דרך הטוב להטיב
כידוע מדברי הרמח"ל, דרך הטוב להטיב וה' בראנו כדי להטיב לנו.
אם אני לא קיים בכלל, לכאורה, אין לי שום ענין בטוב. הלא כן?
האם לא עדיף לא להיות בכלל, לא לעבור את מסלול החתחתים של כן או לא, שכר ועונש, ואז לא אצטרך להנות מכל הטוב שבהמשך. לא?
זו לא שאלה מה עדיף לך. זהו שיקול של הקב"ה. אבל אני לא מקבל את התזה של רמח"ל מסיבה אחרת. לא סביר שהסיבה לבריאתנו היא הטבה לנו. אל תברא ולא יהיה צורך להיטיב. מעבר לזה, איני יודע מנין הוא שואב את המידע הזה.
אז בעצם כבודו מקבל את השאלה שלי מאותה הסיבה עצמה, לפיה אל תברא ולא יהיה צורך להיטיב.
ותשובה אין.
רק בעוד שאני משועבד לדברי הרמח"ל הקדושים ומנסה להבינם, הרי שאתה, פשוט וקל, "לא מקבל את התזה שלו", וזהו…
נו שוין….
מה הפירוש "אל תברא ולא יהיה צורך להיטיב" הקב"ה לא ברא עולם כדי שיהיה צורך להיטיב אלא להיפך הוא רצה להיטיב ולכך הוא ברא עולם?
אז חזרנו לכך שהמטרה היא אצלו ולא אצלנו. זו בדיוק טענתי. אלא שאם המטרה אצלו, יש המון אפשרויות מה בדיוק התועלת שלו. אולי להיטיב, כמו שאומר רמח"ל, ואולי לצפות בכוורת שלנו ואולי לתקן את הנצח שבהוד. לא יודע.
יתר על כן, אם המטרה היא רק להיטיב וכל המצוות באו רק לפתור את נהמא דכיסופא, אזי המצוות הן שרירותיות. יכלו להיות אחרות ולהשיג אותה תועלת. ועל כך כבר כתב הרמבם במורה וכל העוסקים בטעמי המצוות שזה לא סביר.
למה להיטיב בהכרח המטרה אצלו? גם כשאדם דואג ועוזר לחבירו המטרה היא שלחבירו יהיה טוב (אולי על הדרך הוא מרוויח תחושה טובה וכו') ובוודאי אצל הקב"ה שרצונו להיטיב אינו פועל באותו מכניזם של בני אדם?
גרוני ניחר. הסברתי הכל. קרא שוב בנפש חפצה ואני בטוח שתבין.
עיין בהרחבה בטור https://mikyab.net/posts/65438
ישנה גישה האומרת: להקב"ה יש שיקולים משלו ומטרות משלו.
מטרותיו נסתרות מאיתנו, וזהו.
לעומת זאת, הרמח"ל בא להסביר את השיקול עצמו. בדרכו, דרך הטוב להיטיב, נהמא דכיסופא, וכו'.
שנינו לא מבינים לעומק את דברי הרמח"ל.
רק בעוד שאני מעדיף לקבל את דבריו, ולנסות להבינם, לחפש הסבר במקומות אחרים.
גישתו (הידועה) של הרב מיכי גורסת: לא הבנתי- דחיתי את התזה של הרמח"ל.
אני מספיק גדול כדי לדחות תזה של רמח"ל.
הדמוקרטיה סובלת הכל. זה בסדר.
אך נשמח לתשובה מהקוראים על עצם רעיונו של הרמח"ל.
תלמד את כתבי הרב אשל"ג. ההטבה היא ההידמות לקב"ה. בשביל להבין מה זה אומר צריך ללמוד את כתביו ( מבוא לתלמוד עשר ספירות ועוד)
בס"ד י"ט בכסלו תשפ"ג
דומני שדברי רמח"ל פשוטים. ברור שמי שהתמודד עם אתגרים והצליח מרגיש הרבה יותר טוב ממי שלא ניסה, לא נפל ולא סבל, אך גם לא הגיע לשום הישג בחייו.
בברכה, עצמון חי נהרי-פשיטיצקי
לשצ"ל
על זה בדיוק יש את המחלוקת המוזרה בין בית הלל ובית שמאי אם טוב לו לאדם שלא נברא משנברא.. ועוד כולם הסכימו בסוף שטוב לו שלא נברא משנברא. ואף אחד מהם בוודאי לא הטיל ספק במלאכתו של הקב"ה. אז יש פהסוד. והמשך הסוד נמצא בהמשך דבריהם : "ועכשיו משנברא יפשפש ( ואמרי לה ימשמש) במעשיו…" אחרי הפשפוש והמשמוש טוב לו שנברא משלא נברא.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer