תורה ומוסר

אם מדובר פה רק בבדיקת רצינות וכוונות, את זה גם שמאי יכל לעשות, ובכל זאת הוא דחפו באמת הבניין. כדי להסביר את המחלוקת בין הילל לשמאי בעניין הזה, חייבים להגיד שמדובר פה בניסיון לניסוח תמציתי של התורה.

קשה לקבוע מחשבה והבנה תורנית על בסיס אגדתא
כי כמו פרוש אלגורי נתונה היא כחומר ביד היוצר
בידי הפרשן התורן המותח ומקצר על פי השקפתו המוקדמת
ניתן למשל להסביר שוודאי כוונת הבורא לצוות עלינו התנהגות מוסרית כבסיס לקיום צוויי התורה
כמין דרך ארץ קדמה, ו'לעולם יהא אדם' ואחר 'ירא שמים'
וכן הלאה ארץ הדרש רחבה מיני ים…
קבע את השקפת עולמך ולך מצא לה תימוכין באגדות ובמשלים

שמאי לא היה מוכן להסתפק בבדיקת רצינות ורצה את כל הקופה. הלל היה מוכן ללכת איתו אחרי שהשתכנע שיש פוטנציאל.
אבל צודק מוישה'לה שקשה לקבוע תפיסת עולם על סמך אגדתות.

אני מסכים שלא צריך לבסס השקפת עולם על סמך אגדתא, אבל לכאורה יש פה ראיה נגדית לתפיסה שיש ערכים חוץ מוסריים בתורה. אני מנסה ליישב זאת, וגם להבין אם בכלל יש צורך ליישב. לדוגמא, אם נניח לצורך הדיון שהילל היה אומר לגוי בפירוש שאין ערכים חוץ מוסריים בתורה. האם היה בזה ראיה לסתור? או שלכל היותר ניתן להגיד שזו דעת הילל, וניתן לחשוב גם אחרת? או שהדבר נתון אולי במחלוקת שמאי והילל?

כפי שכתבתי, לדעתי אין כאן ראיה. מעבר לזה ספק עד כמה אגדה כזאת מספיקה כדי לבנות עליה תפיסה כללית של התורה (או כי יש לפרשה אחרת, או כי יש החולקים על הלל בזה, וכן עוד על זו הדרך).