גירות מתוך סברא שגיוה
אנשים שהתגיירו מתוך סברה שיכולה להיתברר כשגיוה(כמו אברהם לבני)מתוך כך שהם חשבו שהחברה היהודית היא המוסרית ביותר בעולם
הייתה מגדיר את הגיור שלהם כגיור אמיתי?שתקף מבחינה הלכתית?
לא בהכרח. השאלה האם כעת יהדותם מבוססת על זה. יש הבדל בין המוטיבציה שבגללה בודקים את העניין לבין הסיבה שבגללה נעשים יהודי.
האם ניתן להפקיע גיור מאדם שהתגייר מתוך סברא שגיוה כעת לדעתו(הרמב"ם כותב אמנם בהלכות שזה לא אפשרי אבל שם דומני שהכוונה לגר צדק שנשאר באמונתו ורצה לחזור למעמד גר תושב–אך מה אם גר שנעשה יהודי מכיוון שהיו לו ציפיות גבוהות מהדת בענינים מסיומים ולאחר מכן גילה פגם מסיום נניח לצורך הדוגמא סיפור כשל יובל דיין של גוי מרוסיה שמתגייר מאחר ושומר שההנהגה הרבנית והחברה החרדית הם שיא המוסר והתפארת ולאחר 28 שנים חוזר בו ומצהיר שהוא לא מאמין באלוהים יותר-האם ניתן להפקיע את גירותו ?)
עניתי על כך. ההפקעה היחידה האפשרית היא כאשר מתברר למפרע שטעה ברגע הגיור עצמו. לא כשהוא מתחרט לאחר מכן. אם הגיור עצמו נעשה על דעת שהציבור היהודי יותר מוסרי כשנכנס לציבור הזה והוברר לו שלא, אז גיורו בטל. אבל אם כעת הוא לא מרוצה ממה שגילה – אבוד לו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer