמת ובתמים בעמדתי) או מפני שלא בחן כלל העמדה שהוא מחזיק בה אלא חוזר על דברי אחרים, (שלא מחזיקים כן באמת… אם לא חוזרת הבעיה עמהם) להניח שהוא בחן אבל לא כל כך כמוני זה מביא אותנו לאותה בעיה. זה אמנם לא מספיק בויכוח שאני יודע שלא מדובר במקרים אלו, אבל  שם אכן אנו לא אמורים להסתמך על דעתינו.
 
(במוסגר: הבעיה של Peer disagreement לכאורה היא בעיה מרכזית באפיסטמולוגיה ומעמדת בסימן שאלה כל דרך בו מקבל האדם החלטות על האמת והשקר. האם יש על זה ספרות שלימה? אולי תוכל להפנות אותי למשהו בזה מלבד המאמרים שציינת שם. כי בויקיפדיה העברית אין שום איזכור מזה וגם בויקיפדיה האנגלית יש ערך דל אם הפניות מועטות מאוד.)