השאלות שמדתל"שות אותם

גם אני בתור קורא באתר נאלץ להסכים מאוד עם י', בוודאי שפתיחות מחשבתית היא דבר נכון, אך הרב נמצא כבר לענ"ד ב"אובר", כמובן שטקטיקה זו ייתכן ונכונה בוויכוח אישי – "שאפילו לשיטתך", אך לא ברור שהיא מתאימה לציבור

אני לא נוטה לחשוב שיש "אובר" ביחס לפתיחות. הפתיחות פירושה שדנים בכל שאלה לגופה ולא מסתירים. לכן איני רואה היכן להעביר את הקו. אם היה משהו שהייתי משתכנע שהוא מזיק ואין תועלת בפרסומו אולי היה מקום לדון (וגם אז איני בטוח). אבל דומני שזה לא המצב.
ככלל, אני חושב שצריך להבדיל בין שלושה סוגי ביקורת:
1. יש שאלות שאותן אין להעלות לדיון.
2. יש תשובות שאותן אין לכתוב ברה"ר (למרות שהן נכונות).
3. יש תשובות לא נכונות ולכן חבל שכותבים אותן כי הן מזיקות ולא נכונות.
ביקורת 3 היא רק ויכוח על עמדותיי ולא על עצם הפתיחות. ביקורת 2 יכולה לעלות רק במקום שהתשובה מביאה נזק ללא תועלת. ביקורת 1 רלוונטית רק אם אני ממציא את הבעיות ואף אחד אחר לא מוטרד מהן (אחרת חשוב לדון בהן לגופן ולא להשאיר אנשים להתמודד איתן לבד).

לרב מיכאל אברהם היקר.

סוף סוף מצאתי זמן לכתוב לך מה שרציתי לכתוב זה זמן רב.
שמי י’, שיעור ב’ באחת הישיבות, ואני זה שפרסמתי (ביחד עם חבר) את המאמר על הדתלש”ים באתר סרוגים ובשאר האתרים (המאמר שבעקבותיו פרסמת את הפוסט על החוזרים בשאלה), בזמנו דיברנו מעט בטלפון.
אני שולח מכתב זה כדי להביע הערכה עצומה לך ולפועלך המיוחד, (כמובן שגם אורן עורך האתר כלול בשבחים אלו), שלצערי איני מכיר כדוגמתו, ואפילו לא קרוב לכך.
אני נהנה תדיר מאתרך הנפלא, מהשיעורים ומהמאמרים, הישרות האינטלקטואלית וצורת הגשת הדברים.
כתבתי את המאמר על החוזרים בשאלה בעקבות חוויותי בישיבה התיכונית, בה ראיתי מול עיני כיצד חבריי לספסל הלימודים מואסים ב”יהדות הישנה”, וכיוון שלא מוצגת אלטרנטיבה כלשהי, הם עזבו את הדת מלאים בביטחון עצמי עד השמיים ובגאווה על חבריהם הדתיים ה”חשוכים” שלא מצליחים אפילו להבין מדוע הם חזרו בשאלה.
הבחירה שלהם היתה בין יהדות מלאה ברעיונות שלא מתקבלים על הדעת, (מיסטיקה, “כפירה” במדע, ימניות קיצונית, “איסור” להפעיל את החשיבה לבד וכד’, הדורות האחרונים בהכרח טיפשים גמורים לעומת הראשונים, חז”ל אמרו את כל האגדתות וההלכות ברוח הקודש, כך שהן ודאי נכונות וכו), לבין אתאיזם “נאור”, וללא ספק השני גובר.
עוד בזמן לימודיי, בעקבות החשיפה לכל הדעות הכפרניות אותן הביאו התלמידים הנ”ל, נאלצתי לבנות לעצמי לאט לאט יהדות “רציונלית” יותר ויותר, קפצתי על כל מציאה רציונלית, והייתי מוכרח לברר לעצמי את הדברים.
אחד הקשיים שהטרידו אותי (בין רבים אחרים) היה עניין ה”אוקימתות” הדחוקות בגמרא (אמנם זה לא קושי תיאולוגי חמור, אך הפריע לי העובדה שמכניסים למשנה דברים שלא כתובים בה)
התחלתי לחשוב על רעיון הפותר את העניין, והוא דומה למה שאתה אומר בסדרת השיעורים על האוקמיתות (זה היה עדיין רחוק מהתמונה השלמה שהרב הצליח להציג בשיעורים).
איני מבין מדוע צריך נער לעבור 20 שנים מחייו עד שיפגש (אם בכלל, כי רוב האנשים לא ייפגשו בהם לעולם) בשיעורים שלך על האוקימתות (אני לוקח דווקא את זה כדוגמא, מכיוון שאין מדובר פה בחידוש מרעיש מבחינה מסורתית, כמו ידיעה ובחירה השגחה וכד’. מדובר בנושא שאין לי הסבר איך לקח לנו 1500 שנה לפתור אותו), ההרגשה שלי היא שזנחנו ממזמן את החשיבה העצמאית, מה שגורם לנו מחד לשמר ביתר קלות את היהדות מדורי דורות (דבר שנראה טוב בטווח הקצר), ומאידך מונע מאיתנו להגיע להסברים מעמיקים בנושאים רבים (מסוכן לטווח הארוך) כמו הסברך על האוקימתות, נושאים שאין בהם ריח “רפורמיות” שהיה יכול להסביר את חוסר ההתקדמות שלנו בהם.
אני זוכר כיצד בזמן הדיבורים בארץ על דבריו של הרבצ”ר בעניין אשת יפת תואר, נותרתי ללא הסבר הגון לעצמי (הרגשתי זאת גם אצל אנשים אחרים), הגם שלעיתים רבנים מסבירים את הנושא הזה זעיר שם זעיר שם, אך מעולם לא ראיתי התייחסות מסודרת שיטתית ועקבית לנושאים אלה כשלך.
מבדיקה שעשיתי אצל רבנים מפורסמים מאוד הנחשבים כטובים שבתחום המענה לשאלות אמונה כמעט אף אחד מהם לא מתמצא בנושאים שמציקים באמת לנוער (התגלויות בשבטים אחרים, תורה ומוסר) וגם לא מעיזים לומר דעות “מחודשות” (כמו שיטת השל”ה בעניין הבחירה החופשית שאיש כמעט אינו מכיר, וגם אחד הרבנים שמזכיר דעה זו דוחה אותה מייד בתחילת המאמר שלו). שלא לדבר על “הוכחות” לאלוקים.
מכיוון שלמדתי שנים במחיצת חבריי אלה, אין לי כל ספק שלו היו מתוודעים לדמותך בשלבים מוקדמים – הם היו במקום אחר לגמרי (לפחות חלקם).
אני יודע בדיוק אילו נושאים הציקו להם, ואלה הנושאים שאתה מדבר בהם.
שתיים משאלותי ששאלתי באתר היו על יציאת מצריים בארכיאולוגיה והתגלויות המוניות בשבטים אחרים, כמו שהרב יכול לראות בעצמו השאלות הללו ממוקמות כראשונות ב’שו”ת הפופולארי’, ידעתי שאלה דברים מרכזיים שמאוד מפריעים לאנשים, ולכן שאלתי אותם.
באופן אישי הרב עיצב חלק מרכזי באמונה שלי, ואני כמעט ולא מוצא עוד אחרים היכולים להרוות את צמאוני (אולי הרב יוכל לחדש לי).
אני משוטט לעיתים בפורומי נוער ומפנה אנשים לאתר שלך. כמה וכמה מהם כבר אמרו לי שהם שינו את דעתם בעניין אמונה וכד’, זאת מלבד אנשים שמסרתי להם רעיונות בודדים ממשנתך והדבר עזר להם, כך שתחזקנה ידי הרב במלאכתו החשובה במענה לשאלות באתר.
משנתך היא פיתרון יחידי להמון אנשים, וצר לי על כך שרבים מהם עושים צעד של חזרה בשאלה לפני שהכירו בה.
בהקשר לביקורות העולות כנגד פתיחותך, אני חושב שישנם מספיק רבנים שמרנים למחצה שליש ורביע, ואנחנו לא יכולים לוותר על רב שיפתח עד הסוף את כל הנושאים הקשים ביותר.
אין לנו עוד מישהו שעושה זאת בצורה שהרב עושה, ועל אף המחיר שאולי נגרם מכך לחלק מהאנשים (יש לדון אם זה גורם או זרז), התועלת עולה על כך עשרת מונים, והרב מהווה קו הגנה אחורי חזק מאוד לאנשים רבים.
בהערכה ובתודה עצומה על השקעתך המרובה בנוער (באתר ובספרים) ובכלל, ובציפייה גדולה ליציאת הטרילוגיה,
י.

תודה רבה. אכן דברים נחוצים מבחינתי (ואולי גם מבחינת אחרים). אני מתייחס ברצינות רבה לביקורות שהועלו כאן, אבל תחושתי היתה שעדיין יש הצדקה לדיונים ולפתיחות הזאת, ומעבר לעצם אמירת האמת תועלתה עולה על נזקה. דבריך בהחלט מחזקים את דעתי. חן חן.

"המסקנה היא שאין דרך בטוחה. לכן יש לעשות את מה שאמיתי ולא לחפש את הדרך המועילה על חשבון האמת (כי אין דרך כזאת)."
אולי הדרך שתביא את הרווחים ללא הסיכונים קשורה לסגנון. זה יהיה אולי פחות מעניין למי שמחפש רק אקשן. (הכתיבה הצינית לא נובעת להרגשתי מרצון לעשות מעניין, אלא מאופי ציני, אבל שוב, כדי להרויח ללא סיכונים, שווה אולי להתאמץ ולשנות את סגנון ההגשה)
רווח גדול נוסף הוא בזה שקהל היעד יוכפל בהרבה. (ידוע לי על רבים שתאבים לקרוא ולשמוע ובכל זאת נמנעים, גם מהסיבות שהזכיר י', אבל לא רק, אלא גם מהסגנון.)

הרב מיכי, כתבת:

"אני מתלבט לגבי העיקרון של הפתיחות. יש לה חסרונות מובנים מאליהם אבל יש לה גם יתרונות. יש כאלה שמסתייעים בה כדי להתדתל"ש אבל אחרים מוצאים בה מענה למצוקות שהיו גורמות להם להתדתל"ש (ואני יודע על כמה וכמה כאלה). אז כעת מה עליי לעשות? להתחשב באלה או באלה? טענתי העקרונית היא שמכיון שיש חסרונות ויתרונות לכאן ולכאן אעשה את מה שהאמת (לדעת ולהבנתי) אומרת. אם השק"קים היו רק מועילים ואמירת האמת (לדעתי) היתה רק מזיקה היתה דילמה: אמת מול תועלת. אבל אם גם לאמת יש תועלת ונזק וגם לשק"קים יש תועלת ונזק, לא סביר בעיניי להעדיף את השקר על האמת. שוא"ת עדיף הוא לעשות את האמת."

נראה שזאת דיכוטומיה שקרית, י' לא הציע שאתה תגיד ותדפלם שקרים קדושים, אלא שתתאפק קצת, ולא להרוג את כל הפרות ולא בבת אחת ולא לכולם בגלוי, אם תכתוב ברדידות כמו זמיר כהן למשל (ואני מתנצל מראש על המשל, זה מה שעלה לי בראש בשנייה הראשונה) אז תהיה זמיר כהן ולא מיכי, ויש כבר מספיר זמירי כהן.
ואם כן ההשוואה איננה במקומה, ובבחירת האיזון והאיפוק שלך לא רלוונטי הנזק בשקרים קדושים, כי בין כך אתה לא תשתמש בהם.
ההתנפלות על כל דבר שבקדושה דווקא עוזר שרוב האנשים שזה לא בשבילם לא יגיעו אליך, אבל מי שכן פונה אליך גלל החכמה ועל שאתה צודק בחלק מדבריך עלול שתשפיע עליו לרעה כשלא היית צריך לדבר ולכתוב כל כך, ועוד בטון כל כך מבטל.
סליחה על איחור התגובה
י. ב.