באם באיסורי דרבנן עוברים על לאן דאורייתא

שו”תבאם באיסורי דרבנן עוברים על לאן דאורייתא
תם. שאל לפני 4 חודשים

בגמ’ שבת צד: מבואר בדעת ר”נ בר יצחק שאי ציות לרבנן הוא איסור לאו דלא תסור.
ומתיר להוציא לכרמלית מדין כבוה”ב שדוחה ל”ת.
א. האם אין זה ראיה לשיטת הרמבם שמקור חיוב השמיעה לרבנן הוא מדין לא תסור?
ב. וא”כ הרי נמצא שבכל דרבנן עובר גם על לאו דלא תסור, וכפי שאלת הרמבן, אלא שכאן נראה שרב נחמן נוקט כן לדינא, והוא תימא רבתי.
ואולי ננקוט עד כדי כך שבמאכילים הקל הקל תחילה נעדיף דאורייתא על דרבנן, כי כל דרבנן הוא לא תעשה ועשה, וכן לא ידחה עשה דאורייתא לא תעשה ועשה?!
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 חודשים

עד שאתה לוקח אותי לשם, כלך לך לסוגיית חנוכה בפ”ב דשבת: והיכן ציוונו? בלא תסור. הרמב”ן בהשגות לשורש הראשון עונה על כך (אסמכתא).
אבל בסוגיא דידך איני מבין את שיחך. כתוב שכבוד הבריות דוחה ל”ת שבתורה, והגמרא עצמה בברכות אומרת שהכוונה רק ללאו דלא תסור, כלומר שכבוד הבריות דוחה רק איסור דרבנן. הביטוי “לא תעשה שבתורה” הוא מושאל (לפחות לפי הרמב”ן), ולכן אין משום שום ראיה נגד הרמב”ן.
לגבי ההעדפה זה מזכיר את דברי המנ”ח שכותב להעדיף איסור מפורש בתורה על איסור שנלמד מדרשה, כי בדרשה יש את האיסור עצמו וגם את לא תסור (גם לפי הרמב”ן). אלו דברים חסרי שחר במחיכ”ת כמובן. לא תסור מגלה שיש בזה עצמו איסור, ואינו איסור נוסף. והוא הדין הכא.

תם. הגיב לפני 4 חודשים

למה הגמ’ הלכה א”כ כ”כ רחוק עד דין זה דגדול כבוד הבריות, תפ”ל מדינא דלא גזרו על כרמלית בכה”ג ובפרט דהוי תרי דרבנן, כרמלית ומשאצל”ג
וכמו במוקצה אצל מת דמניח עליו פת ונהיה בסיס, הרי פשוט שקולא זו היא רק משום דבכה”ג לא גזור רבנן.

mikyab צוות הגיב לפני 4 חודשים

זה לא רחוק אלא קרוב מאד. זה בדיוק מה שאומרים כאן, שלא גזרו במקום כבוד הבריות.

תם. הגיב לפני 4 חודשים

היה יותר נכון לכתוב “במקום כבוד הבריות לא תקון רבנן” וכדו’.
כשאתה אומר על משהו שהוא דוחה לא תעשה שבתורה משמע שהלאו קיים רק שהוא נדחה כעין עשה דוחה ל”ת.
ובפרט שמצינו לכגון זה בלאו שבתורה כגון בזקן ואינו לפי כבודו, האם גם שם נאמר שהתורה לא את הלאו של לא תוכל להתעלם?

mikyab צוות הגיב לפני 4 חודשים

שוב, אתה מתעלם מגמרות מפורשות. הגמרא עצמה רואה שכתוב “לא תעשה” ומסבירה שמדובר על דרבנן. אז למה לא כתבו “לא תקון רבנן”? זה קשה גם לרמב”ם, בפרט שברור שגם לשיטתו לא נכון שעוברים על דאורייתא בכל איסור דרבנן.
זקן ואינה לפי כבודו זו דחיה השוא”ת, ושם אולי נדחה גם לאו דאורייתא (נחלקו בזה ראשונים ואחרונים האם הדחייה בשוא”ת היא רק על עשין או גם על לאוין בשוא”ת) .

השאר תגובה