הצורך באלוהים למען המוסר
אם הבנתי את טענתך כנגד העמדה של דוד אנוך שחוקי המוסר יונקים את תוקפם מעצמם (בדומה לחוקי הלוגיקה או לצעדי כלכול במציאות כמו ההנחה שלא מבססים את הערכה לגבי מצב העניינים העובדתי על בסיס ווישפול ת'ינקינג) היא הייתה שחוקי המוסר ושאר החוקים קרויים חוקים בשיתוף השם בלבד- כאשר רק הראשונים 'צבועים' כטענת חובה המניע לפעולה בעוד ששאר החוקים הינם דיסקרפטיביים בלבד ועל כן חוקי המוסר הם מסוג החוקים אשר צריכים מקור מחוקק- קרי אלוהים. בעצם מדובר פה בניסוח אחר של הכשל הנטורליסטי- עובדות אתיות לא מתרוממות לכדי ought ללא גורם מצווה. אך לכאורה גם ההנחה שיש לשמוע לאותו מחוקק צריכה להתנסח כעובדה אתית (רק שהיא מכילה עיקרון אחד- שיש לשמוע בקול אלוהים- ולא מספר רב של עובדות אתיות) כך שאינני מבין מה היתרון שיש לטענתך על פני טענתו בביסוס המוסר?
חוקים דורשים מחוקק. סמכותו של המחוקק לא דורשת מחוקק אחר. במילים אחרות, אלוהים לא בא לפתור את הכשל הנטורליסטי. מה שמוביל אותי אליו אינו הקושי כיצד לבסס נורמות על עובדות אלא כיצד יש תוקף לחוקים בלי מקור תוקף. הכשל הנטורליסטי כשלעצמו לא דורש יישות שתעמוד בבסיס הנורמה. הוא דורש נורמה בסיסית שהצדקתה היא מתוך עצמה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer