אחריות אישית לפי פיטר סטרוסון

הצדקה היא אובר-רייטד. מחפשים לחטט במטפיזיקה (ריאליזם מוסרי + חופש הרצון) במקום לדון בתחושות נתונות ובהשלכות עובדתיות או תחושתיות של מעשים ותחושות אחרות. זה כל מה שמעניין, ואכן לכן אין שום נפקות מעשית כלשהי לשאלה הזניחה על חופש הרצון, וצודק מאד האדון שדבריו הוצגו כאן ונדחו בגילא דחרטטא. במערכת העיבוד שלי מונחים כמו "לבסס" או "לתת תוקף" נתפסים כמו טשטוש חושים מושגי, ושומר פתאים השם.

לבל תשקצו:
אם כל מה שחשוב הוא השלכות עובדתיות (וגם עובדות תחושתיות הן עובדות), אז אין טעם לדון בשום דבר, לא? למה בכלל לנסות ליישב את הסיבתיות עם האחריות אישית? אנשים פועלים בצורה מסוימת, וזהו. ניתוח פסיכולוגי- פיזיולוגי -סוציולוגי. יכול להיות שזה באמת מה שסטרוסון ניסה לטעון – אל תדאגו, אנשים מאז ומעולם פעלו מתוך הנחה של אחריות, וככה זה ימשיך להיות. עובדה נתונה. אבל אז- למה זה בכלל מעורר דאגה? ולמה זה מעניין? ואיפה יש בעיה מלכתחילה?

(אכן גם עובדות תחושתיות הן עובדות אבל חשבתי שיותר ברור להתייחס אליהן במפורש).
מדוע אין טעם לדון בשום דבר ולמה זה קשור דווקא להשלכות עובדתיות? אדרבה, מדוע מעניין אותך האם אי שם מרחפת לה עובדה מוסרית טעונה והאם את בעצמך "החלטת" בצורה חופשית ללכת במסלול הימני? זה פשוט מעניין אותך לעסוק בזה ולברר את האמת על העולם, וכך גם זה מעניין אותי.
לפני שאני מנסה לרופף משהו הרשי לי לתאר את המבנה שאני מבין שאת מציעה ואשרי בטובך האם תיארתי נכון: את מציעה ש"הדבר הנכון מבחינה אובייקטיבית" הוא שבמצב מסויים שבו מישהו בחר בהחלטה מסוימת "חלה על אותו מישהו אחריות", ולכן זה "צודק" שהוא חש אחריות. כלומר נדרשים להניח ריאליזם מוסרי של אובייקט ה"אחריות", להניח בחירה חופשית, להניח שהאובייקט הזה מתכבד לרבוץ על האדם רק כתוצאה מהחלטות שהתקבלו בבחירה חופשית של אותו אדם, ואז להניח שרביצה של אובייקט כזה על אדם מחייבת אותו בהתנהגות מסוימת או לחוש תחושות מסוימות. האם תיארתי נכון את ארבע ההנחות?

כן, נדמה לי שתיארת נכון. כלומר, תפיסה מטריאליסטית של העולם שוללת את קיומו של אותו אובייקט (=חובה מוסרית) ומשכך הטלתו על האדם. אתה בעצם אומר שתפיסה כמו של סטרוסון בעצם מושתתת על שלילה של ריאליזם מוסרי?

אני לא מכיר את סטרוסון ויכול להגיד רק את דעתי שלי ומתוך מה שאת כתבת כאן. אפשר להניח ריאליזם מוסרי ועדיין להיות דטרמיניסט (אני הייתי כזה במשך תקופה, אם כי מסתמן לי להוותי שכנראה אף פעם לא הצלחתי לתפוס את זה בצורה שבה ריאליסטים-של-ממש חווים את זה; אני אמנם כבר לא שם אבל אני עדיין חושב שזאת עמדה עקבית ואפשרית), פשוט ההטלה לא תלויה בשאלה האם האדם "החליט" באופן חופשי או באופן בלתי חופשי. כי א) אין שום בעיה שההטלה תוטל גם בלי החלטה חופשית ב) החלטה חופשית מוזרה כזאת לא עוזרת להטלה להתנטל (צורה פועלית חדשה שאני מחבב מעכשיו).

להתנטל זה מעולה.
אז בעצם, אתה אומר, אני מרגיש שאיקס חב בחובה מוסרית כלפי, ולכן הוא חב. ופה נגמר הדיון. או שפספסתי משהו?

אני (בלי ריאליזם מוסרי ובלי בחירה חופשית) או העמדה בהודעה הקודמת שלי (עם ריאליזם מוסרי ובלי בחירה חופשית)? בהודעה הקודמת הצגתי עמדה שלא קשורה לרגשות אלא רק למנגנון הפעולה של המוסר הריאליסטי. ואני עצמי (גם לא ריאליסט) חושב שבמצב מסוים אני מרגיש שאני חייב לעשות כך וכך או שX צריך לעשות כך וכך ולחוש כך וכך, וזה הכל. בלי ה'ולכן הוא חב'. [מושג ה'חובה' הוא לא ריאליסטי וזה פשוט המילה בשפה לתאר תחושה מסוימת].

בל תשקצו,
אני מנסה להבין את ה"משנה ראשונה" שלך.
מהי לדעתך 'חובה/אחריות מוסרית' ?

שו הדא משנה ראשונה ושנייה.
תסביר לי מה היא לדעתך חובה כזאת ואני אציג האם ובמה זה שונה לדעתי בכל מיני משנות שונות ומשונות.

"משנה ראשונה" – העמדה הקודמת שלך.
לדעתי חובה מוסרית היא משהו טרנסצנדנטי, שיכול לחול רק על "אני" חופשי טרנסצנדנטי. אנחנו יכולים לדעת רק על ההשלכות של המושגים הללו: שתחושת החובה המוסרית היא אמיתית; שאכן יש לנו סיבה טובה להיות מוסריים; שאל לנו להיות פטליסטים כמו שלכאורה מתבקש מהעמדה הדטרמיניסטית.
תוכל לטעון שזה מגוחך, וזה בסדר גמור. אני לא טוען שיש את כל הדברים הטרנסצנדנטיים הללו, אלא שרק אם יש ממש בנוסחה הזו ניתן לדבר בכלל על חובה מוסרית.

העמדה של ריאליזם מוסרי יחד עם דטרמיניזם? אני כנראה לא תופס בעומקא דליבא את הריאליזם הזה ואת האופן שבו הצו המוסרי נתפס אצל הריאליסטים אבל אני לא רואה כאן שום בעיה. יש לפלפל בריאליזם עצמו (שגם הוא פיגום מטפיזי מיותר לדעתי) ואולי נגיע לזה, אבל הסבר בבקשה מדוע המשהו המופשט הזה יכול לחול רק על אני חופשי? אני לא רואה שום קשר. מעניין שהוא לא החליט לחול רק על ג'ינג'ים.
אולי התכוונת להגיד שרק אני חופשי יכול לבחור לציית למשהו המופשט הזה, בעוד שאני לא-חופשי אולי רק יתנהג לפי הצו הזה, ובעיניך אין לזה "ערך"?

אכן התכוונתי למה שכתבת בשתי השורות האחרונות

אז תחושת החובה המוסרית היא אמיתית ויש סיבה טובה מאד להיות מוסריים, והתהליך הוא כרגיל היענות של התודעה לצו. אז מה נשאר לברר? בעיניי יש לזה "ערך" מצוין, ובטח שתהליך מוזר כמו בחירה חופשית לא מוסיף ולו גרגר ערך פצפון לשום דבר.

אם ה"היענות של התודעה לצו" היא עוד תהליך חומרי יבש כמו כל מה שקורה פה בעולם, אז למה יש לזה ערך יותר מאשר זלילת פלאפל למשל?
ולא הסברת מהי ה"סיבה טובה מאד" להיות מוסריים. זה שיש תהליך של "היענות של התודעה לצו" זה תיאור עובדתי ותו לא.

למה אצלך יש לבחירה להיענות לצו יותר ערך מאשר הבחירה לזלול פלאפל (בציור שמופעלת בחירה בהחלטה לאכול)?
בעמדה הזאת (שאוחזת מריאליזם) הסיבה להיות מוסריים היא בדיוק בגלל שיש חובה אובייקטיבית.

כי לדעתי יש אידיאה של 'טוב', שמגדירה את המוסריות כבעלת ערך ואת זלילת הפלאפל כחסרת ערך (כי כך אני חש, ואני מניח שהתחושה שלי מתארת את המציאות האובייקטיבית, כמו ששאר החושים שלי מתארים את המציאות והם לא סתם הזיה).
לשיטתך (בעמדה המדוברת), אם ה"סיבה להיות מוסריים" היא בגלל שיש "חובה אובייקטיבית", אז הבעיה עוברת למושג החובה. מהי "חובה אובייקטיבית" ומה משמעותה כשהיא מוטלת על מכונה אוטומטית, משוכללת ככל שתהיה?

(לשיטתי, האדם הוא לא מכונה אלא יצור שבנוי באופן שהטלת חובה עליו היא בעלת משמעות)

יש אידאה של טוב שמגדירה את המוסריות כבעלת ערך, הכל טוב ויפה. בדיוק אותו דבר גם אם התודעה לא משתמשת במנגנון עלום של בחירה חופשית אלא כפויה. משמעות החובה האובייקטיבית כשהיא מוטלת על תודעה אוטומטית היא בדיוק אותה משמעות שיש לה כשהיא מוטלת על תודעה בחירית: מחובתך לעשות כך וכך. כשתיתן לי קצה חוט למחשבה למה ה"משמעות" וה"ערך" וכל שום וחניכא דאית להו קשורות במשהו לשאלה מה מניע את התודעה לגרום לגוף לעשות מעשים אני אנסה למשוך בגזר.

בל תשקצו,
האם החובה האובייקטיבית חלה גם על חתולים, פעמונים, קירות? האם ניתן לומר שהלוחות הטקטוניים שתנועתם גרמה לצונאמי – הפרו את חובתם המוסרית?

ריאליסט דטרמיניסט יאמר שהחובה חלה על תודעות שמזהות אותה ומסוגלות לבצע מעשים בגללה ומתוך היענות אליה (אני ממש ממש לא מטריאליסט). האמת אני לא מבין את הקושיות האלה.

נראה שאתה סבור שאין בכלל מושג של "ערך". אכן?
להבנתי, ערך הוא מה שאני רואה בו כערכי. אין צורך להסביר למה זה ערכי, וגם אי אפשר להסביר, אני פשוט חש כך ואני מניח שהתחושה שלי משקפת את המציאות.
אנא הסבר מהו לדעתך "ערך" אם יש כזה מושג בכלל.

לפי אילו הנחות אנחנו דנים. להבנתי אם יש ריאליזם אז ערך הוא בדיוק מה שגם אתה מבין, ואני לא מבין מה זה קשור לבחירה חופשית כן או לא. בלי ריאליזם יש רק תחושות מגוונות, שבפועל כנראה מתלכדות עם המצבים שבהם אתה רואה ערך אבל פשוט בלי הקונסטרוקציה המטפיזית וההתפתלויות האופייניות שנלוות לעניין. בכל אופן כך אני תופס וטרם זכיתי לחזות בבעיה כלשהי שבאמת קשורה לדטרמיניזם המסכן שליט"א.

הריאליזם שלך הוא נטורליסטי או טרנסצנדנטי?

שלי היה טרנסצנדנטי, אבל אני לא רואה מה זה משנה. ואם אתה רוצה שנשתמש במונח מקצועי אשמח אם תבהיר למה אתה מתכוון בו למען לא אשלח ידי בניחושי גוונים ובניהם.

אז זה ההבדל בינינו: אתה רואה במנגנון של מכונה אוטומטית ערך טרנסצנדנטי, ואני לא מצליח לראות במנגנון חומרי ערך טרנסצנדנטי.
אני חושב שהעמדה שלי קצת יותר קוהרנטית.

מנגנון לא חומרי אבל כן אוטומטי. אני לא מצליח לראות שום תרומה של הבחירה החופשית לעניין הזה ובוודאי לא יתרון קוהרנטיות.

אז כעת תצטרך להסביר מהי 'חומריות' ומהי 'טרנסצנדנטיות', ומדוע מנגנון אוטומטי מוגדר על ידך כ'לא חומרי'.

בל תשקצו, אַיֶּכָּה?

(כי אני לא מבין את הדיון. מה הקשר בין דטרמיניזם לשאלה על חומריות? אני חושש שבשלב הבא אתבקש להסביר גם מה זה כפל מטריצות או טעם של פאי תפוחים. להבנתי לדטרמיניזם אין לא זנב ולא חרב והוא אורתוגונלי לכל שאלה פילוסופית מעניינת. גם הארכנו טובא, גם אין לי מה להוסיף, וגם אני גם לא חושב שאצליח מהשרשור הזה לשנות את דעתי. אז זמן לקנוץ)

אם אינך רוצה להמשיך בדיון, רצונך זהו כבודך.

'הקשר בין דטרמיניזם לשאלה על חומריות' נעוץ בכך ששנינו מסכימים על שתי הנחות: 1. ריאליזם מוסרי מוכרח להיות לא-חומרי; 2. ערך לא-חומרי אינו יכול "לחול" על מנגנון חומרי. אנו חלוקים בשאלה האם מנגנון אוטומטי הוא חומרי או לא, וממילא (בהתאם להנחה 2) האם יכולה לחול עליו החובה המוסרית.
וכיון שמטרת הדיון היא לברר האם המכונה האוטומטית הנקראת "אדם" יכולה להסתנכרן עם חובה מוסרית לא-חומרית, הכרחי לברר האם מכונה אוטומטית היא חומרית או לא.

כאמור, אם למרות זאת רצונך שלא להמשיך בדיון – אכבד זאת.

תן לי לחשוב על זה כמה ימים אולי אני אצליח לתפוס את הנקודה שאתה לוחץ עליה בקשר בין אוטומציה לחומריות (אני פשוט לא מצליח להבין מה הקשר. אבל אהרהר עוד). אולי נחכה להזדמנות אם יום אחד הנושא של בחירה חופשית עצמה יעלה כאן באיזה טור ואז אולי יהיה יותר נוח להידיין (מן הסתם שם כבר יהיו כל ההגדרות והחידודים וכו' ולא נצטרך לעשות כאן את כל העבודה לבד) ולא בפאתי שרשור כבוש באתר דלאו דידן. יהי שלום בחילך ושלווה בישראל.

אמן

(אגב, גם בעתיד, בכל טור ובכל פלטפורמה שהיא, הדיון על הקשר בין אוטומציה לחומריות מוכרח להתחיל מהגדרת המושג 'חומריות')

(ואם תרצה מתישהו להמשיך בדיון, לא איכפת לי להיות זה שצריך להסביר איך הוא מגדיר 'חומריות'. פשוט אני חושב שההגדרה שלי היא הפשוטה יותר, כמו שמבין כל ילד, ולכן הנחתי שיש לך הגדרה שונה וביקשתי לדעת אותה)