מצאתי מאמר מאד מעניין- אולי אתה מכיר את הנושא -אז סליחה
שליטים במסופוטמיה תיקנו מדי פעם בפעם תיקונים חברתיים, שכללו בעיקר שמיטת חובות ושחרור עבדים ואסירים. תיקונים חברתיים אלו, הקרויים "דרור" (durarum) או "מישרים", מתועדים במסמכים המתוארכים למן אמצע האלף השלישי לפנה"ס ואילך. למשל:
אֻרֻכַּגִינָה מלך לַגַש פרסם במאה ה-24 לפנה"ס תקנות דרור, המסתיימות במילים אלה (אֻרֻכַּגִינָה 4, XII, 22-13):
(אֻרֻכַּגִינָה) שמט את חובות בני לגש, אשר ישבו (במאסר בבית העבוט) על משאות או על מס (השעורים) אשר הושת עליהם או על שעורים שהאוצר (נשה בהם) או על גנבה או על רצח ‒ וקרא להם דרור. הוא כרת ברית עם האל […] אשר לא יסגיר אלמנה ויתום לידי בעלי הזרוע.
עם עלייתו לשלטון מצא אֻרֻכַּגִינָה שהכוח וההון בלגש רוכזו בידי קבוצה קטנה ומושחתת של פקידי ממלכה. הרפורמה של אֻרֻכַּגִינָה כללה אפוא ביטול חובות, שחרור אסירים והגנה על המעמדות החלשים בחברה מפני גובים ומעבידים עשירים. בכך ניסה אֻרֻכַּגִינָה להשיב על כנו את הסדר החברתי שהתקיים בלגש טרם ימי השחיתות, שקדמו לעלייתו לשלטון.
גם עמיצדוקה, מלך בבל במאה ה-17 לפנה"ס, פרסם תקנות "מישרים", הכוללות שמיטת חובות, שחרור אזרחים שנשתעבדו בגלל חובותיהם, הקלות במסים ופטור משירות צבאי לאוכלוסיות שונות6, לדוגמה:
סעיף 2: שאריות החובות (פיגורי-מס) של האיכרים […] הרועים ונושאי מס לארמון […] על פי שטרי חובותיהם לתשלום – שוחררו. הנושה לא יגוש את בית נושא המס.
סעיף 19: (חייל או) "דייג", אשר הוציא (חכר) שדה לשלוש שנים […] לא ייצא לעבודת המלך בשנה הזאת משום שהמלך שם מישרים בארץ.
סעיף 20: בן נומחיה […] בן אידמרץ […] בן ארך, בן איסין […] אשר נתפס בחוב, עצמו אשתו או ילדיו מסר לעבדות, משום שהמלך שם מישרים בארץ, שוחרר, דרורו נקבע.
תקנות אלו משקפות צורך חברתי-כלכלי להקלה מיידית על המעמדות החלשים בחברה באמצעות מחיקת חובות או שחרור משירות צבאי וכדומה. אין מדובר בהשבת סדר חברתי קדום על כנו ואין מדובר בהליך קבוע, שבוצע בכל מספר שנים נתון מראש. עם זאת, ההנחה המקובלת במחקר7 היא שעם ישראל שאל את הבסיס לרעיון ה"יובל" מתרבויות אחרות במזרח הקדום, בחר מתוכם את הרעיונות, שינה אותם וערך אותם כדי להתאימם לאמונה בישראל. ואכן אפשר לזהות דמיון בסיסי בין רעיון ה"דרור" המסופוטמי לרעיון ה"יובל" המקראי למרות ההבדלים המשמעותיים ביניהם. עצם העובדה, שהכרזות מלכותיות אלה חתרו לשינוי החלוקה הלא-הוגנת של הרכוש, מצביעות על הדמיון הרעיוני לשאיפה הגלומה בחוק היובל המקראי.
כל טוב