אמיתות התורה

שו”תקטגוריה: אמונהאמיתות התורה
י' שאל לפני 3 חודשים

אמנם זו שאלה ארוכה על האם ניתן להוכיח את אמיתות התורה
אך לא יכלתי לקצר יותר
בתקווה לתשובה 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 חודשים

שלום רב.
השאלה מהי הוכחה בעיניך, ועד כמה היא צריכה להיות משכנעת. יש טיעונים שונים, ופירטתי אותם במחברת החמישית שלי באתר.
זו גרסה עתיקה ובינתיים זה כבר השתכלל. ייצא בעז”ה בטרילוגיה שלי בעוד כחצי שנה.

י' הגיב לפני 3 חודשים

טרם הספקתי לקרוא את כל דברי כ’ ולביתנים אשלח שאלה נוספת.

אדגיש שזו לא שאלה דתית ואמונית. זה שאלה איך יתכן שהרמב”ם שניכר להדיא המו”נ שהיה חכם מופלג הבין כדלהן, מה שלענ”ד נראה מופקע, היכן כאן הטעות..

הרמב”ם במו”נ לאורך ח”ב מבהיר שאין אפשרות שכלית להוכיח בצורה מופתית שהעולם מחודש, ולא קדמון ומתחייב מן האל כחיוב המושכל מן השכל מה שאומר שהעולם יצא מן האל ללא כוונה ורצון (ח”ב פכ”א) וצריכים אנו לנבואה בה קבלנו שהעולם מחודש ואיננו מתחייב מן האל.

אינני מבין את דבריו כלל, הרי העולם וכל המוכר לנו אינם אלא אפשרי המציאות, וצריכים למצוא סיבה למה הם קיימים, והסיבה בהכרח תהא כזאת אשר היא מחויבת המציאות.
מחוייב המציאות ואפשרי המציאות הרי הם חלוקים תכלית החילוק האפשרי, (כמובן בסברא וכהאריך הר”מ עצמו בח”א מפנ”ה ואילך)
ואין אפשרות להעלות על הדעת שהאפשרי יופיע ממנו אם לא מה שאנו מכנים רצון, שרצתה האמת שיהא אפשרי.

וכיצד זה לא יכל הר”מ להכריע שהעולם מחודש וברצו שרצה אותו מחוייב המציאות שיהא עולם..

מיכי צוות הגיב לפני 3 חודשים

אני לא עונה על השאלה איך פלוני אלמוני טעה. זה לא מעניין אותי וכרוך בספקולציות. השאלה החשובה היא מהו טיעון נכון ומה לא. אגב, מה שכתבת כאן הוא טיעון לקיומו של אלוהים פילוסופי ולא לאמונה יהודית.

י' הגיב לפני 3 חודשים

הנחת השאלה כמובן שמכוח זה שהר”מ ודאי חכם היה, לכן כמעט ודאי שאם אני למשל חושב שדבריו משוללי הבנה, ממילה אני הטועה, וזה כבר מעניין אותי מאוד במה אני טועה בראיה זו. למה זה לא מופת חתוך.
או שנסביר שלמרות שזה ראיה חזזקה מ”מ אפשר להבין אחרת ולכן הר”מ לא הוכיח כן וא”כ רצונ י לדעת מה ??

מיכי צוות הגיב לפני 3 חודשים

הדברים ארוכים ויגעים. מפורטים במחברות באתר שלי.

י' הגיב לפני 3 חודשים

אודה אם כ’ יוכל להצביע יותר על מקומות עדיפים לעיון מתוך ים החומר שנשלח כעת
בתודה

מיכי צוות הגיב לפני 3 חודשים

איני יכול. זה חומר שבנוי בצורה ליניארית.

י' הגיב לפני 2 חודשים

העתקתי קטע מדברי כ’ בדחיית סברת יקום קדמון,

שרצוני לשאול שלא הצלחתי להבין דחייה זאת כלל, שכן לסברת קדמון זה לא מערכת סיבות אין סוף, אלא נניח שאנו מביטים על איזה רגב אדמה, אנו אומרים שזה לא הגיע לחלל אלא הוא בעצמו היה תמיד. ומה מקום בזה לטענת כ’.

זה נכון רק על הדברים המשתנים כבנ”א שא’ עילת השני על היציב.

בנוגע לראיה מדעית, ראיתי א’ שכתב ראיה מהתפרקות החומרים, אורניום למשל הופך לאט לאט לעופרת, מכך שעדיין יש אורניום מוכח שיש התחלה זמנית ליקום, וכד’ וכד’ האם זה אכן ראיה טובה וחזקה ?

מבוא

מאז קיומו של הטיעון הקוסמולוגי, עמדה מולו האפשרות האריסטוטלית של יקום קדמון. גם אם נקבל את ההנחה שלכל דבר שקיים צריכה להיות עילה או סיבה, הדברים אמורים ביחס לעצמים שנוצרו בשלב כלשהו. אך מה על עצמים שהיו מאז מעולם? כאן לכאורה אין מקום להניח את קיומה של עילה או סיבה. בפרק הקודם ראינו שהעיקרון שקובע שצריכה להיות עילה לקיומו של עצם נלמד מהפעלת עקרון הסיבתיות על תהליך היווצרותם של העצמים הללו. אבל עצמים שמעולם לא נוצרו לא עברו תהליך של היווצרות, ולכן לגביהם לכאורה אין צורך להניח עילה לקיומם.

היפוך הכיוון

מה שמותקף בערעור הזה הוא ההנחה שלכל דבר שבניסיוננו (כולל היקום) צריכה להיות עילה לקיומו. אך צידה השני של המטבע הוא שהטיעון הקוסמולוגי פונה למי שמאמץ את הנחותיו. ומי שמאמץ את ההנחה הזאת כנראה מניח במובלע שהדברים שבניסיוננו, ובפרט היקום, הם דברים שנוצרו בזמן או בשלב כלשהו, ולכן צריכה להיות עילה לקיומם. מהי ההצדקה להנחה כזאת. נביא כאן כמה הצדקות כאלה, אחת מדעית ושתיים פילוסופיות.

דחייה פילוסופית ראשונה: שוב אינסוף קונקרטי

ראשית, ההצעה שהיקום שלנו קדום מחזירה אותנו לדיון על אינסוף קונקרטי. בפרקים ג-ד עמדנו על מה שניתן לומר על אינסוף ומה לא. ראינו שם שהתייחסויות קונקרטיות לאינסוף הן בעייתיות, ולכל היותר ניתן לדבר על האינסוף במונחים פוטנציאליים. האם דיבור על יקום קדום הוא התייחסות קונקרטית או פוטנציאלית?

בפשטות, כאשר עולה טענה שהיקום שלנו קדום מדובר על אינסוף קונקרטי ולא פוטנציאלי. הסיבה לכך היא שהטענה הזאת מיועדת לשלול את הצורך בקיומה של עילה ראשונה. מה שקיים תמיד לא זקוק לעילה. אבל כאן עלינו להניח שהיקום קיים זמן אינסופי, ולא די לנו בכך שהוא קיים זמן גדול כרצוננו (“כמה שנרצה”). במונחי שרשרת הצבים, טמונה כאן הנחה שקיים צב כלשהו “למטה”, ולא מסתפקים רק בהתייחסות פוטנציאלית של שלבים עוקבים.

אמנם כעת ניתן לשאול למה כאשר הטיעון הקוסמולוגי מסיק שאלוהים הוא העילה הראשונה של היקום הוא לא חשוף לקושי הזה? הרי גם שם אנחנו טוענים שאלוהים הוא קדום, ולכאורה גם כאן מדובר בהתייחסות קונקרטית ולא פוטנציאלית לאינסופיותו. כבר עסקנו בשאלה זאת לאורך פרק ד, ושם הסברנו שטענת הקדמות לגביו מהווה דווקא שימוש פוטנציאלי במושג האינסוף. במה זה שונה מהטענה על קדמות היקום?

לגבי האלוהים ההנחה שהוא קיים אינסוף זמן לא באה לשלול את הצורך בעילה. הוא לא זקוק לעילה כי עקרון הסיבתיות לא חל לגביו. להיפך, אנחנו בכלל לא הנחנו שם שאלוהים הוא קדום. המסקנה שהוא קדום היתה תוצאה של המסקנה של הטיעון הקוסמולוגי שהוא אינו זקוק לעילה (הוא החוליה הראשונה בשרשרת שמעצם טיבה וסוגה היא לא זקוקה לעילה). אפשר כעת לשאול כמה זמן הוא קיים, אם לפניו לא היה מאומה? על כך ענינו שהוא ממלא את ציר הזמן, ולגבי ציר הזמן ניתן לדבר במונחים פוטנציאליים. מעבר לזה, האינסופיות של ציר הזמן היא הנחה שלא קשורה לטיעון הקוסמולוגי. לעומת זאת, ההנחה שהיקום הוא קדום, או אינסופי, מובאת בדיוק כדי לדחות את הצורך בעילה לקיומו. זה גוף הטיעון. כאמור, הנחתו של הטיעון הקוסמולוגי המשוכלל היתה שהיקום הוא מסוג הדברים שכן זקוקים לעילה, ולכן שם רק טענה בדבר קדמותו יכולה להיות בסיס לשלול את הצורך בעילה לקיומו. לכן כשאנחנו מדברים על קדמות היקום אנחנו כן נזקקים לאינסוף קונקרטי ולא פוטנציאלי. לעומת זאת, מסקנת הטיעון הקוסמולוגי ביחס לאלוהים לא מניחה ישירות את קדמותו, ודי לנו בקביעה פונטציאלית כפי שהסברנו.

מיכי צוות הגיב לפני 2 חודשים

לא הבנתי את שאלתך. הסברתי שזמן אינסופי הוא אינסוף קונקרטי. לא דיברתי על שרשרת סיבות אינסופית.
ההתפרקות לא מוכיחה כלום, כי השאלה מתי היא התחילה. היא לא התחילה במפץ הגדול ,שהרי אז עוד לא היו החומרים המוכרים לנו כיום.

י' הגיב לפני 2 חודשים

תודה
לא הבנתי למה ההתרפקות לא מוכיחה שעכ”פ היקום אינו קדמון, כי באין סוף זמן זה כבר היה מתפרק.
כוונת הוכחה זו היא שגם אם לא נדע מהמפץ מ”מ זאת נדע שאין לנו זמן אין סופי מאחור..

אגב את ההוכחה לטענת המפץ מן ההסח לאדם דחה פרד הול בספק, שמא היקום פועם וחוזר מידי פעם לאחור.

מיכי צוות הגיב לפני 2 חודשים

הסברתי שההתפרקות של יסוד מסוים יכולה להתחיל רק מעת שהיסוד הזה היה קיים. אבל הוא נוצר בשלב כלשהו של ההיסטוריה. הדברים שהיו לפניו כבר התפרקו ונעלמו, אם בכלל היו מהסוג המתפרק.

י' הגיב לפני 2 חודשים

זאת אומרת שהדברים לא היו מעולם
וכשיש מספיק זמן הרבה יסודות כבר לא היה אמורים להיות כפי שהוא כאן
וא”כ בהכרח שזה התחיל
האם זה ראיה טובה

מיכי צוות הגיב לפני 2 חודשים

לא. שפיל לסיפיה דהודעתך על ההתכווצויות/פעימות של הויל. וזו רק אפשרות אחת של טיעון דחייה.

י' הגיב לפני 2 חודשים

אז האם הוא צודק גם בהסיח לאדום ?

יש להבהיר שאם נניח שהיקום חוזר לנקודה הראשונה מידי פעם כדבריו, אז עדיין יש להביא ראיה מן הסדר כאשר נשאל איך חזר והתפשט לכזה סדר.
אך אם נניח שהיקום חוזר לאחור רק מעט אז יתכן שכל הסדר קדום גם הוא, ואז אין לבקש כ”כ טעם לסדר כי כך זה ומעולם כך.
רק שמא טענה כזו איננה יכולה לחיות, כי אם משום מה הכוחות שגורמים להתפשטות ישבתו אז כוחות המשיכה יפעלו עד תום והכל יקרוס
האם זה נכון ?

מיכי צוות הגיב לפני 2 חודשים

הכל יכול להיות נכון. אני יכול להציע עוד המון מודלים מופרעים. בדרך כלל מעדיפים את הפשוט

י' הגיב לפני 2 חודשים

לכאו’ אם מחפשים את הפשטות
ה”ה לראיה מפירוק החומרים, או שמא שם נקל יותר לדחות ?

ובעיקר הענין של הקדמות יש להעיר שהענין נסתר לכאו’ מכך שהמציאות לפנינו אלא אינה אפשרית ולא מחויבת, ואילו יקום קדמון הוא מחויב לפי האמת, ואנו קולטים אפשרי א”כ לפי השכל שלנו הכרח שאינו קדמון.

מיכי צוות הגיב לפני 2 חודשים

אני חושב שיש הכרח לזהות הכרחי עם קדמון אבל לא קדמון עם הכרחי. יכול להיות קדמון שאינו הכרחי.

י' הגיב לפני 2 חודשים

שאלה אחרת:
במחברת הוצג בשם אריסטו את טענת יקום קדמון.

יש להעיר שהר”מ במו”נ לא מסכים לייחס לאריסטו ולאפלטון דעה זו כלל וכלל.
הא טוען שלדעתם יש בהכרח סיבה לבריאה וזה האל, רק הם סבורים שהבריאה התחייבה מהאל כחיוב המושכל מן השכל (ח”ב פ”כ) ולכן האל לא יכול להתערב ולשנות משהו ונס זה דבר לא אפשרי.

ע”כ הערתי בתחלה שלא מובן כלל איך שייך לתפוס הבנת ענין כזה שהאל שהוא חלוק תכלית החילוק מן הבריאה האפשרית והחומרית, יתחחיב ממנו כמאיליו ללא כוונה ורצון דבר שהוא הפכו
כאשר אין רצף בין הדברים זה יכול לבוא רק ע”י כונה ורצון.
וכנ”ל ההנחה היא שהר”מ היה חכם יותר ממנו, וא”כ כנרה אפשרי לחשוב כך, והשאלה כיצד.

מיכי צוות הגיב לפני 2 חודשים

הרמב”ם מביא להדיא שאריסטו קיבל יקום קדמון. זה שיש אל שמאציל אותו לא קשור לעניין.
לא הבנתי את השאלה. חכמתו של הרמב”ם אינה עניין להכא. שאל את השאלה עצמה בלי קשר לחכמתו של פלוני או אלמוני.

י' הגיב לפני 2 חודשים

הנה בשבוע זה רגילים לדבר על כוחו דרשב”י וכו’
רצוני לברר כל ענין כוח הצדיק מה ההסבר
א. איך יש לרבי מאיר כוח להוציא את רבו “אחר” מגיהינום” – גמ’ חגיגיה יד
ב. מזה שמיתת צדיקים מכפרת, למה ? דוחק גדול לומר בגלל שעושים שם תשובה כי א”כ זה לא מיתת הצדיק ועוד..
ג. מזה שהצדיקים סובלים את עוונות הדור, מה הפשט בזה מה הקשר.
ובפרט שבספה”ק (רמח”ל דרך ה’ ועוד) מתואר שהצדיק לוקח הסבל עליו כדי לפייס את מדת הדין, מה הכונה הרי לא יכול להיות שיש כאן איזה מלאך חבלה שרוצה השחית ולכן שולחים אותו לפרוק את זעמו על הצדיק שמוכן למסור נפשו בעד עמו
ד. אדם יכול להתפלל ולעשות תשובה הרבה, וכמעט ולא נושע, ויש אדם שהלך וקיבל ברכה מצדיק או ישב על כסאו וכד’ ונושע מיד מה ההצדקה בזה ?

מיכי צוות הגיב לפני 2 חודשים

איני יודע מאומה מכל זה, ולהערכתי גם אף אחד אחר לא יודע.

י' הגיב לפני 4 ימים

האם יש לך פשט
בשביתת השבת ע”פ פשט..
מה הקשר בין זה שהאל שבת ביום זה לחיוב שלנו לשבות בו
ומן התורה הרי סגי בשביתה בלבד, ללא עונג וכד’
ומה התוכן הפשוט במושג שביתה שלנו ובעיקר כיצד זה מתקשר לשביתת האל.

לשים לב שעיקר דרישת התורה זה לשביתה בפנ”ע ולא לעונג וההנאה מן השביתה אצלנו, ולאידך ברור מן המקרא שאצל ה’ העיקר זה היה ביום בו שבת והסתכל על הבריאה המוכנת לו.. סוג של תענוג תכליתי ולכן ברכו, ולנו אין דרישה לברך את היום הזה, רק בנביא. והעיקר זה השביתה. וזה צ”ב
גם אין לפרש ששבת זה יום ה’ מצ”ע וכשהוא מגיע יש לשבות כמו במצב שבעה”ב נמצא, כי השבת זה ביום השביעי שלנו, אחרי ימי העובדה שלנו ואין איזה תטאריך בעולם מצ”ע של יום השביעי
רק יש כאן הקבלה שאנו צריכים להיות כמו ה’, זה לכאו’ עיקר הדרישה,
ובקרא “שבת לה'” משמעו קצת אחרת שה’ לקח לו את יום השביעי וצ”ב

עוד לא הבנתי מש”כ במחברת לדחות את טענת קדמות העולם גלל שא”א להוסיף כמה זמן שרוצים אחורה, הרי טענת הקדמות טוענת שכך היה ולא נוצר אף פעם – נצחי ולא תלוי בזמן.

מיכי צוות הגיב לפני 4 ימים

אפשר לתת שתי תשובות:
1. הדרך לזכור את בריאת העולם הוא דרך השביתה ולא דרך העונג. מה שחשוב הוא שהקב”ה ברא ולא שאחר כך הוא התענג על הבריאה. הוא גם עשה עוד כל מיני דברים, ולא לכולם עשינו זכר.
2. יש מטרות נוספות לשבת, מעבר לזכירת הבריאה. למשל המטרה של עלייה רוחנית, מנוחה (סוציאלית?) וכדומה.

לא מוכרת לי הטענה שאי אפשר להוסיף זמן אחורה. הבא את הציטוט ואז נוכל לדון.

השאר תגובה