פתיחות על ידיעה ואמונה ברורה

שלום לרב;

אני מתפעל ממך. מההתייחסות לכל שואל. מההתייחסות ברצינות לכל טענה. מההחלטה שלך להיות נגיש לשאלות הציבור הגם שז"א הקדשת הרבה זמן לכך. מהמהירות שאתה עונה לשואלים. מחוסר ההתנשאות שלך בתשובות למרות הידע העצום שיש לך. (אני יודע שקצת קשה לקרוא על עצמך דברים הגובלים בהערצה… אבל ככה זה כשיש מה להעריך… וגם, בסופו של דבר נחמד לשמוע מחמאות אמתיות…)

הרעיון המרכזי
אם אני מבין נכון – הרעיון המרכזי שלך הוא שאין כזה דבר ידיעה מוחלטת. הדבר הכי קרוב לידיעה שקיים אצלנו הוא הסתברות . אנחנו מצדנו קוראים לזה ידיעה, אבל אין הכוונה לידיעה וודאית של מאה אחוז, אלא תשעים ותשע (פסיק תשע). ושאכן אם ישאלו אותנו על כל דבר בעולם אם אנחנו יודעים זאת בוודאות – התשובה שלנו אם כנים אנחנו תהיה "לא".
א"כ כל הידיעות שלנו אינם אלא השערות – השערות מאוד מבוססות ומסתברות, אבל לא וודאות של מאה אחוז. השערה שאם אנחנו רואים מולנו קיר, ואם עשרים וחמש שנה כשראינו קיר ונגענו בו הרגשנו אטימות של חומר, ועשרים וחמש שנה כשהרגשנו אטימות של חומר והיינו במאסה אדירה לכיוון החומר – זה כאב, אז גם עכשיו כנראה שאם נרוץ לתוך הקיר זה יכאב… אבל ידיעה ברורה אין, ויכול להיות שהקיר הזה אינו (יש אכן המנסים לטעון כך – שהאדם באמת לא חי בסביבת חומר, אלא שהוא מלא בדמיונות, והחושים שלו מסונכרנים עם הדמיונות ומשדרים לו ראיה שמיעה ותחושה בהתאם לדמיונות (כך זכור לי שראיתי בספר מחשבות על המציאות, מסדרת האונ' המשודרת של גלי צה"ל. בפרקים הראשונים). כמו משקפי מציאות מדומה מאוד משוכללות. )

תשומת לב רק – שלאור גישה זאת, בתחום הדתי, יוצא שיהיו שיקולים שיכולים להכריע לעבור עבירות. שהרי אם כל הידיעה אינה אלא תשעים ותשע אחוז, אזי אם למשל האפשרויות הם שמאיימים עליך או למות מוות איטי ביסורי שאול, או לעבוד ע"ז (במעשה) – אזי האחוז הזה יכנס לשיקול, במיוחד אם נשארו לך עוד הרבה שנים לחיות…
כמו כן, אם ישנה מצווה לדעת משהו – אזי היא אינה ברת קיום (אא"כ תפרש שגם בלשון התורה כשכתוב ידיעה הכוונה היא להסתברות כמעט מוחלטת ).

ידיעה על דרך השלילה
כוונתי היתה פשוטה – שהדרך לדעת וודאות אמיתות דבר, הינה ע"י העלאת כל האופציות האפשריות לטעון שהדבר אינו אמתי, ושלילתם. דוגמא: ילד רוצה לדעת בוודאות שהינו בן ביולוגי של הוריו (דבר שכל ילד עוסק בו באיזה שהוא שלב…) – הוא קודם כל מעלה את כל האופציות האחרות: 1.שאימצו אותו כילד קטן 2.שאימצו אותו כתינוק 3.שהוחלף בטעות במחלקת תינוקות בבית חולים. וכדי לדעת שהוא בן ביולוגי הוא צריך לשלול את כולם ורק אז הוא ידע בוודאות שהוא בן ביולוגי. [כמובן שבכל שלב של שלילה יש תתי שלבים, כגון: בשלב של שלילה שאומץ כילד – הוא מסתמך על כך שיש תמונות שלו כתינוק עם הוריו. ואז הוא צריך לדעת בוודאות שהתמונות הללו הם תצלומים אמתיים שלו, וזאת שוב ע"י העלאת כל האופציות לטעון אחרת (כגון שהדביקו תמונות שלו עם הסביבה של ההורים ה'מאמצים' שלו, או שאלו בכלל תמונות של ילד אחר, או שהוא בכלל מדמיין שהוא רואה תמונות שלו ובאמת במה שהוא מחזיק יש בכלל תמונות של דג זהב ומנגו…), ואז ידיעה מה האמת ע"י שלילת כל האופציות מלבד האחד האמתית שנשארת].
הוספתי לטעון (בהערה) שבאמת אין כזה דבר ידיעה על דרך החיוב, וגם ראיה בחוש שיש מולי קיר אינה ידיעה על דרך החיוב אלא על דרך השלילה – הסקה שלא יכול להיות שהשידור הזה מהעין למוח אינו משקף האמת .

תחיה"מ
לגבי ההערה על האמונה בתחיה"מ – אכן לא נכנסתי לזה במכתב, כיוון שזה לא הובא לגופו של עניין אלא כתשומת לב לרעיון של רש"י שאמונה בלי בסיס ה"ה כפירה. לגופו של עניין אכן אם מאמין לדרשות חז"ל כשלא וודאי לו שא"א לפרש התו' בשום דרך אחרת – אזי אכן אין כאן ידיעה שתהיה תחיה"מ, אלא השערה (שפירוש חז"ל לפס' הוא הפירוש הנכון). ידיעה תהיה אחרי שוודאי לו שהיתה יצ"מ ומעמד הר סיני והתו' משמים (וזאת – לדרכי במכתב – אחרי שיוברר לו שלא שייכת שום אפשרות אחרת), ורק אם יסיק שא"א לפרש פסוקים אלו בתו' בשום אופן מלבד האופן המורה על תחיה"מ.
אכן, אני מודע לבעיה שהדרשות הללו של חז"ל לא נראות לנו מוכרחות, ומודע לדברי הראשונים שאכן הדרשות הללו אינם מוחלטות ולא הם המקור לאמונה בתחיה"מ אלא הפוך – המסקנה השכלית שתהיה תחיה"מ היא המקור לדרוש הפסוקים הללו כך (דרכו של הרמב"ם. וראה תשו' רשב"א ח"א סי' ט' (הובא בקקדמת מוסד הר' קוק לפי' הרשב"א על אגדות הש"ס, עמ' 13. שאפשר לפרש הפסוקים הללו אחרת, אלא שמה שמביא אותנו פרשם כמורים על תחיה"מ הוא המסורת שיש על תחיה"מ). הראשונים הנ"ל כנראה פרשו שהאומר אין תחיה"מ מה"ת היינו שכופר לגמרי במושג, ולא אם מסכים אתו (בעקבות מסקנה שכלית) אך סובר שאינו כתוב בתורה. האמור היה לפירושו של רש"י (שאולי הבין שאין דרך להכריע בשכל אם תהיה תחיה"מ או לא, ולכן לדידו האפשרות היחידה מלבד מקור מה"ת – הינה אמונה עיוורת ).

י' שלום.
אכן לא קיבלתי אלא עכשיו.
קשה לי לדון במרווחים כאלה, כי אני כבר לא זוכר על מה היה הדיון הקודם (בינתיים היו כבר מאות אחרים). הערתי על הקובץ שלך {בסוגריים מסולסלות {} }.
כל טוב,

שלום לרב;

אני מתפעל ממך. מההתייחסות לכל שואל. מההתייחסות ברצינות לכל טענה. מההחלטה שלך להיות נגיש לשאלות הציבור הגם שז”א הקדשת הרבה זמן לכך. מהמהירות שאתה עונה לשואלים. מחוסר ההתנשאות שלך בתשובות למרות הידע העצום שיש לך. (אני יודע שקצת קשה לקרוא על עצמך דברים הגובלים בהערצה… אבל ככה זה כשיש מה להעריך… וגם, בסופו של דבר נחמד לשמוע מחמאות אמתיות…)

הרעיון המרכזי
אם אני מבין נכון – הרעיון המרכזי שלך הוא שאין כזה דבר ידיעה מוחלטת. הדבר הכי קרוב לידיעה שקיים אצלנו הוא הסתברות {לא תמיד יש הסתברות. לפעמים יש שאלות שאין דרך לחשב הסתברות ולכן מדברים על סבירות. כך למשל אני לא יודע מה ההסתברות שאין פיות, אבל הסבירות לכך בעיניי היא גבוהה.}. אנחנו מצדנו קוראים לזה ידיעה, אבל אין הכוונה לידיעה וודאית של מאה אחוז, אלא תשעים ותשע (פסיק תשע) {לא בהכרח. ידיעה היא כשאני מליט שזוהי האמת. מידת הסבירות יכולה להיות כלשהי. יש ידיעות וודאיות יותר ופחות (אבל לעולם לא לגמרי).}. ושאכן אם ישאלו אותנו על כל דבר בעולם אם אנחנו יודעים זאת בוודאות – התשובה שלנו אם כנים אנחנו תהיה “לא”.
א”כ כל הידיעות שלנו אינם אלא השערות – השערות מאוד מבוססות ומסתברות, אבל לא וודאות של מאה אחוז. השערה שאם אנחנו רואים מולנו קיר, ואם עשרים וחמש שנה כשראינו קיר ונגענו בו הרגשנו אטימות של חומר, ועשרים וחמש שנה כשהרגשנו אטימות של חומר והיינו במאסה אדירה לכיוון החומר – זה כאב, אז גם עכשיו כנראה שאם נרוץ לתוך הקיר זה יכאב… אבל ידיעה ברורה אין, ויכול להיות שהקיר הזה אינו (יש אכן המנסים לטעון כך – שהאדם באמת לא חי בסביבת חומר, אלא שהוא מלא בדמיונות, והחושים שלו מסונכרנים עם הדמיונות ומשדרים לו ראיה שמיעה ותחושה בהתאם לדמיונות (כך זכור לי שראיתי בספר מחשבות על המציאות, מסדרת האונ’ המשודרת של גלי צה”ל. בפרקים הראשונים). כמו משקפי מציאות מדומה מאוד משוכללות. {אכן כך סבורים האידיאליסטים או סוליפסיסטים (שאין עולם אלא רק הכרות שלנו).} )

תשומת לב רק – שלאור גישה זאת, בתחום הדתי, יוצא שיהיו שיקולים שיכולים להכריע לעבור עבירות. שהרי אם כל הידיעה אינה אלא תשעים ותשע אחוז, אזי אם למשל האפשרויות הם שמאיימים עליך או למות מוות איטי ביסורי שאול, או לעבוד ע”ז (במעשה) – אזי האחוז הזה יכנס לשיקול, במיוחד אם נשארו לך עוד הרבה שנים לחיות… {נכון מאד. גם אם יש מחיר מוסרי מאד גבוה (כמו למשל איסור להציל גוי בשבת), אני לא בטוח שהייתי מציית. הסבירות שזה נכון (האם יש קב"ה והאם זה באמת מה שהוא מצווה – שהרי זו פרשנות של חכמים) עומדת מול המחיר המוסרי הגבוה. לשמחתי הדילמה נמנעת ממני כי לדעתי גם הלכתית צריך להצילו, ואכ"מ.}
כמו כן, אם ישנה מצווה לדעת משהו – אזי היא אינה ברת קיום (אא”כ תפרש שגם בלשון התורה כשכתוב ידיעה הכוונה היא להסתברות כמעט מוחלטת {בכל מקרה לא שייכת מצווה לדעת. לכל היותר יש מצווה לברר, והידיעה תגיע או לא תגיע בעקבות הבירור. אי אפשר להכתיב לי מראש את תוצאות הבירור אחרת זה לא בירור.} ).

ידיעה על דרך השלילה
כוונתי היתה פשוטה – שהדרך לדעת וודאות אמיתות דבר, הינה ע”י העלאת כל האופציות האפשריות לטעון שהדבר אינו אמתי, ושלילתם. דוגמא: ילד רוצה לדעת בוודאות שהינו בן ביולוגי של הוריו (דבר שכל ילד עוסק בו באיזה שהוא שלב…) – הוא קודם כל מעלה את כל האופציות האחרות: 1.שאימצו אותו כילד קטן 2.שאימצו אותו כתינוק 3.שהוחלף בטעות במחלקת תינוקות בבית חולים. וכדי לדעת שהוא בן ביולוגי הוא צריך לשלול את כולם ורק אז הוא ידע בוודאות שהוא בן ביולוגי. [כמובן שבכל שלב של שלילה יש תתי שלבים, כגון: בשלב של שלילה שאומץ כילד – הוא מסתמך על כך שיש תמונות שלו כתינוק עם הוריו. ואז הוא צריך לדעת בוודאות שהתמונות הללו הם תצלומים אמתיים שלו, וזאת שוב ע”י העלאת כל האופציות לטעון אחרת (כגון שהדביקו תמונות שלו עם הסביבה של ההורים ה’מאמצים’ שלו, או שאלו בכלל תמונות של ילד אחר, או שהוא בכלל מדמיין שהוא רואה תמונות שלו ובאמת במה שהוא מחזיק יש בכלל תמונות של דג זהב ומנגו…), ואז ידיעה מה האמת ע”י שלילת כל האופציות מלבד האחד האמתית שנשארת].
הוספתי לטעון (בהערה) שבאמת אין כזה דבר ידיעה על דרך החיוב, וגם ראיה בחוש שיש מולי קיר אינה ידיעה על דרך החיוב אלא על דרך השלילה – הסקה שלא יכול להיות שהשידור הזה מהעין למוח אינו משקף האמת {אני לא מסכים. אין הבדל אמיתי בין ידיעה על דרך החיוב והשלילה. כשאתה שולל את ההנחה שאתה מאומץ אתה משתמש בידיעות על דרך החיוב (שמאומצים מתנהגים כך וכך וכדומה). זו הבחנה מלאכותית. לומר שלכל הפיות יש שלוש כנפיים זה לומר שאין להן שתיים, ולהיפך.}.

תחיה”מ
לגבי ההערה על האמונה בתחיה”מ – אכן לא נכנסתי לזה במכתב, כיוון שזה לא הובא לגופו של עניין אלא כתשומת לב לרעיון של רש”י שאמונה בלי בסיס ה”ה כפירה. לגופו של עניין אכן אם מאמין לדרשות חז”ל כשלא וודאי לו שא”א לפרש התו’ בשום דרך אחרת – אזי אכן אין כאן ידיעה שתהיה תחיה”מ, אלא השערה (שפירוש חז”ל לפס’ הוא הפירוש הנכון). ידיעה תהיה אחרי שוודאי לו שהיתה יצ”מ ומעמד הר סיני והתו’ משמים (וזאת – לדרכי במכתב – אחרי שיוברר לו שלא שייכת שום אפשרות אחרת), ורק אם יסיק שא”א לפרש פסוקים אלו בתו’ בשום אופן מלבד האופן המורה על תחיה”מ.
אכן, אני מודע לבעיה שהדרשות הללו של חז”ל לא נראות לנו מוכרחות, ומודע לדברי הראשונים שאכן הדרשות הללו אינם מוחלטות ולא הם המקור לאמונה בתחיה”מ אלא הפוך – המסקנה השכלית שתהיה תחיה”מ היא המקור לדרוש הפסוקים הללו כך (דרכו של הרמב”ם. וראה תשו’ רשב”א ח”א סי’ ט’ (הובא בקקדמת מוסד הר’ קוק לפי’ הרשב”א על אגדות הש”ס, עמ’ 13. שאפשר לפרש הפסוקים הללו אחרת, אלא שמה שמביא אותנו פרשם כמורים על תחיה”מ הוא המסורת שיש על תחיה”מ). הראשונים הנ”ל כנראה פרשו שהאומר אין תחיה”מ מה”ת היינו שכופר לגמרי במושג, ולא אם מסכים אתו (בעקבות מסקנה שכלית) אך סובר שאינו כתוב בתורה. האמור היה לפירושו של רש”י (שאולי הבין שאין דרך להכריע בשכל אם תהיה תחיה”מ או לא, ולכן לדידו האפשרות היחידה מלבד מקור מה”ת – הינה אמונה עיוורת {אני כבר לא זוכר את הוויכוח שם. אני מניח שכתבתי כבר את דעתי.}).