דילמה מוסרית
לכבוד הרב ד"ר מיכאל אברהם
שלום וברכה!
עלתה בי לאחרונה התלבטות קטנה, והייתי רוצה לשתף אותך בזה:
אני בחור ישיבה, ולפני כבערך חודש יצאתי לעיסוק כלשהוא בעיר (בזמן ההפסקה), והנה נתקלתי באדם מבוגר נכה עם רגל אחת קטועה, המבקש ממני לסחוב אותו לכיכר הקרובה (זה לא כל-כך רחוק).
מובן שהשבתי בחיוב (משיקולי מוסר)! בעודי מחשב את זמני, ומודע לכך שאאחר לשיעור הקרוב. התחלתי לסחוב אותו בעמל רב מאוד (אדם מבוגר ששוקל לפחות 90 ק"ג בעליות קשות). אך היה לי כאן סיפוק מכך שאני עושה את המעשה הנכון ועוזר ומיטב לאדם שזקוק לכך.
אך העניינים התחילו להסתבך… כאשר הגענו לכיכר, אותו אדם אומר לי "עד למכולת" ומהמכולת זה התארך ל"עד הצומת" וכו' וכו' – היה זה סיבוב שלם בעיר, והדבר סחט ממני הרבה כוח (ושיעור מפוספס).
זה מאוד הרגיז אותי שהאדם כביכול שיקר עלי מלכתחילה, ולא סיפר את האמת שמעוניין שאסחוב אותו הרבה זמן (ואני משער שזה היה טיול בשבילו, ולא ממש צורך קונקרטי למשהו מסויים). חזרתי במפח נפש על אותו מבוגר – וכך נגמר היום.
כעבור חודשיים לערך, באותה השעה בדיוק, עברתי באותו אזור, והייתי עם חבר. והנה אנחנו פוגשים באותו מבוגר שמישהו אחר סוחב אותו, ואותו מישהו עזב אותו. חבר שלי חשב שזה קבצן ופטר אותו בהניף יד, אך אני הבנתי כבר במה מדובר, וכששאל אותי וביקש כרגיל "עד הכיכר", אז חברי הסכים בחפץ לב, בעוד אני מהורהר בדבר.
מפה לשם, התחלנו לסחוב אותו "עד הכיכר", וכשסיפרתי לחברי את הבעיה שנכנסו כעת (והפעם היה גם מבחן חשוב בישיבה), וגם שסביר להניח שזה זמן טיול שלו שמבקש מכל מיני אנשים לסחוב אותו, וכן את העובדה שהוא "משקר" "עד הכיכר" ובעצם זה סיבוב ארוך ומייגע, אז נלחמנו שזה באמת יהיה "עד הכיכר".
השאלה: האם מוסרית זה צעד נכון? הרי מדובר באדם מבוגר ונכה שמחובתי המוסרית לעזור לו! או שהזמן שמתבזבז הוא שיקול נכון שיכול להכריע את הכף לטובתי (ואין כך בעיה מוסרית)? והאם זה ששיקר, הכעס על כך, משפיע כאן על משהו?
משתף אותך, והייתי רוצה לשמוע את דעתך בעניין (ואם תוכל להרחיב בזה בצורה מנומקת, אודה לך מאוד).
בתודה רבה
שלום רב.
סביר שזה שהוא שיקר זה מפני שהוא חשש שלא תסכימו, וכנראה הדבר חשוב לו. האיש לא יכול ללכת וגם טיול יכול להיות צורך משמעותי. לכן זה שהוא שיקר לא צריך להיות שיקול. נכון שאם אתה כבר בעל ניסיון איתו אתה יכול לקצוב בזמן ולומר לו שאתה מוכן עד שעה זו וזו.
ככלל, גמי"ח כזאת היא מצווה עוברת שדוחה תלמוד תורה (סביר שזה לא יכול להיעשות על ידי אחר). לכן אין מניעה מבחינת הביטול תורה שבזה. אבל כמובן שיש גבול, גם מבחינת הכוחות שלך וגם מבחינת השכל הישר כמה להקדיש לגמי"ח (אחרת אפשר להסתובב כל היום עם אנשים כאלה ולא ללמוד כלל).
יהיה מאד יפה, אם כי לא חובה כמובן, להציע לו טיול יזום פעם בשבועיים או משהו כזה, לזמן קצוב כפי שתמצא לנכון (כך תוכל לקצוב זמן ולקבוע את העניין למועד נוח לך). מעבר לעצם העזרה זה גם ימנע ממנו את הצורך לשקר ולשנורר עזרה מאנשים. ואם אפשר היה לדאוג לו לכסא גלגלים שיחסוך את הצורך לסחוב אותו זה יהיה הכי טוב, כי זה גם מאפשר לו להתנהל בעצמו לפחות חלקית.
שווה לבדוק עם הרווחה אם יודעים עליו ואם יש מישהו שדואג לו ומטפל בו (משפחה או הם עצמם).
תזכה למצוות
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer