סמכות האמוראים
השאלה היא כללית אבל אני מתמקד במצווה ספציפית, בנושא שז"ל יש את הטעם המובא בגמ' בשו"ע וכו' שהבעיה היא רצח דבר שאין לו שום הגיון כלל בגלל הסיבה שמ"מ רוב אדיר של הטיפות לא מוליד, ואם הנקודה היא רצח גם הם 'מתות'.
ויש את הדיון של פרשנות הפסוקים שנראה שהיה השפעה משמעותית על אזור המגורים של חכמי הגמ' (הדת הזורואסטרית) ששם בפירוש זה היה איסור מרכזי, ונראה לי שגם שם הטעם הוא רצח.
וההבנה היא שיש סמכות לחכמים לקבוע איסורים גם אם אינה סמכות מהותית, אבל מה הסמכות לגבי האמוראים שכבר לא היה סנהדרין, וגם נראה שאין סמכות מחייבת מידי לדינא דגמ' כגון גודל הכיתה, ואם נניח שיש לחכמים גם סמכות פרשנית האם יש לאמוראים כוח להוציא פרשנות משלהם מהפסוק שלא הוזכר לפני.
אם יש מאמר בנושא אשמח, תודה.
לא הבנתי כאן כלום. על נושא הסמכות כתבתי לא מעט ותוכל לחפש כאן באתר. לסנהדרין ולתלמוד יש סמכות פורמלית לפרש את התורה ולחוקק (גזירות ותקנות). לחכמים שאחריהם לא. השפעות אינן ממש מעניינות, שכן על כולנו יש השפעות. בסוף, אם יש לך טיעונים ענייניים מדוע זו טעות אפשר לתלות זאת בהשפעות, אבל למה זה חשוב. אם זה לא נכון זה לא נכון, בלי קשר להשפעות.
לגבי הוצאת זרע כרצח, בפשטות זה לא באמת הטעם. לכל היותר ניתן לומר שיש כאן בחינת רצח כלשהי ("כאילו שפך דמים"). המקור שנראה רציני יותר הוא "לא תנאף" על ניאוף ביד (נידה יג ע"ב).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer