15 מחשבות על “האם קידושין הם החלת בעלות? – בעקבות מאמרה של רבקה לוביץ”

  1. לגבי אכילת ארוסה בתרומה, כתבת שהסיבה לכך היא שהאישות מוחלת לגביה בכסף (ולא בגלל שגופה קנוי לבעלה). אבל לפי זה גם עבד עברי היה אמור לאכול בתרומה, כי קניינו מוחל בכסף. לכאורה האישה נחשבת כמו עבד כנעני לעניין אכילה בתרומה (קניין כספו) ולא כמו עבד עברי.

    1. זה רק בגלל שהתורה עצמה הוציאה אותם מאכילה בתרומה (ויקרא כב, י). להיפך, מזה שצריך פסוק מוכח שקניין כסף אכן מאכיל בתרומה. אגב, הגמרא (קידושין טז ע”א) אומרת שעבד עברי גופו קנוי, ובפשטות זה לא רק שהעבדות מוחלת בכסף אלא יש בעלות. אמנם לא באותה צורה כמו עבד כנעני, וכבר האריכו המפרשים בזה.

    2. אגב, אם עבד עברי גופו קנוי, מדוע הוא לא נקנה בחליפין (לפי מה שהסברת שאישה לא נקנית בחליפין כי זה קניין שמועיל לגוף בלבד).

    3. עוד נקודה שראיתי ברש”י לגבי הפסוקים: ויקרא פרק כב פסוק י-י”א
      וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ: וְכֹהֵ֗ן כִּֽי־יִקְנֶ֥ה נֶ֙פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ:
      תושב כהן ושכיר – … ואיזהו תושב, זה נרצע שהוא קנוי לו עד היובל, ואיזהו שכיר, זה קנוי קנין שנים, שיוצא בשש, בא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו לאכול בתרומתו:
      (יא) וכהן כי יקנה נפש – עבד כנעני שקנוי לגופו:

      איך זה מסתדר עם הגמרא שאומרת שעבד עברי גופו קנוי?

    1. המשפט ההפוך לא נכון: טענתי שמעשה קניין נדרש כדי להחיל חלות, אבל זה לא אומר שכל חלות מוחלת רק על ידי מעשה. הרי יש את החריגים שעליהם נאמר “הן הן הדברים הנקנים באמירה”. גם צדקה מופרשת במחשבה או דיבור (“בפיך”). וכך גם הקדש ונדרים ונזירות (וכבר הקשו בשטמ”ק ורעק”א וקו”ש בנזיר יא – כיצד אתי דיבור של תנאי ומבטל מעשה, כשההנחה היא שדבר שהוחל בדיבור נחשב כמו מעשה, ע”ש).

  2. כעת ראיתי שנחלקו בשאלת הבעלות על האישה הבבלי והירושלמי:

    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פרק ח הלכה ח
    א”ר יוסי זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית דלכן מה בין הקונה אשה מה בין הקונה שפחה

    תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נב עמוד א
    מעשה בחמש נשים. אמר רב: ש”מ ממתניתין ארבע, ונקיט רב בידיה תלת; ש”מ המקדש בפירות שביעית – מקודשת

    רש”י ד”ה המקדש בפירות שביעית מקודשת – … דלא תימא לאכלה אמר רחמנא ולא לדבר אחר.

    וברמב”ם פסק שאין איסור לקדש אישה בדמי שביעית (אך פסק שיש איסור לקחת שפחה בדמי שביעית).

  3. אני חושב שכבר העירו שמהירושלמי בתחילת קדושין שהוא סובר שאשה שקנין של אשה הוא קנין בעלות (אם אני לא טועה בקונטרסי שיעורים להרב גוסטמן תחילת קדושין). וא”כ הירושלמי לשיטתו.

    אבל אם אני מבין נכון את הידושלמי כפי שציטטת הדמיון הוא רק לגבי מעשה הקנין ולא לגבי התוצאה, כלומר שמעשה הקנין של אשה ושפחה הוא דומה, אבל התוצאה לא, כי לגבי השפחה זה קנין שמחיל זכויות ולגבי אשה זה קנין שמחיל איסור.

    והנעל”ד צייצתי.

    1. ראה תגובתי לאורן כאן למעלה.
      להבא, כשאתה מגיב להודעה מסוימת אל תוסיף את התגובה בתחתית השרשור אלא לחץ על “תגובה” שמתחת לאותה הודעה, או אם היא לא מתחילה שרשור, לחץ על “תגובה” בהודעה שבתחילת השרשור שאליו ההודעה הזאת שייכת. התגובה שלך תופיע בסוף השרשור הזה.

  4. ר’ מיכי היקר,
    יישר כח על מאמרך ב’אקדמות’, המאיר חוסר הבנה לגבי משמעות הקידושין, ובמובלע גם מבקר את הגינוי המקדמי של תפקיד הממד הכלכלי בחיי האדם.
    כלל לא ברור איך אפשר להחזיק ביהדות הלכתית (הדוגמה האולטימטיבית היא הלל והפרוזבול) מתוך תפיסה שבה כל שקלא וטריא ממוני הוא נגוע מיסודו.
    נקודה חשובה נוספת היא התפקיד של דמי הקידושין, של ה’קיחה’, כהתנגדות של חז”ל לתפיסה הנוצרית הקתולית והקומראנית ה’ריאליסטית’ הרואה את ההתקשרות הזוגית כיוצרת מצב עניינים בלתי נתיק. מנקודת מבט הלכתית, לעומת זאת, יותר משהקידושין הם בעלות, הם ביטוי לטרנזיטיביות, לנתיקות האפשרית של ההתקשרות הזוגית. בזמנו שמעתי את ההבחנה הזו ממנחם לורברבוים, והיא ממש מאירת עיניים, בייחוד לנוכח המכבש הניאו-מרקסיסטי האידנא.
    עם זאת, דוקא בגלל הנתיקות הזו, כך אפשר לשער, היו חכמי ישראל זהירים מאד לגבי התנאה בקידושין, ולגבי יצירת מצג שוא כלפי הציבור של הקידושין כחוסר מחויבות.
    בקיצור, יישר כח על דבריך.
    שבת שלום,

    1. שלום נ’.
      חן חן.
      לגבי ההתניה, אם כוונתך לרמוז על קידושין בתנאי שעשיתי, אני מסכים שיש להיזהר בקידושי תנאי אבל אני לא מסכים שהם לא תקפים (אין שיטה כזאת בעולם). זו דרך אפשרית למניעת סרבנות ועגינות, ונראה לי שכיום קשה להימנע ממנה. כך או אחרת, זו שאלה של מדיניות הלכתית ולא של הלכה.
      לגבי הראיה המרקסיסטית של בעלות וקניין, אני לגמרי מסכים. כתבתי על המרקסיזם המתודולוגי והשלכותיו סדרת טורים באתר שלי: 178 והלאה.
      לגבי החשיבות של הסכם הקידושין ליציבות הנישואין, כתבתי מאמר (די פובליציסטי) בספר שיצא כעת (משפחה, ידיעות אחרונות).
      שבת שלום,

השאר תגובה