ספרך – המצוי הראשון‎

מיכאל אברהם שלום וברכה
 
לפני מספר חודשים ביקשתי לרכוש את ספרך, 'מהלכים בין העומדים', ולאור העובדה כי באותה עת פורסמה הטרילוגיה החלטתי לרכוש את כל שלושת הספרים.
 
את הספרים רכשתי וקיבלתי אצל ישראל יגל אשר מתגורר, כך התברר לי, ממש בקרבת מקום מגוריי, ונעם לי המפגש איתו, בו הוא הזהיר אותי כי הכרך הראשון אינו קל לקריאה.
 
דווקא דבריו איתגרו אותי עוד יותר, ובחסות הקורונה, אשר פינתה זמן רב, קראתי, ליתר דיוק, למדתי, אותו, וסיימתי ממש בימים אלו.
 
בפתח הדברים, אני מבקש לאמר, כי מאוד נהנתי מקריאתו, היא אכן אינה קלה, אך הספר מקיף, ויסודי, ועמוק, כתוב בצורה ברורה, שיטתית, עמוקה, אך קריאה לכל בר דעת, ואני מודה לך על כתיבתו והבאתו לפרסום, ועל החוויה והמסע שהוא גרר אותי אליו.
 
הספר עושה סדר במתווה הרעיוני, סודר את הטיעונים. מפרה את המחשבה, וקורא לקריאתם של שני הספרים האחרים.
 
דבריך גם האירו לי תפיסות חדשות, שהתלבטתי לגביהן, למשל ביחס לטענה כי האלוהים 'ויתר על הוודאות בהגעת העולם למטרתו' (עמ 456) (הבנתי כי תרחיב על כך בשני הספרים הבאים, כך שאולי עוד אחזור אליך לאחר קריאתם), וביחס לבני דתות אחרות (עמ 528) 'כל חברה קיבלה בהתגלות את הדרישות הנכונות עבורה והמצופות ממנה'. 
 
אני מבקש להעלות באופן ספציפי מספר נקודת למחשבה, ברשותך:

1. שלד טיעונים – הספר כה ארוך ויסודי, עד כי אני סבור שחשוב להעלות (אולי כנספח) את הדברים באופן שילדי, כתרשים זרימה של טיעונים וטיעונים שכנגד, בתמצית של שורות בודדות, לכל טיעון וטיעון שכנגד, למען יוכל הקורא, לאחר שסיים בהצלחה את הקריאה בו, לחזור ו/או לאתר ולמצוא את הדברים, ולמען יהא הדיבור , דבור דיבור דיבור על אופניו. כמו כן, ובהיות הספר מתמודד עם שאלות או וויכוחים, טוב שיהיו הדברים סדורים באופן שלדי כדי שתהא התשובה וההפניה לפירוט בספר, נוחה וקלה. 
2. וכך, כהערה נוספת, דומני כי גם התוכן אינו מספיק מפורט ויסודי, ובספר שכזה חשוב שגם התוכן יהיה מפורט. התוכן המופיע בקידמת הספר צריך להתייחס לכל אחד ואחד מכותרי הביניים, ולא רק לכותר הראשי.
3. הטיעון המתייחס להכרה באלוה כמחוייבת גם לסוברים כי מצוות אינן צריכות כוונה – טיעון זה לא בהכרח קשור לנושא הספר ואני מבקש לשאול לגביו. הטיעון הזה, שהוא חדשני כשלעצמו, יונק משני מקורות אותם הבאת בעמודים 401 (ביחס לעובד עבודה זרה) ובעמ' 451 (הרמבם ביחס לחסיד אומות העולם). מכאן גזרת, כי 'מי שאינו מאמין באלוהים מצוותיו אינן מצוות, ועבירותיו אינן עבירות' (עמ' 405). וכך בעמ' 452 שלא די בהכרה באלוה אלא יש צורך בהכרה באלוה הנותן תורה מסיני. מסקנתך/עמדתך זו היא מסקנה מרחיקת לכת שכמובן יש לה השלכות משפטיות הלכתיות, ובטוחני שאתה יודע זאת. אלא שאני מבקש לטעון כי אין הראיות שהבאת מחייבות את התוצאה מרחיקת הלכת הזו.  דומני כי המקורות הללו אותם הבאת, אינם מתייחסים אלא לעובד עבודה זרה – היינו, החיוב להכרה באלוה הינו חיוב המחמיר בדרישות הנדרשות בקשר עם עבודה זרה, זאת כדי להקל עליו שלא יחוב מיתה כעובד עבודה זרה. רוצה לאמר, כי רק אם יקבלה באלוה – רק אז יחוב כעובד עבודה זרה. כך גם ביחס לחסיד אומות העולם, הלכה המתייחסת לגוי, – כי רק אם גם יקבל את אלוהי ישראל כאלוה, רק אז הגוי ייחשב כחסיד אומות העולם. גם כאן, הוחמרו הדרישות בקשר עם האמונה באלוה עד כדי קבלתו כאלוה, שאחרת לא יצא מחזקתו כגוי ויכנס לחסיד אומות העולם. אולם מניין לך לאמר כך גם ביחס ליהודי, שנולד כיהודי, שרגליו או רגלי אבותיו עמדו בהר סיני, אשר התחייב בברית במעמד זה ובכל הבריתות לאחר מכן, בערבות מואב, ובהר גריזים ועיבל – שגם הוא צריך פעם נוספת לקבל באלוה טרם יחוב על עבירות שביצע ו/או טרם יהא ערך למצוות שהוטלו עליו ו/או קיבל על עצמו. הכניסה בברית, אינה מצריכה דרישות נוספות לאחר מכן כדי להיות בן ברית, ואין צד אחד יכול להתנער ממנה, משעה שהחליט שלא להכיר באלוה.   
4. והערה אחרונה. שאולי צריכה הייתה להיות ראשונה. מסע הרציונליות היה באמת מסעיר. הוא אכן חשף יותר ויותר עד כמה ניתן להאמין מתוך תפיסה שכלתנית. אלא שככל שמתקדמים במסע הקריאה, כך הולכים ויותר ויותר נחשפים לצורך בעמדות ובהחלטות אינטואטיביות בכדי לקיים את האמונה ו/או את המחוייבות לציוי האלוהי. חזרתי ועיינתי, עם תום הקריאה לאבחנה שעשית בין אינטואטיביות לבין 'רגש' (עמ 28). אבחנה יש, אולם לא בטוח שאין המדובר אלא באותו הרגש המלובש באדרת ה'אינטואיציה'. רגש המתעורר, הקורא ממעמקי לב, הוא 'נטיה דקה מנטיות הנפש', ועל אף שאולי מדובר רק ב'רגש', יש לו מקום חשוב, כמקום התעוררות הנבואה אצל הנביאים. כך או כך, לרגש צריך להיות תפקיד חשוב לא פחות בקיום האמונה והציות, ואופן יישומם. 

רוב תודות לך וישר כוחך
 
בברכה מרובה ובברכת שבת שלום