הלכה

הוא טוען כלפי בליעה בכלים בעיקר
שחוש הטעם שלנו נחלש מאוד ולכן גם אם נשתמש בכלים שבודאי בולעים ופולטים כמו כלי עץ לא נרגיש את הטעם.
ולכן הניסויים, שמראים שכלים לא בולעים, לא רלוונטים כי יש טעם שמורגש לאנשים שיש להם חושים חדים. ומימלא א"א לבטל את האיסור. אלא שלנו אין חושים חדים מספיק.
מה דעתך?

עוד מצאתי בזה:
למשל כף חלבית בקדירה – לעניין שייעשה התבשיל חלבי (בכוונה אני נוקט אופן של היתר בהיתר, שביד כל אדם לבדוק בעצמו), או טיפת תבשיל על הדופן מבחוץ, או חיתוך דבר חריף בסכין, וכו' וכו', שבכל אלה מובטחני שלא אתה ואני או מי מהנמצאים כאן יוכל להרגיש שמץ טעם ע"י מבחן כנ"ל.

טיעון מוזר בעיניי. בכל אופן, אפילו אם הוא צודק, למה דיני הבליעה לא ייקבעו לפי הטעם שלנו אלא לפי הטעם שהיה פעם? מה עוד שככל שאני מבין הניסויים בדקו את כמות הבליעה ולא את הטעם (האם יש שם שישים או לא וכדומה).

3 טענות טובות ב3 שורות זאת כנראה ההודעה עם היחס האופטימלי. סלחו לי וכו'

תסלחו לי על ההתעסקות בטפל אבל שלוש טענות טובות בשלוש שורות זה יחס ממש מוצלח.

אבל אם הוא נותן טעם [ונניח שמודדים לפי סמן חז"ל] גם אם אין שישים זה אסור.
לא?

ראשית, זו מחלוקת ראשונים: http://hala.s196.upress.link/11148/
שנית, הניסוי הראה שאין טעם ואין שישים, ולכן זה מותר.

ועוד הערה על הדיון הקודם, העובדה שיש טעם בשישים לא חייבת להיות בכל סוגי המאכלים. הרי ברור שזה תלוי בדומיננטיות של הטעם המתבטל (המיעוט). כששיערו בשישים דיברו על מאכלים מסוימים, ולכן איני רואה הכרח במסקנה שהבאת כיום חוש הטעם הוא שונה.

בעבר שמעתי טענה שכיום דחיסות החומר כל כך גבוהה כך שכמעט אין טעם בבליעה בניגוד לבעבר שהיתה נבלעת כמות גדולה יותר.
וסתם ראיה מהדין של תבלין שהתירו לטחון ביום טוב משום שאינו דומה טעם תבלין שנטחן מהיום לנטחן מערב יום טוב, אבחנת טעם שרוב חכמי הבישול המצולמים על קופסאות של סירים ומחבתות לא יבחינו.

ומה שכ' הרב על דומיננטיות הטעם כוונתו כנראה על מה שאמרו מידי דעביד לטעמא לא בטיל.
כמובאר כאן
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%93%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%93_%D7%9C%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%90

אני ממש לא מכיר את הסוגיה,
אבל אני חושב שיש כלים שממש ניתן להרגיש שהם בולעים וזה כלי פלסטיק למינהם (יש כאלה פחות ויש כאלה יותר), אם תכניסו תבשיל חם כמו מרק ירקות לתבנית פלסטיק פשוטה תראו היטב היטב כמה זה בולע, והריח נשאר שם למרות ניקיון וצחצוח רב מאוד… האם ייתכן שהכלים פעם היו ככה גם?

כמו כן, בימינו בכללי אני חושב שהניקיון הרבה יותר חיזק מפעם בגלל הסבון כלים. אני לא יודע איך ניקו כלים פעם, אבל אם זה בלי שום דבר או עם קצת חול לשפשוף, אז לענ"ד ניתן בקלות להבין מדוע הכלים פעם היו "בולעים". ולעומת זאת מים רותחים "מפליטים" זאת.

האם כל כך מופקע לומר שכח ההגעלה חלש מכח סבון כלים?
הרב, האם אתה חושב שניתן "להגעיל" או אפילו ללבן כלים בסודה קאוסטית לאחר השרייה?….

צריך לשאול את מי שערך את הניסויים האם בדקו פלסטיק.
השאלה אינה ררק של ניקיון אלא גם של הבליעה (ופגימת הטעם הבלוע).
לא יודע.