בהנחה שאין כלום אחרי המוות – האם יש משמעות לחיים?

אם אין משמעות, במילא אין משמעות לטוב ולרע בחיים (במידה שווה).
לכן, יש שתי אופציות:
1. להתאבד, משום שהכל חסר משמעות.
2. לחיות חיים ניהיליסטיים לחלוטין, ולסבול עבור הטוב שיקרה (לדוגמה; כואב לי, אבל אני לא מתאבד משום שאני מודע לכך שיהיה טוב בעתיד).

אך ברגע שאתה חי במציאות חסרת-אל, אתה בהכרח לא רואה משמעות בטוב. ראוי לציין כי לא נובע מכך יתרון לטובת הבחירה בחוסר חיים, אלא המסקנה כי אין יתרון לחיים, ולכן נותרנו במצב "ניטרלי" – אין יתרון לחיים ואין יתרון למוות (משום ששניהם חסרי משמעות במידה שווה). ההבדל טמון בכך שהשכל יכול להתגבר על הטוב (והוא אף עושה זאת), אך לעומת זאת הוא אינו יכול להתגבר על הרע (ניתן להתווכח לגבי הרע המנטלי (לדוגמה; פטירה של אדם קרוב, אשר ניתן להתגבר על הצער שבכך במחשבה שקיימת משמעות [דוגמה נפוצה היא האימרה "הכל קורה כחלק מתוכניתו של האל"]), אך ברור לכל כי השכל לא יכול להתגבר על הרע הפיזי [לדוגמה; ירייה ביד]).
הגענו למסקנה כי לא ניתן לחיות במציאות חסרת-אל (או, בניסוח שונה אך שקול; במציאות חסרת משמעות), ולכן נותרנו עם שתי אפשרויות:
1'. לחיות את החיים עד שאנו חווים סבל, ובנקודה זו להתאבד (או לחלופין, להתאבד באופן מיידי [אם השכל אכן גובר על הטוב]).
2'. לא לחשוב ("טיפש שמח").
ניתן להשוות בין שתי השיטות שתוארו לעיל ל"פוסטמודרניזם קשה" ו"פוסטמודרניזם רך" (בהתאמה).

מה גם, פרקטית בשניה שאתה חווה סבל האופציה הטובה יותר היא למות.
המחשבה שאולי יהיה טוב בעתיד לא רלוונטית. או שאפילו יהיה טוב בכלל אם כרגע רע לי. הרי שאם אני מת ואין כלום. ה"טוב" לא בתודעה שלי. כי… אין תודעה. קל וחומר שכל מה ש"יהיה" (טוב רע או לא נורא) לא רלוונטי, בדיוק כמו שאכילת הטשולנט של סבתא שלי, שהייתה חוויה טובה, לא השפיעה על ה"קיום"/אי קיום שלי לפני שנולדתי.
"ציר הזמן" של התודעה שלי נקטע. אם אני מתאבד ואין כלום אחרי המוות, כל מה שהיה עלול לקרות אחרי המוות פשוט הופך לכלום, חסר ערך, או קיום.
רע לי סובייקטיבית וזה מה שמשנה. המציאות האובייקטיבית לא רלוונטית, בכלל (גם בחיים)
ולכן כל מה שמשנה, וכל מה שנגזר ממנה הוא הסובייקט (=אני)

מוות = 0
רע = שלילי
טוב = חיובי
חיים = שלילי (כי הטוב לא חיובי ברגע שאתה חושב על זה שאין משמעות. עבורך הטוב הוא לא חיובי, לא אובייקטיבית).
אני מבצע את ההחלטה כאשר אני קיים. זה לא "להתחיל מוות", אלא "להפסיק חיים".
זו הנקודה גם, זה לא שאני חושב שאחר כך יהיה לי יותר טוב. אלא שאני חושב שאחר כך לא יהיה לי כלום (0) וזה עדיף על חיים (<0)