משמעות החיים מחוץ לעולם הדתי
קראתי בספרך 'המצוי הראשון' פיסקה קצרה שהקדשת לתאוריית הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל. לפי מה שאני הבנתי אותו (וכך גם אתה מסביר שם אם אינני טועה), שעצם ההשתוקקות של האדם למשמעות והצורך האנושי למשמעות בפועלו בעולם (לרבות העניין שהיא מעניקה חיות, המתבטאת אפילו בסיוע לאדם לצאת ממחלות קשות וכדו') יש בה כדי להוכיח את משמעותה של המשמעות בחיינו… זה אחרי שהסקנו את תוקפו של המוסר על פי אותו עיקרון של טיעון חושף, המגלה כי העקרונות שאנו חיים על פיהם יש בהם כדי לחשוף את עמדתנו על העולם ועל החיים. (אוסיף, שאחרי שהנחנו את תוקפו של המוסר, אנו מניחים מן הסתם שאלוהים הוא טוב וכוונותיו טובות, ולא סביר שיצור בנו מן השתוקקות נואשת לחיפוש אחר משמעות, ללא מענה)
אלא שכאן חלקת על פרנקל וטענת שאין דבר כזה משמעות סובייקטיבית. שלולא מערכת דתית חיצונית מחייבת, אין תוקף למושג הזה 'משמעות', כיוון שאין שום פרמטר על פיו נשפוט אם אכן מעשינו משמעותיים ואם כך גם אין לתפיסה כזאת דרך לשרוד ללא תורה דתית ומחייבת – שלדעתך זו כמובן התורה היהודית.
ואני תוהה אם כך מדוע אלוהים "התעלל" ב 99.8 אחוז מאוכלוסיית העולם ולא העניק להם מענה להשתוקקות הזו? האם הדרך היחידה של הגוי הממוצע לקבל משמעות לחיים היא דרך גיור, (אותו התורה כלל לא מעודדת)? או שמא העובדה שהתורה ניתנה לעם כל כך קטן ומצומצם, עומדת בסתירה כנגד התפיסה שמאחורי הצורך האנושי בחיפוש אחר משמעות, יש באמת תוקף כלשהו?
לא הבנתי את השאלה. הוא לא התעלל באף אחד. לחיי גוי יש משמעות בדיוק כמו ליהודי. אצל יהודי יש גם מצוות והלכה ואצל הגוי לא. אז מה?
אני לא חושב שהצורך מוכיח משהו. זו הראיה האנתרופולוגית, ואני מאד מפקפק בה. רק אם אתה סובר שיש לחייך משמעות יש לזה משקל ראייתי. הצורך לא אומר מאומה. זהו הכשל שלערבוב הרצוי עם המצוי.
טענתך הייתה שמשמעות לחיים תלויה באמונה במערכת חיצונית בעלת סמכות לצוות עלינו חוקים ונורמות. אז איך בדיוק יש לגוי משמעות אם לא מחויב בדבר מלבד שבעת מצוות בני נח?
הצורך יכול להוכיח אחרי שעברנו את כל השלבים (סיימנו את מחברת 4 בהצלחה…) אנחנו מניחים שיש אלוהים, שברא את העולם ואף תכנן אותו והחדיר בנו תחושות ונורמות מחייבות. ממילא אך טבעי הוא שגם התחושה הביסיסית של חיפוש משמעות והתלות האנושית בה, תהיה בה כדי להוכיח את משמעותה של המשמעות.
לא לצוות אלא לתת תוקף. המוסר מחייב בלי ציווי, כי אנחנו יודעים שהקב"ה מצפה מאתנו לקיימו. זה קייים גם אצל גוי. כך גם לגבי פיתוח העולם, הידע המדעי, אמנות וכדומה. כל אחד לפום כישרונותיו. הערך שהדברים הללו מקבלים הם רק מכוח אלוהים, למרות שלא ציווה. בלעדיו אין ערך אובייקטיבי לכלום (יש כמובן ערך סוביייקטיבי לפי תחושת האדם).
חיפוש משמעות במובן שיש משמעות או שרוצים שתהיה. זה כל ההבדל.
במחילה אבל לא הבנתי את השורה התחתונה – משמעות אמתית לחיים תלויה לדעתך באמונה באלוהים או דווקא במחויבות דתית? בספר זה היה נשמע שאתה נוקט כצד השני וכאן כמ הצד הראשון
משמעות תלויה באמונה. אלוהים דרוש כדי לחוקק את החוקים. מחויבות עניינה לוודא קיום, התנהלות לפי המשמעות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer