האם רע"מ כחלק מהממשלה זה משהו טוב או משהו רע?

במדינה יהודית דמוקרטית רק ליהודים צריכה להיות זכות הצבעה (או הזכות להיבחר).
אבל מרוב חוסר חשיבה אף אחד לא חושב על העובדה הפשוטה הזו

האם גם זכות נסיעה בכבישים בין עירוניים צריכה להיות רק ליהודים?

"האם גם זכות נסיעה בכבישים בין עירוניים צריכה להיות רק ליהודים?"
את זה הממשלה שנבחרה על ידי יהודים תחליט.

האם גר רפורמי יוכר כיהודי לעניין הצבעה?

אכן השאלה היא מיהו יהודי.
אין לי תשובה ממש סופית אבל הכיוון הוא שמי שלא מאמין במשה רבינו כמקור הסמכות היחידי ואין בלתו, אינו יהודי.

כלומר יהודי חילוני אפיקורס מהזן של הרצל ובן גוריון יאבד את זכותו להצבעה?

תשובה לשואל השאלה הראשית :

אם אתה בעד מדינה יהודית, אז אתה צריך להיות מוטרד מזה שיש בממשלה מפלגה שלא מכירה בכך שזו מדינה של העם היהודי. זה כ"כ בסיסי. אין פה שום מגמתיות.

אם יקומו מפלגה של ערבים שמכירים בכך שיש כאן מדינה יהודית של עם ישראל, או אז זה עניין אחר לגמרי.

בס"ד 'יום הרעם' (thursday) לסדר ואתם אל תיראו תשא"ף

בשאלת הקמת ממשלה הנשענת על ערבים, יש שני מישורים – העקרוני והמעשי.

ברמה העקרונית יש בעיה בעצם המצב שמי שקובע את ההחלטות הגורליות הוא גוי.. נצטווינו 'לא תוכל לשים עליך איש נכרי אשר לא מאחיך', ובמשטר דמוקרטי, כל חבר כנסת שהממשלה נשענת עליו הוא 'מלך' במקצת.

יותר חמורה הבעיה העקרונית, כאשר מעורבותו של הנכרי מנוגדת לבחירתם של רוב אזרחי ישראל היהודים. מצב חמור זה קיים בממשלה שרוצים בנט ולפיד להקים עכשיו, שתהיה ככל הנראה ממשלת שמאל מובהקת בהנהגת לפיד, גנץ, מיכאלי וזנדברג, בניגוד לרצונם של רוב המצביעים היהודים שהצביעו 'ימין', ומקבלים בעזרת הערבים 'שמאל שבשמאל'.

בברוד של החשש המעשי, יש להבחין בין התחום המדיני-בטחוני לתחום צביונה היהודי ערכי של המדינה

בתחום המדיני בטחוני – עיקר הדאגה שלי היא מהנהגת הממשלה, החל בלפיד מיכאלי ומר"ץ שירוצו 'ריצת אמוק' להקמת מדינה פלשתינית והחרבת ההתיישבות ביו"ש, והן מצד גנץ שלא יעז להתעמת עם לחץ אמריקני ובינלאומי. אבל גם מנצור עבאס המתון יחסית – כבר הראה את התנגדותו הנמרצת למבצע 'חוק וסדר' האמור להרתיע את הפורעים הערבים.

בתחום הערכי, שמירת צביונה היהודי של המדינה, דווקא הערבים, גם החילונים שבהם יש בהם זיקה והבנה לערכי מסורת. כבר ראינו באירוע של מוטי שטיינמץ בעפולה, ששופט יהודי פסלו לחלוטין בשל ה'הפרדה המגדרית', בעוד ששופט ערבי מצא את שביל הזהב בין הצורך של דתיים לשמור את חוקי דתם, והציע שלושה מתחמים, אחד לגברים, אחד לנשים ואחד 'לכל מאן דבעי'. לערבים יש ברבה יותר הבנה לכיבוד הדת והמסורת.

וכן בעניין הלהט"ב, הבהיר עבאס שלא ייתן את ידו לחקיקה בתחום זה. בהכירנו את להיטותם של השמאל והליברלים, שכבר תכננו לאסור בחוק עזרה פסיכולוגית מקצועית למי שמעוניינן לשנות את נטיותיו. התעקשותו של עבאס (וגם של אנשי 'המשותפת) תמנע ב"ה את רדיפתם של אנשי מקצוע שאינם מקבלים שהטיות הפוכות אינן ניתנות לשינוי.

ובקיצור:
במישור העקרוני, לא טובה ההסתמכות על ערבים אפילו לקיים את רצון רוב היהודים, וכל שכן כשהתערבותם של הערבים נוגדת את רצונם של רוב היהודים

במישור המעשי.. בתחום המדיני-בטחוני, ההסתמכות על הערבים מגבירה את הדאגה. לעומת זאת במישור הערכי, לערבים יש יותר כבוד לדת ומסורת מאשר לחלק מהליברלים והשמאלנים, הבזים למסורת כפנאטיות פרחמיטיבית

זה המצב הלא-פשוט, ואין לנו אלא לשאת את עינינו לבוראנו, שיתן בלב המלכות רחמנות על עם ישראל ותורתו ויצילנו מכל גזירות רעות ואכזריות, וישלח לנו את רע"מ [=רעיא מהימנא] שינחנו בדרכי התורה והמצווה.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר