משמעות גילוי בוזון היגס לאדם המאמין

הוא טועה שם בכל הגישה שלו.

הוא בגישה שככל שמגלים יותר לעומק כך מתקרבים יותר לאלוהים. (זה נכון במובן השלילי שככל שחוקרים ויודעים יותר כך מתרחקים מע"ז).

בכלל נראה שהוא לא מכיר את בעיית הגוף והנפש.
והוא יוצר קישורים בין דברים לא קשורים בצורה לא אמינה. גם אם הוא היה מגלה שהיקום מורכב מאש רוח ומים הוא היה מוצא איזה מאמר (או כמה) שיצדיק זאת…

והדבר הכי חשוב שנראה שהוא לא הפנים זה:
שכל מה שהמדע מגלה זה, איזה עולם נדרש כדי שאנו בני האדם נוכל להיווצר.
ואין לכך שום קשר לאלוהים. שהרי אפשר בקלות לומר שמצד אלוהים כל העולמות האפשריים קיימים.

הרב יכול לעלות את ההערות שלו על המאמר?

אני מעתיק לכאן, אבל לא אכנס לדיון על זה (אחן לי זמן לצערי):

בס"ד

דניאל שלום.
קראתי ובהחלט היה מעניין. אמנם אני לא בדיוק יודע מי הקהל המיועד והיכן זה אמור להתפרסם (המשוואות לדעתי ימנעו את הפרסום בכל במה הגיונית). את עיקרי הערותיי אמרתי לך באירוסין של משה כשתיארת לי את הדברים באופן כללי. יש לי אנטגוניזם לדיונים מהסוג הזה מפני שהם שגויים בנקודת המוצא הפילוסופית שלהם. לדעתי זה סובל בדיוק מאותם כשלים כמו טיעוניהם של המתנגדים האתיאיסטים (הוקינג-דוקינס). כאן אפרט את ההערות שבעקבות הקריאה. ההערה האחרונה בעצם מסכמת את כולן. ההתנגדות שלי חריפה, אבל אני יודע שאתה כבר מכיר אותי ולא תיפגע.

1. עמ' 151-2. השאלה מה מקורו של החומר ממש לא בטלה. גם אם החומר נשמר, החומר הראשוני (בנקודת המפץ) אמור לבוא ממקום כלשהו. קדמות אינה תשובה מספיקה כי זה אינסוף קונקרטי ולא פוטנציאלי. בה במידה, שום תיאוריה של הוקינג וכנופייתו לא תעזור כאן. ה"הסברים" הללו לא עונים על השאלות הנכונות. לדעתי המתודה העקרונית שלך נופלת באותו כשל כמו שלהם. גם אתה כמותם רואה בפיזיקה מענה לשאלות פילוסופיות. הסבר פיזיקלי פותר קושי פילוסופי מניין באנו וכיצד נוצר משהו. זה לא פותר מאומה. החוק רק מתאר כיצד זה קרה. אבל נותרת השאלה מי יצר את החוק שגרם לזה לקרות. לכן אין קושיא וממילא גם אין משמעות לתירוצים.
2. עמ' 152. לא הבנתי מה זה משנה אם מכניסים גם את האנרגיה. הרי סך המסה-אנרגיה צריך להישמר, והשאלה היא מניין הסה"כ הזה הופיע (אברהם אבינו: מי מסובב הגלגל?).
3. עמ' 158. כמה הערות על הניבוי שהצעת. א. ראשית לעולם לא תדע אם לחלקיקים אין מסה עצמית, שהרי לעולם תיתכן תיאוריה יסודית יותר שבה כן תהיה להם. האם אתה מוכן לשים את ראשך שהמודל הסטנדרטי הוא המודל הסופי? וכן להיפך, כשתחשוב שיש מסה עצמית לעולם תיתכן תיאוריה יסודית שתראה שאין (הרי גם המודל הסטנדרטי עוד לא נותן תמונה מלאה, ואפילו לא מתיימר לתאר גם את הכוח החזק). ב. האם אתה מתחייב שאם יתגלה חלקיק עם מסה עצמית אתה מוריד את הכיפה? אם לא, אז מכלל וורט לא יצאת. ג. בעקבות הערה 2, גם המסה אנרגיה צריכה מקור. כאמור, לדעתי כל ההסברים הפיזיקליים הללו לא משנים מאומה ברמה הפילוסופית, ולכן אין להם משמעות רוחנית ו/או פילוסופית ישירה (לפחות לא משהו שאני רואה). הם מתארים אחרת את מה שאנחנו חווים. אז מה? הנה השלכה: גם אם לחלקיקים הללו אין מסה עצמית, מה שאנחנו קוראים מסה (שאתה מציג כעוצמת האינטראקציה עם ההיגס), הוא גופו צריך מקור. הוא לא נוצר מעצמו (זה הניסיון שלנו שהביא לניסוח חוק שימור החומר). אז מה הרווחת מהירידה למודל מיקרוסקופי יותר? עדיין הניסיון שלנו אומר שפרות לא נוצרות ממצב הואקום של השדה (וגם אתה גיחכת על זה). אז אין נוצרו פרות? למה המעבר לשדות מועיל לנו במשהו? אתה תסביר שהן נוצרות מאינטראקציות של שדות. ואז אשאל: ואיך נוצרו השדות והאינטראקציות הללו? ובפרט אינטראקציות כאלה שיוצרות יצור אורגני והרמוני כמו פרה, ובוודאי כמו אדם? אינטראקציות די מיוחדות, לא?
4. סוף עמ' 158. אין עוד מלבדו בפירושך (כלומר צמצום כפשוטו, כדברי החסידים) הוא פשוט נונסנס, במחילה. אם אין עוד מלבדו, אז אנחנו לא קיימים. אם כך, מי כתב את המאמר ומי קורא אותו? על מה בכלל אנחנו מדברים? גם אם המציאות היא עירורים של שדה הקב"ה, היא עדיין קיימת. זה מה שאנחנו קוראים להתקיים. לכן גם המסה בניסיון היומיום קיימת. אלא שיש הסבר מיקרוסקופי שמסביר שזו לא מסת מנוחה רגילה. אז מה? יתר על כן, דברי השל"ה ממש לא אומרים את מה שאתה שם בפיו. הוא כותב שהמציאות לא קיימת בזכות עצמה, ואם הקב"ה היה מפסיק לקיים אותה היא היתה מפסיקה להתקיים. מה לזה ולתפיסת הצמצום כפשוטו ואין עוד מלבדו כפירושך? ברור שהקב"ה מהווה את הכל, אבל זה לא אומר שה"הכל" זהה עמו, כלומר לא קיים בפני עצמו. חשוב על מעגל כוח ומעגל פיקוד בחשמל. מעגל הפיקוד הוא שמאפשר למעגל הכוח לפעול, האם זה אומר שהם זהים? או שאין מעגל כוח? זו אותה טעות של המשגיחים לגבי "כוחי ועוצם ידי", במקום "הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (כדרשות הר"ן הידוע).
5. עמ' 159. מה הבעיה לראות את הקב"ה כמחייה את הטבע המסיבי? למה צריך לעבור לעירורי שדות כדי לראות את זה טוב יותר? בלי שהוא היה מקיים אותו הוא היה נעלם. בדיוק כמו בתיאור שלך. העובדה שמסה לא נוצרת מעצמה לא אומרת שלא צריך את הקב"ה כדי לתחזק אותה. עובדה זו נובעת מכך שהקב"ה פשוט ממשיך להחזיק אותה כל הזמן. כך הוא בונה את חוק שימור החומר (בהנחה שיש כזה). למה מעבר לשדות משנה משהו? יתר על כן, הרי אתה עצמך אומר שחוק שימור המסה הוא אנכרוניזם, אז מה טעם לבנות עליו משהו (הטיעון שלך בנוי על זה שמסה לא יכולה להיווצר לבד, אבל שדות ועירוריהם כן). ומעבר לזה, גם את חוק שימור המסה הקב"ה ברא (ראה לעיל).
הערה כללית: קיומו של הקב"ה מוכח לא בתוך חוק שימור המסה (כלומר שקיומו נותן הסבר למה שחוק שימור המסה לא יכול להסביר) אלא מתוך החוק הזה (בגלל שהחוק קיים כנראה יש מי שמהווה אותו). אגב, זה נכון לכל החוקים וכל סוגי הדיון הללו (ובכך טועים דוקינס והוקינג וכנופיותיהם). הטענה שהחוקים חלקיים היא לא הוכחה לקב"ה אלא רק פער מדעי שיש למלא אותו במחקר (go-d of the gaps), ובה במידה הטענה שהחוקים מסבירים הכל אינה פירכא על קיומו. ומעבר לכל זה, החוקים גם לא מוכיחים מאומה לגביו. מה לי חוקים כאלה או אחרים. אלו חוקים ואלו חוקים, וכל מערכת חוקים צריכה מחוקק. מבחינה זאת איני רואה עדיפות למערכת חוקים של שדות על מערכת חוקים של מסות.
6. סוף עמ' 159. השדות מהווים את החלקיקים, ומי מהווה את השדות? למה כשעברת מחלקיקים לשדות השתנה משהו? במקום להניח אינרציה של החומר (שהוא לא צריך מהווה שיהווה אותו) אתה מניח אינרציה של השדה. לא הבנתי מה הרווחת כאן. וכי שדה יכול להיות קיים בלי מהווה?
7. ככלל, תיאור של חלקיק כעירור של שדה לא קרובה יותר ליצירתו על ידי הקב"ה מאשר תיאור של היווצרות ספונטנית שלו. גם היווצרות עירורים היא תהליך טבעי, ובאופן עקרוני או שיש מכניזם (גם אם איננו יודעים אותו) שיוצר את העירור, או שהוא נוצר אקראית וספונטנית. כך או כך, אף אחד משני המודלים הללו לא מתאים להיווצרות מכוונת על ידי הקב"ה. הרי פעולותיו אינן ספונטניות ואקראיות אלא מכוונות ויזומות. זה מזכיר לי את הניסיונות להסביר את הרצון החופשי על ידי תורת הקוונטים. זה פשוט חוסר הבנה. תורת הקוונטים אומרת שבמדידה יש קריסה של פונקציית הגל למצב עצמי כלשהו שאי אפשר לנבא אותו בוודאות, אבל המצב הזה נקבע על ידי פונקציית ההתפלגות (ריבוע הערך המוחלט של פונקציית הגל), ולא נתונה להחלטתו החופשית של האדם או הקב"ה. אם הוא או הוא קובעים אותו זה סותר את תורת הקוונטים, בדיוק כמו את התורה הקלסית. אין שום רווח במעבר לשדות ולקוונטים על פני התיאור המסיבי והקלסי הרגיל. ושוב, שום תיאור מדעי (מאלו הידועים לי) לא משנה מאומה במישור התיאולוגי והפילוסופי.
8. סיום המאמר שלך מביא אותי להערה המסכמת של כל מה שאמרתי. לכל אורך המאמר אתה מזהה חומר עם מסה/מסיביות, ורואה בשדות ובאור עדות לרוחניות. ולא היא. האור והשדות השונים שתיארת הם חומר בדיוק כמו שחלקיקים מסיביים הם חומר. אין שום הבדל. אין שום דבר רוחני יותר בשדה מאשר בחומר. המטפורה של אור משמשת את המקובלים לתיאור העולם הרוחני כי האור הוא חומר מופשט, אבל עדיין חומר לגמרי. הם משתמשים בזה כמטפורה, ואתה לוקח את זה כתיאור ריאלי (אור=רוח). זו טעות. כל מה שנוטל חלק במשוואות הפיזיקה הוא חומר: שדות, אור מסה, וכל מה שאתה רוצה. לכן אין שום רווח במעבר מחומר מסיבי לשדה ואור. רוח זה הדבר שממנו עשויה הנפש/נשמה שלנו, או המלאכים (לא רוצה לומר הקב"ה). כל אלו לא נוטלים חלק בחוקי הפיזיקה (אם כי לדעתי יש לפעמים אינטראקציות ביניהם. אבל הן ספורדיות ובוודאי לא מהוות חלק מהחוקים), וככאלה ניתן לראות בהם רוחניות. לשדות ואור אין ולא כלום עם כל זה.

והנלענ"ד כתבתי.

שוב תודה על המאמר,
מיכי

8. למה הרב מניח ששדות, מסה וכו' זוקקים סיבה? כי זה לא מופשט מספיק לשיטתך? אבל תודעה ורצון כן?
הרי אתה מסכים שקיים גורם ראשוני, השאלה היכן לעצור

מי דיבר על כך שזה זוקק או לא זוקק סיבה?

1. ….קדמות אינה תשובה מספיקה כי זה אינסוף קונקרטי ולא פוטנציאלי…
2. …והשאלה היא מניין הסה”כ הזה הופיע (אברהם אבינו: מי מסובב הגלגל?
3. בעקבות…. המסה אנרגיה צריכה מקור….לדעתי כל ההסברים הפיזיקליים הללו לא משנים מאומה ברמה הפילוסופית…"