המכתב של הרב טאו בעקבות פרשת חיים ולדר

לגבי זה שזה לא מבהיר את דבריו אני מסכים, והתכוונתי להוריד את זה מהדיון בשורה הראשונה שכתבתי בשאלה.
הנקודה שהוא מעלה זה שאלת הדיון והשיח הציבורי בעוולותיו של אדם שנאשם (גם כשיש ביסוס לדברים) בעבירות. לדבריו דיון כזה מזיק מכמה סיבות שמפורטות שם: א. פגיעה ביכולת ההגעה לאמת ולאפשר לנאשם להתגונן. ב. טהרת הדיבור והעיסוק הציבורי. ג. נתינת יכולת בידי גורמי כח לחרוץ דינו של אדם. ובאופן כללי עשיית תפקיד המשטרה ובתי הדין בצורה לא נכונה ע"י ציבור, כולל גרימה לענישה מעבר למה שמגיע לאותו אדם.
אני לא מדבר ביחס למקרה הספציפי הזה, רק רציתי לשאול האם לדעתך העמדה הזו לא נכונה עקרונית? האם לדעתך נכון לנהל כל פרשייה כזו באופן פומבי (במידה וזה היה בשליטתנו)? תודה.

כפי שכתבתי, אלו דברים פשוטים עד בנאליות. ברור שאם הכל היה מתנהל כראוי אז במקרים רבים לא היה צורך בפרסום. אבל מה לעשות שדברים לא מתנהלים כראוי, והפרסום נחוץ כדי לוודא שיתנהל כראוי. ואכן הפרסום עצמו לפעמים מפריע לחקירה, ובית דין שדה לעתים חורץ משפט בלי נתונים וראיות. כל אלו דברים פשוטים ולא ראיתי שם שום חידוש שדורש דיון כלשהו.
אין צורך לומר שהוא עצמו חרץ דין בלי נתונים, פוסל במומו.

תודה על התשובה, שבת שלום