ניתוח סוגיה

שו"תניתוח סוגיה
isaac שאל לפני 6 שנים

הרבה פעמים תוך כדי לימוד סוגיה יש מצבים בהם הגמרא אמרה דין או עיקרון (או לימוד) שיש שהבינו אותו בצורה פשטנית יותר, ויש מפרשים שאכן תופסים אותה כך- ככלים של התלמוד, בלי לעשות הבחנות סברתיות מדי, ויש אחרונים (בעיקר אחרוני אחרונים) שנותנים לה מובן עקרוני והגיוני יותר, שמסבירה את הדינים כולם בצורה 'חלקה' יותר…
נטייתי היא תמיד לאמץ בשמחה את ההסברים השכליים יותר, ובכל שאלה הלכתית להכריע לפי אותה סברא… 
יש לי חבר שתמיד טוען שלא נכון לאמץ את ההסבר שנראה הגיוני יותר.. הרי קיבלנו הוראות התלמוד, ולכן תמיד יש לחפש בתלמוד אינדיקציה להסבר שניתן, ואף שאין סתירה נראה שהסברים אלו הוסיפו על הבנת התלמוד. ועוד שהראשונים הרבה פעמים גם לא הביאו את ההבנות השכליות הללו…
חבר אחר תמיד טוען מולו שקיבלנו את הוראות התלמוד, ולכן אם יש הסבר שמסביר בצורה הגיונית יותר את הדין של התלמוד יש לאמצו, ולא חשוב כל כך לחפש בתלמוד וראשונים איך הם הבינו הגמרא, כל עוד לא סותר את התלמוד זה בסדר…
מה הרב חושב?
 
 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

אני חושב שהשאלה קצת כללית מדיי. עדיף להביא דוגמה ולדון עליה. בד"כ סביר יותר להניח שההסבר ההגיוני הוא גם כוונת התלמוד (הב"י יו"ד סי' רכח כתב שעדיף לדחוק בלשון מאשר בסברא). אם יש לך ראיה שלא – גם הראשונים לא יסבירו כך. הם לא הולכים נגד התלמוד. נכון שהמינוח וצורת החשיבה של ההסברים הללו הם מאוחרים, אבל בד"כ הנחתי היא שלזה התכוונו גם התנאים והאמוראים אילו היו מדברים וחושבים בשפה שלנו כיום.
אולי יעניין אותך מה שכתבתי כאן (אם כי דעתי השתנתה מעט מאז):

בין מחקר ל’עיון’: הרמנויטיקה של טכסטים קאנוניים

השאר תגובה

Back to top button