הרהורים בעקבות פוסט של הרב עידו פכטר

תודה הרב מיכי.

נניח שזו האמת אז מה? למה שהייתה לך נפק"מ עד כדי כך שהית מקיים את כל פרטי ההלכה כמו הלכות בורר?

הפניתי אותך לטורים הנ"ל. אתה מניח שצריך סיבה אינטרסנטית. ולא היא.

בס"ד א' באב תש"פ

עולם הבא הוא עולם של אמת 'נטו', עולם רוחני שבו מתענגים אך ורק על האמת והטוב. הוודאות בקיומו של עולם כזה, מתחזקת משום שגם בעולמנו נפגשים עם מצבים שבהם הסיפוק הרוחני של האדם בעת שהוא עושה את הטוב ובהשיגו את האמת – עולה על כל סיפוק חומרי.

לפיכך 'העולם הבא' אינו רק עתיד רחוק, אלא 'עולם ההולך ובא', ככל שאדם מזדכך ומגביר את סיפוקו מעשיית הטוב והשגת האמת על כל סיפוק אחר – הוא כבר נמצא חלקית במציאות של 'עולם הבא'.

בברכה, ש"צ

עולם הזה הוא עולם של אמת ‘נטו’, עולם גשמי שבו מתענגים אך ורק על האמת והטוב. הוודאות בקיומו של עולם כזה, מתחזקת משום שבו נפגשים עם מצבים שבהם הסיפוק הגשמי של האדם בעת שהוא עושה את הטוב ובהשיגו את האמת – עולה על כל סיפוק רוחני.

לפיכך ‘העולם הזה’ אינו רק עתיד רחוק, אלא ‘עולם ההולך ובא’, ככל שאדם מזדכך ומגביר את סיפוקו מעשיית הטוב והשגת האמת על כל סיפוק אחר – הוא כבר נמצא חלקית במציאות של ‘עולם הזה’.

בברכה, בנימין

ולבנימין אמר –

אכן עולם שבו לא רק רוחו של האדם מתענגת על האמת והטוב, אלא אף גופו מרגיש הנאה חושית בעשיית האמת והטוב – הוא עולם ה"זה" שבו נראית האמת ומוחשת בצורה חושית. זו דרגת אדם וחווה לפני החטא, ובע"ה זו תהיה דרגת האדם בעוה"ב שאחרי התחייה לפי הרמב"ן.

אשרי המחכה (ואשרי המחקה 🙂

בברכה, שיי ץיי רולינג (בסיכול אותיות)

הרב ש"ך אמר פעם לנדבן גדול: אינני יודע אם יהיה לי עולם הבא כמו שמגיע לך על פועלך בהחזקת התורה, אבל 'עולם הזה/ שיש לי בתענוג שבלימוד התורה – יש לי יותר ממך…

שצ, אתה מדבר על סיפוק מעשיית הטוב והשגת האמת, ובזה העמדת את המטרה על תחושת סיפוק ולכאורה נפלה הפיתה בבור.
אגב מה הביאור בכך שאדם שמח הרבה יותר כשהוא חושב על רעיון אמיתי מאשר כשקורא אותו אצל זולתו. אני למשל לא חשבתי מעודי מחשבה מקורית אחת בעניין שאינו שולי. גם כשחשבתי שעליתי על נקודה ראיתי אח"כ שקדמוני לרוב (וייתכן מאד שפשוט ראיתי את זה לפני כן ואח"כ "חשבתי על זה לבד". כפי שקרה וקורה לא מעט). מצד השגת האמת סביר להניח שאין הבדל. אלא מה יש נחת רוח. אבל מצד השגת האמת עדיף יותר לשקוע ראשו ורובו בשו"ת נודע ביהודה וחידושי הריטב"א מאשר להגות בסברות עצמו ולחדש ולפלפל וכו'. אני לא חושב שמי שחשב על הרעיון בעצמו מבין אותו יותר טוב. לדעתי לעתים מזומנות הוא מבין אותו פחות וגם מתבצר בגירסה שלו ואכמ"ל.

ולגבי העוה"ז של הרב שך. בוודאי היה לו. יש טיפוס מאד מסוים (בכל האנושות) של אנשים שמתענגים על הידיעה וההבנה והפיצוח והחידוש. וזה מה שהיה לרב שך ולחזו"א ולרב אלישיב ולכל למדני הדורות. ואני לא יכול להאמין שמבחינת ההתענגות על החשיבה יש הבדל בין לימוד תורה לשאר לימודים. למרות שלימוד תורה כביכול חושף איזה אמת אמיתית ונועד לספק עקרונות מדריכים בחיים. בסוף כל למדן צריך להבין, ואם לא אז חוששני לאישתו שאינה יכולה להתגרש לעולם, שהוא לא חושף הרבה אלא בעיקר מוסיף גג על גג ו"האמת" בדבריו מיעוט זניח. מצורפת לזה תחושת הכח, והביטחון הכלכלי, והכבוד, שהם אמנם יצרים פשוטים אבל אפילו איש אלודים קדוש כרב שך לא היה משולל מהם.

מדי עוסקי בסיפוק שיש בהשגת האמת ועשיית הטוב בעוה"ב ובעוה"ז, הלכתי לחפש חומר על השיר 'עולם הבא אי א גוטע זאך, לערנן תורה איז א בעסער זאך, ווארפט אוועק יעדן יאך, לערן תורנ נאך אונד נאך, עולם הבא איז א גוטע זאך' [= עולם הבא הוא דבר טוב, לימוד תורה יותר טוב, זרה הלאה כל עול, למד תורה למרות הכל, עולם הבא הוא דבר טוב], והגעתי לדיון בזה בפורום אוצר החכמה'.

שם הובא קישור לספר בשם 'פניו פני צפנה' המביא מספר 'זאב יטרף', השואל: בשלמא לימוד תורה הוא זהה לעולם הבא, בהיותם גילוי השכל הצרוף, אל מדוע לימוד התורה הוא 'יותר מעוה"ב'? והוא משיב: שעולם הבא הוא מדריגה של עתיד, ברם בלימוד התורה מתענגים על האמת כבר 'כאן ועכשיו'.

הסבר אחר נתן אחד המשתתפים שם, ע"פ המשנה באבות 'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב ויפה שערה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז', וכפי שביאר מהר"ל ב'דרך חיים' שבעוה"ב יש יתרון בשלימות שהושגה, אך בעוה"ה יש יתרון שבו יש תנועה אל השלימות, יש אתגר של התמודדות.

בברכה, ש"צ

ספר 'זאב יטרף' (שאליו צויין בפיסקה השניה) הוא 'זאב יטרף – על חג הסוכות' מאת הרב זאב הכהן הוברמן איש לייקווד, בפרק יא 'יומא תמינאה חדוותא דאורייתא', עמ' נא (ניתן לצפיה באתר 'היברובוקס')

תיתי ליה לבנימין, שבזכותו התוודעתי לסדרת הספרים הנפלאה' 'זאב יטרף' 🙂

בברכה, שמשון צבי

הרב עסק בזה בטרילוגיה, אפשהו?

לא בפירוט. הערות.