נצחיות התורה

שו"תקטגוריה: אמונהנצחיות התורה
א' שאל לפני 4 שנים

לכבוד הרב מיכאל אברהם, שלום רב
אני הוא 'מישהו' ששאלתי כאן על נצחיות התורה. אני חושב שכאן במייל אצליח להסביר את עצמי טוב יותר. מטרתי בעיקר היא להרחיב את שאלתי, ואודה מאד לרב אם יוכל לחוות את דעתו, כי הנושא מטריד אותי מאוד בתקופה האחרונה.   אמנם הרב השיב לי באתר, אך דעתי עדיין לא נחה מזה. ואמנם דבריי קצת ארוכים, ולא נעים להטריח את הרב לקרוא את כולם, אבל אם יואיל הרב להקדיש לכך מזמנו – אין קץ לתודותיי. אני מתנצל על כך שחלק מהדברים הם חזרה על מה שכבר כתבתי באתר, אך לשלמות הדברים אחזור עליהם (אני חושב שכאן הם מבוארים טוב יותר).
השאלה שלי מתחלקת לשלושה חלקים:
א. ההתאמה של מצוות התורה לתרבות של העולם העתיק. בפרט לפי הרמב"ם שהמצוות נועדו להוציא את בני האדם מהאליליות למונותאיזם, איך ניתן להעלות על  הדעת שהן נועדו להיות לנצח נצחים? הרי המטרה שלהן כבר הושגה.    אך לא רק לפי הרמב"ם, גם הרמב"ן שהתרגז עליו (בענין הקרבנות, ולא שם לב שהרמב"ם מדבר במקום אחר על כל המצוות כולן, במו"נ ח"ג פכ"ט), יצטרך להודות שיש מצוות שאין להן מקום בעת החדשה. התפילין, נראות המשך ישיר של התרבות העתיקה, כפי שמביא משה וינפלד כאן (ליד הערה 27):  "קיים מגוון של עדויות ספרותיות ואיקונוגרפיות מן המזרח הקדום, המלמד אותנו כי אנשים נהגו לשאת על זרועותיהם ועל מצחם חפצים שכללו טקסט כתוב, וסימנו את מבטחם באלוהות המגוננת". המזוזה, נראית המשך לנוהג שהיה בעולם העתיק לכתוב את שמות האלים ליד הדלת, כמו שהביא כאן בעמ' 2 ליד הערה 5. (וגם הקרבנות, שהן חלק נכבד ממצוות התורה, ברור שהן חלק בלתי נפרד מתרבות העולם העתיק שזה היה דבר מקובל אצלו). הדוגמאות הללו מוכיחות לכאורה כדברי הרמב"ם, שהמצוות נועדו לקחת את בני ישראל שהיו שרויים בתוך התרבות ההיא, ולגרום להם לעבור מהאליליות למונותאיזם. וכפי שכותב הרמב"ם שאי אפשר לעשות זאת בבת אחת, ולכן הקב"ה עשה זאת בהדרגה, ולא ציווה עליהם לזנוח לגמרי את הפולחנים שלהם אלא להטות אותם כלפי האלוקות המונותאיסטית. הקושי העצום (זה מתסכל אותי באופן נוראי) שהרמב"ם שכח שהדרגה היא הדרגה, ואם המטרה הושגה אז צריך להמשיך לעלות במדרגות ולזנוח את המצוות.
ב. הבעיה של מצוות לא מוסריות. אם נאמר שהתורה יועדה רק לעולם העתיק, אז לכאורה פתרנו את הבעיה של היחס בינה לבין המוסר (שהרב האריך עליה רבות), כי ביחס למוסר של העולם העתיק התורה היא בהחלט מוסרית.
ג. הברית שבתורה. בתורה לא מצאנו ציוויים יבשים, אלא ברית בין הקב"ה לישראל, יחס הדדי ברור שבו ישראל מקיימים מצוות ואילו הקב"ה גומל להם בשכר (ונתתי גשמיכם בעתם וגו'), ישראל עוברים עבירות והקב"ה גומל להם בעונש (ואם לא תשמעו לי וגו'). אם אנחנו רואים שבשלב מסויים הברית הפסיקה (שהרי הקב"ה כבר לא מקיים את חלקו) אז כנראה הוא התכוון שהתורה תהיה זמנית והיא תיועד רק לתקופת המעורבות האלוקית בבריאה.
אדגיש: אני מוכל לקבל שהקב"ה יצווה אותנו להניח תפילין לנצח נצחים בגלל שפעם זה היה נוהג נפוץ והוא החליט שאנחנו נשמר את הנוהג העתיק הזה; ואני מוכן לקבל שהתורה תצווה אותנו לעשות דברים בלתי מוסריים, כפי שהרב מסביר בטוטו"ד שאלו שני מישורים שונים; ואני מוכן לקבל שהקב"ה יצווה אותנו לקיים את המצוות למרות שהוא עצמו לא עושה כלום מצידו עבורנו.    אני רק טוען שכיון ששלושת הענינים הללו מתאימים בדיוק למה שהיה בעת העתיקה (הטקסים הסמליים והפולחניים, המוסר, הברית), ובהעדר הוכחה מהתורה עצמה שהיא נצחית, אז למה לא להבין בפשיטות שהתורה נועדה לזמן מסוים בלבד.  זה גם סביר מאד, שהקב"ה ביקש לקדם את העולם ולהוציא אותו מהפגאניות, ולכן נתן לעם מסוים את המצוות הללו שכדברי הרמב"ם נועדו להוציא את האנושות בהדרגה מהפגאניות האלילית. ואכן המטרה הושגה, וע"י היהדות, בעיקר באמצעות בנותיה הנצרות והאיסלאם, העולם זנח את האליליות.
הרב כתב לי באתר שהמסורת אומרת שהתורה נצחית. אבל הרב לימד אותנו שלמסורת יש רק סמכות פורמלית, לא סמכות מהותית. וכאן השאלה היא שאלה עובדתית, האם הקב"ה התכוון בכלל שהתורה תהיה לנצח נצחים הוא שהוא התכוון שהיא תהיה עד שתושג מטרתה.
אודה מאוד אם יוכל הרב להשיבני.
בתודה (ובתודה נוספת על כל הספרים והמאמרים המיוחדים)

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 4 שנים

שלום רב.
 

א. לגבי ההתאמה, מציאת עדויות קלושות להתאמה לשתיים שלוש מצוות מפוקפקת מאד בעיניי. זה שנהגו לתלות על הגוף מיני דברים, גם אם זה נכון, זה בהכרח המקור למצוות תפילין? זה רציני? גם היום אנשים נוהגים לתלות על גופם כל מיני דברים, לכן הפקודה על תליית הדיסקית על הצוואר בצבא היא מנהג שבא להוציא מנוהגי קישוט אזרחיים? זו אסוציאציה שלא מתאימה אפילו לוורט לשבע ברכות. מגוון התרגומים של המילה טוטפות שהוא מביא כולם מכוונים לאותה משמעות, למרות שהכותב החליט לראות בהם מגוון תרגומים שונים. פרשנויות של היסטוריונים וארכיאולוגים מעולם לא עוררו בי אמון רב, ולא הייתי בונה עליהם מגדל גבוה מדיי.
ובכלל, ארכיאולוגים והיסטוריונים מוצאים התאמות לכל דבר עלי אדמות, בפרט עם קורט פרשנות יצירתית. אבל גם אם התאמה כזאת הייתה קיימת לכל המצוות, היא לא מוכיחה מאומה. זה רק אומר שלוקחים את הדברים שנהגו אז ומכוונים אותם לכיוון של עבודת ה'. זה ממש לא אומר שזה היה מיועד להוציא מע"ז. דברי הרמב"ם תמיד נראו לי מפוקפקים מאד. כפי שכתבת, גם הרמב"ם עצמו לא כתב שיש לזנוח את המצוות, ובכלל מעמדם של טעמי המצוות אצלו מאד לא ברור (האם הוא עצמו התייחס לה ברצינות). בתקופת חז"ל ובית שני כבר לא הייתה ע"ז משמעותית, והיה ברור להם שהכל בתוקף. חלק ניכר מהמצוות לא קשורות בשום צורה לע"ז או למלחמה נגדה.
ב. כאן הצעתי את הפתרון שלי, ושתי התאמות שמצאת לא פותרות בעיה כללית.
ג. כבר כתבתי שאיני מסכים. אין בתורה הדדיות, כלומר פטור מהמצוות כשהקב"ה לא מעורב.
לסיכום, איני מסכים לאף אחד משלושת המרכיבים ולכן גם לא למסקנה שנובעת משלושתם.
לגבי המסורת, המצב בדיוק הפוך. לשיטתי למסורת יש סמכות מהותית ולא פורמלית. כשמשהו מגיע אליי במסורת אני מניח שהוא נכון (לפחות אם מקורו בסיני). מסורת כשלעצמה לא מחייבת אותי בשום צורה. מה איכפת לי מה אמר/חשב פלוני או אלמוני? מסורת שמגיעה אלינו ואומרת שהמצוות הן נצחיות היא מסורת מסיני או המצאה. אם היא המצאה אין לה סמכות בכלל. ואם היא מסיני אז היא מהותית (מגלה לי את העובדה שכך הקב"ה רוצה), וממילא גם מחייבת.
 

א' הגיב לפני 4 שנים

תודה על המענה המפורט.
לגבי א', הרב כתב "אבל גם אם התאמה כזאת הייתה קיימת לכל המצוות, היא לא מוכיחה מאומה. זה רק אומר שלוקחים את הדברים שנהגו אז ומכוונים אותם לכיוון של עבודת ה'. זה ממש לא אומר שזה היה מיועד להוציא מע"ז". אני מסכים שזה לא מוכיח, אבל אם נבחרו דווקא הדברים הללו כיון שהם נהגו אז, האם לא מתבקש שזה יהיה רלוונטי רק כל זמן שהם נהגו?
ולמה לא לצרף לזה את העובדה שבאופן עקרוני (אפריורי) לא מסתבר שהקב"ה יחפוץ בטקסים וסמלים פולחניים מגושמים, (בעיקר קרבנות, שזה לא שתיים-שלוש מצוות אלא עשרות רבות, ולמעשה זה מהווה כמעט עיקר עבודת ה' בימים כתיקונם). כמובן שקשה להחיל על הקב"ה את ה"מסתבר", אבל האם זה לא 'חזי לאיצטרופי' ?
לגבי ג', אולי לא הבהרתי מספיק, אני לא טוען שבתורה יש במפורש פטור ממצוות כשהקב"ה לא מעורב. אלא שהתורה מתארת רק מצב שבו הקב"ה כן מעורב, ואם כן מנין לנו שהיא מדברת גם על מצב שבו הקב"ה לא מעורב?
לגבי המסורת, אז אולי באמת המסורת הזו (על נצחיות התורה) היא המצאה ואין לה סמכות כלל? מנין לנו שהיא מסיני?

מיכי צוות הגיב לפני 4 שנים

ראשית, אין התאמה כזאת לכל המצוות. שנית, גם למצוות שיש ההתאמה מאד מפוקפקת. אז מה טעם בכל הפלפול הזה? אולי אם הייתה התאמה מלאה ומשכנעת לכל המצוות היה מקום לדיון. אבל אין.
ייתכן שהקב"ה לא חפץ במצוות הפולחניות, והוא עושה זאת דרך חורבן הבית. לעתיד לבוא, כידוע, הדעות חלוקות (הרב קוק בחזון הצמחונות). לכן אפילו אם אתה צודק זה לא אומר שיש עיקרון שכשהמצוות לא רלוונטיות הן בטלות מעצם היותן כאלה.
עניתי מניין לנו. המסורת.
מקובל מאז ומעולם שההלכה נצחית. כך גם עולה מהתורה עצמה שמצפים מאיתנו להמשיך ולפעול כך בעתיד ללא הקצבת זמן. איני רואה סיבה לחשוב אחרת.

יוסף הגיב לפני 4 שנים

הרב א',
אולי על זה נאמר ש"מצוות בטלות לעתיד לבוא"… כי תכלית המצוות הוא לידע השם הגדול, וכשנגיע ליעדנו (ועדיין לא הגענו), ותימלא הארץ דעה את ה', משהו ישתנה בהקשר הזה.

ואפשר לומר על מצוות רבות שמנוגדות לתרבות המצרית, הכנענית וכו', שאנחנו משמרים אותן כדי לזכור כל הזמן, עד שתשלם הגאולה האחרונה, את יציאת מצרים ואת תכליתה – דעת ה' ועזיבת האלילות המצרית ושאר התרבויות הבזויות שנפוצו במזרח הקדום ובכללן אלו של עמי כנען.

וכתבה התורה על התפילין: "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים".

דהיינו, אז מה שהתפילין ומצוות רבות משתמשות באלמנטים שרווחו בתקופת כתיבת התורה כדי להילחם בעבודה הזרה. זו הדרך שלנו לשמר את החוויה של הייחוד וההתבדלות, הזיכרון. דווקא ע"י המצוות שכל אחד רואה ברבות מהן את המלחמה בתרבויות הללו.

ועל רקע התפתחות העולם בידיעת ה', גם דרך הופעת הדתות המייחדות, צריכים אנו לשמוח ולהודות. התורה עצמה רוצה להתקדם למקום כזה, והמצוות הן הדרך שלנו לזכור את מגמת התורה כל הדורות.

השאר תגובה

Back to top button