.בונים שרייבר.
שלום הרב.
בימים האחרונים ישנה סערה בגין שיחה שמסר הרב בונים שרייבר בישיבת מיר.
חשבתי שאפשר ללמוד הרבה מן הדברים שהוא אמר שם.או יותר נכון ירה לכל הכיוונים. חלק זה שטויות. חלק לא.
אשמח לתגובה מן הרב לטענותיו.חלק ממש מקוממים.
תמצית טענותיו:
א. המדינה חפרה את הבור… ולכן עכשיו המלחמה זה בעיה שלה.
ב. לציבור הרחב אין שום קשר לאלו שנפגעו בטבח והאירוע לא מרגש יותר מתאונת דרכים. ההבדל רק בכמות. מישהו מהקהל הציע שהם "אחים שלנו", והוא תקף ואמר שגם מי שמת מתאונת דרכים. ולא לבלבל את המוח. שום אחים…
ג.אין מה לעזור למשפחות החטופים כמו שרוב האנשים לא עוזרים לחולים סופניים.
ד.אין הכרת הטוב לחיילים כיון שהם מגויסים בעל כורחם והם כרופא המקבל כסף בעד טיפול.
ה. אין עניין להשתתף ב"צרת הציבור" כיון שהכוונה כשכל הציבור נפגע כמו הקורונה, אבל פה המלחמה זה כמו תאונת דרכים.גדולה יותר.אבל לא צרה של ציבור.
ו.החילונים אשמים בהכל. לדוד המלך היה צבא כי הוא הלך על פי התורה. ואם לא היה צבא הגנה לישראל לא היו צרות.
ז.הוא בז שם לכל החרדים שאומרים שבני התורה נחשבים משרתים בחזית. לטענתו זה סיבה מטומטמת שבגללה לא מתגייסים.
את הסיבה האמיתית הוא לא הואיל בטובו לחשוף.
תודה רבה.
ראשית, אני מעביר לכאן את הלינק ששלחת בשאלה אחרת: https://drive.google.com/file/d/1Nylg-F09rqJZSTCYSMyyXXQuF1snvpoc/view?usp=sharing
באשר לדבריו, לא עשה לי חשק לשמוע הכל אז אתייחס למה שהבאת בשמו כאן. אקדים שאני מכיר היטב את צורת החשיבה החרדית ובפרט ליטאית הזאת, שיש בה שילוב של ניתוח שכלי קר עם פורמליזם ילדותי שמוביל לאנלוגיות טיפשיות ומנותקות, ובעצם גם מרושעות. מאד טיפוסי, ושמעתי מאות פעמים טיעונים כגון אלה. some of my best friends are… על כך כבר אמר ג'ורג' אורוול (עוד רשע אחד), שיש הבלים כל כך גדולים שרק אינטלקטואלים יכולים לומר/לקבל אותם (דומני שעניתי כך לשאלה קודמת על דבריו של שרייבר דנן). אני חושב שטיעונים כל כך ירודים מצביעים על כך שהאיש מקדם אג'נדה ולא באמת טוען טיעונים ענייניים. הוא בלחץ מהתעוררות תחושת השותפות אצל חרדים וכך הוא מגיב לזה. דומני שדבריו רק יגבירו את התחושה הזאת (אלא אם משהו באמת דפוק מן השורש אצל חרדים).
א. איך הוא יודע שהמדינה חפרה את הבור? ואם היא חפרה (שנאמר ובושה החמה חפרה הלבנה), האם הוא לא חלק ממנה? כל חלק בציבור אחראי למה שעשה כלל הציבור. אם הוא טוען שאינו חלק מהציבור הזה זה דיון אחר, אבל אז יש להתייחס אליו בהתאם. זה כמו לומר לקב"ה שאלה ואלה חפרו את הבור, ולכן אל לו להעניש אותנו בגלות או חורבן. בלי המדינה היה ת"ח ות"ט ושואה ומסעי הצלב וכו'. גם שם הוא אומר שאת כל אלו היו רשעים שחפרו את הבור ולכן אין לו עסק בזה? הוא אבל בתשעה באב? אומר אב הרחמים בשבת? האם הוא הצטער על חרדים שמתו מקורונה בעקבות התנהגותם השערורייתית? האם לדעתו חילוני אמור להצטער על כך, או לטפל בהם?
ב. כאן יש להבחין בין השאלה האם הם אחים לשאלה האם זה מחייב השתתפות יותר מכל אסון פרטי אחר. לגבי השאלה האם הם אחים זו שאלה רגשית, והוא מדווח שמבחינתו הם לא אחים ולכן אין לו שום בעיה שהם עברו שואונת כזאת. אני לא יודע, לי מפריעות שואות גם אצל אלו שאינם אחיי. ואם הם שותפיי למדינה (אחים או לא), זה מפריע יותר. אבל זה רק אני כמובן. כמובן עצם האמירה שהם לא אחיו, אחרי שהם מגינים עליו ומממנים אותו ומטפלים בכל חולאיו היא מקוממת. יש כאן חוסר הכרת טובה מזעזע. לא ההרגשה, שכן יש בעולם אוטיסטים, אלא התפיסה האידאולוגית הזאת.
לגבי ההשתתפות באסון ציבורי זו טענה נכונה במידת מה. אם ראשו של ילד אחד היה נערף, או שמשפחה אחת הייתה עוברת טראומות כמו שעברו שם משפחות רבות, כי אז היה עלינו להזדעזע באותה מידה, שהרי לאותה משפחה זה כואב באותה מידה. אבל זה לא אומר שאל לנו להשתתף במקרה הנוכחי אלא שעלינו להשתתף גם במקרים ההם. המסקנה היא הפוכה מזו שלו.
מעבר לזה, יש כמובן הבדל מתאונת דרכים שהיא אסון טבעי שלא מלווה בהתעללות אכזרית, לבין אסון שנגרם בידי אדם, ובפרט מפני שהם יהודים (אף שאלו קידושי טעות כידוע. אבל זה לא קשור לתחושה ולהשתתפות).
ובכלל, החובה להשתתף בצערו של הזולת אינה עניין שתלוי במשהו אובייקטיבי אלא במידת הצער והטראומה שהוא חווה. עובדתית הטראומה כאן גדולה הרבה יותר ממקרים אחרים, ולכן יש חובת השתתפות.
[בסוגריים אוסיף שאני מניח שגם לשואה הוא מתייחס באותה צורה. זה רק הרבה תאונות דרכים ואין צורך להתרגש מזה.]
ג. כשיש חולה סופני אין דרך לעזור למשפחתו. ואם צריך עזרה אז באמת יש לעזור גם להם. אלא שהיקף התופעה מחייב התגייסות המונית יותר. מעבר לזה, רוב האנשים גם מדברים לשון הרע, אז נדבר לשון הרע? כשאנשים חשים צורך לעזור, גם מסיבות רגשיות לא מוצדקות, אל לנו להוציא את הרוח ממפרשיהם אלא לעודד אותם. זה כמו הודאה לקב"ה אחרי נס שלא הוא חולל. זו הזדמנות בגלל המבנה הרגשי שלנו להודות לו על עצם הבריאה. הזדמנויות רגשיות לעשות מעשה טוב ונכון כדאי לנצל ולא לבטל.
ד. כאן אין לי אלא להביא את חז"ל ובעלי המוסר לגבי הכרת הטוב של משה רבנו ליאור. גם היאור הסתיר אותו בעל כורחו. וכך גם ר"ש ורבי יהודה לגבי הרומאים ועוד. מעבר לזה, העובדה שאתה משתמט מחובתך לא אומרת שאחרים שעושים זאת לא זכאים להכרת תודה. מילא לרופא שמקבל תמורה וזו באמת עבודתו, אבל החיילים לא מקבלים תמורה אלא נקראים למלא חובה ונענים לה למרות שרבים אחרים (כמו שרייבר) משתמטים ממנה. אני מניח שהוא גם לא מכיר טובה לאזרחים שמשלמים מסים שמהם הוא חי, שכן זו חובתם (והוא חובתו לקבל את המסים שלהם בלי להשתתף בצערם ולראות בהם אחים). זו הגישה היהודית שמביאה אותי שוב ושוב להבנת האנטישמיות לאורך הדורות. כך התייחסו רבים מאיתנו לגוים שסביבנו.
ה. למה בקורונה הציבור נפגע? אני לא נפגעתי. זו תאונת דרכים גדולה.
ו. התייחסתי למעלה לשטות הזאת. כאילו שלאורך הדורות לא הרגו אותנו, אלא רק מעת שהוקם צה"ל.
ז. אכן, הסיבה האמתית היא מחשש שיתקלקלו. אף אחד לא באמת חושב שאי הגיוס הוא כי הם שומרים עלינו. זוהי האמת. אבל כוונתו בדבריו כנראה היא לזה שאין בכלל חובת גיוס לצבא הציונים, ממילא לא צריך הסברים לכך שלא מתגייסים. לכן אין מה לציין כסיבה אמתית. מה שמחזיר אותנו שוב לשותפות עם הציבור.
בשאלה הקודמת שאלו אותי האם הוא רשע לאור דבריו אלו (שאלה או שתיים מחקתי מחמת הניסוחים). אמרתי שלא, הוא רק מטומטם שנמצא בלחץ בגלל חששו שהאידאולוגיה שלו קורסת. אבל כעת לאור התיאור המפורט, מדובר ברמת טמטום וניתוק שיש בה באמת יותר מקורט של רשעות. אדם אינטליגנטי שאומר דברים כל כך ילדותיים ולא מוצא לנכון לבדוק את עצמו הוא בהחלט גם רשע. הוא קצת שבוי של תפיסות אינפנטיליות שעליהן מגדלים את החרדים, אבל הייתי מצפה מאיש חכם לגלות יכולת מינימלית של חשיבה ביקורתית, ובטח לא להוסיף על הטמטום ולהוביל אותו.
זה ממש מזכיר את הטיעונים של אינטלקטואלים (עאלק) מהעולם האקדמי ה'נאור' ברחבי העולם שנשמעים כיום בעד חמאס ונגד ישראל. זה כל כך מנותק וטיפשי, שלמרות שזה נובע משטיפת מוח אי אפשר לא לראות בזה גם רשעות.
תודה רבה.תודה רבה.
רציתי לשאול אם אני יכול להכין וידאו תגובה ממה שהרב כתב?
החרדים מאוד כועסים על בונים שרייבר. ובגלל שהשינוי קורה חזק מאוד.
בבית הכנסת בשבת חרדי אחד שהתגייס אמר שלדעתו צריך להתגייס כי זה כיף. הציבור כתש אותו שצריך להתגייס כדי לתרום.
אח"כ היו שניים שטענו שלא צריך להתגייס והיתה שם מלחמה ממש עד שאלו שבעד הגיוס ניצחו.
מה לעשות יש רמב"ם וכו' ? הם ציקצקו עד שנכנעו.
כי פשוט פעם ראשונה לא ויתרו להם.
לדעתי חלק גדול מהסיבה של ההיתגיסות (חוץ מהמלחמה )לדעתי:
הרבה חרדים מזדהים עם ערוץ 14.
הוא אף פעם לא אומר מילה רעה על החרדים, גם כשצריך.
ערוץ 14 מביא חיילים חרדים ומחבק אותם ומייקר אותם. וזה מצליח.זה עובד.
זה עוד יקח זמן. ולדעתי מאמר על החובה להתגייס מבחינה הלכתית מאוד יכול לעזור.
אני חרדי ובושה שיש כאלה רבנים אני מקווה שהשינוי יגיע דווקא מהציבור החרדי זה מאוד קשה היות ורוב הציבור נישמע להוראות רבנים שלצערי חלקם הגדול מטומטמים אבל אני שומע קולות אחרים אני לומד בכולל ובה יש שינוי כבר זה לא בושה מדים של צהל והמון התנדבות חלק גדול רוצה להיות קשור למדינה לעם ישראל בכללותו
הרב לא הצלחתי להבין מה היה הבעיה בדבריו לאנלוגיה עם העובדי ניקיון.
בפשטות הוא התכוון שגם להם צריך הכרת הטוב אז עאכ"ו לחיילים.
כשהרב רואה עובד ניקיון הוא לא מרגיש כל הכבוד? (לפחות ככה אני מרגיש, רק לא נעים להגיד להם את זה)
——-
שנית, אתה לא חושב שהמדינה סובלת הרבה מחוסר ניתוח שכלי קר?
אני מרגיש שבמלחמה הזאת, דווקא הימנים מדברים בצורה יותר קלה ושקולה (גם אם לא נכונה) מאשר השמאל שהוא נראה לי כמו שבשבת רגשות.
אלחנן אני חושב שאתה תמים. החרדים אומרים את מה שהם אומרים כי אנחנו במלחמה, הזמן יחלוף והם יחזרו להתבצר באי גיוס מוחלט.
לדעתי ערוץ 14 יותר מזיק למאמץ לגיוס חרדים, כי הוא נותן גב לאי הגיוס הנרחב של החברה החרדית.
התמיכה של ערוץ 14 היא באי אלו מתי מעט שמתגייסים וגם זה כדי לתת רושם שחרדים מתגייסים.
ההפך עקיבא, תדע סוד גדול,
הדבר שהחרדים הכי פוחדים ממנו זה חיבוק דוב.
וערוץ 14 עושים להם את זה.
(ההצלחה של המבנה החרדי זה שהחילונים נגדם היא היא יוצרת את החומה בינם לבין החילונים. לא סתם יש מי שאומר שאם אוהבים אתכם סימן שאתם בדרך הלא נכונה).
י'
החרדים מדברים כמעט תמיד בשני קולות.
בנידון דנן, קול אחד הוא של הרבנים, שמופנה לציבור פנימה והוא הקול של הרב שרייבר. זהו גם הקול שקורה להתרחק מערוץ 14.
הקול השני הוא של הפוליטיקאים, העיתונאים והעסקנים החרדים. כל החלאות של הקול השני קשורים לערוץ 14 ומנסים להשפיע על דעת הקהל בסיפורי עלי-בבא על גיוס נרחב של חרדים או על תרומה בדרכים אחרות לקהילה ועל השמירה שמגיעה מלימוד התורה. פשוט תשוחח עם צופי ערוץ 14 ההדוקים ותווכח כמה תירוצים יש להם להשתמטות החרדים.
ערוץ 14 זה הערוץ המזיק ביותר. כי הוא נותן לגיטימציה לחרדיות כשהוא מעוות את הנתונים ונותן הרגשה כללית לביביסט המצוי שאין פה בעיה אקוטית (יתרה מכך, שהם אפילו נעלים על כולם). זו הסכנה הגדולה ביותר כי בשביל לטפל בבעיה החרדית צריך לחתוך קצבאות דרמטית ולא להכפיל ולשלש אותן. ערות 14 זאת תעמולת תקצוב חרדית
רבי עקיבא היקר.
זאת ההתרשמות שלי. אני רואה שכאשר אף אחד לא תוקף, אנשים מתחילים לנוע באי נוחות. פתאום נגמרים התירוצים.
פתאום החרדים מתחילים לשאול את השאלות הקשות.
מצדי אפשר להשתמש איך שרוצים.
"על כך כבר אמר ג'ורג' אורוול (עוד רשע אחד)"
למה הוא רשע?
"ובפרט מפני שהם יהודים (אף שאלו קידושי טעות כידוע"
למה אלו קידושי טעות?
יש המון תרומה של חרדים אז למה לא להראות את הטוב נכון שיש בחברה המון מטומטמים שהם עדר אחרי רבנים סתומים
אבל הרוב לפחות בציבור החסידי ליברלי והספרדי והחבדי וחסידות קרלין שהם עוזרים למאמץ הלאומי
יש שמאלנים שהם 40 אחוז בעם והם מזיקים לעם ישראל אז נאמר שכל החילונים מזיקים
החרדים המנוולים שנגד הצבא לפחות חושבים ומדברים אבל לא עושים פעולות מזיקות אז בבקשה לא להכליל א י יספר שאני והבן שלי בחור בישיבה ליטאית יצאנו עם עוד חברים שלו לחלק אוכל לבסיסי הצבא
ויש עוד המון יש לי חברים שעושים תעניות כבר כמה שבועות להצלחת עם ישראל למה
להכליל
לא משנה,
מה אתה שח?!
חרדים לא מתגייסים כקולקטיב ולא שותפים למאמץ המלחמתי, ולא די להם בזה, הם עוד רוצים לקחת את הקרדיט על בטחון ישראל.
להראות את הטוב (חרדים תורמים) כשבפועל הם לא מתגייסים, זה לזרות חול.
רק תיקון, הוא לא אמר שהם לא אחים ולא צריך להכיר להם טובה.
כל דבריו המעוותים באו כנגד השואלים, שלא יבלבלו את המוח שאכפת להם מהכרת הטוב (שהרי גם לעובדי זבל צריך להכיר טובה והם לא מכירים) ולא אכפת להם מזה שהם אחים שלהם (שהרי בתאונות דרכים הם גם אחים ולא אכפת להם)
ומכאן יש להוכיח שמה שאכפת להם זה בגלל שיש להם עיוות השקפתי, שהם רוצים להכיר טובה לחיילים שנלחמים "במקומם" והם מרגישים שהם אלו שהיו צריכים להילחם, והאמת היא שבלי החילונים לא היו צריכים בכלל להילחם.
דווקא הרב שמצדיק את ההשוואה לאסון פרטי וטוען שצריך להתאבל גם על תאונות דרכים מקבל את הטיעון, אבל ברור שבציבור זה נתפס אחרת, ויש הבדל בין אסון פרטי לאסון לאומי, וריבוי ההרוגים נותן לזה פן אחר לגמרי ולא רק תוספת של כמות.
למישהו יש קישור מעודכן? הסרטון נמחק מהדרייב שהרב שיתף.
ארצה להעיר לרב מיכי אברהם שציש להבין כמה דברים:
א. חיילי הצבא לא שומרים על האדם החרדי. הם שומרים על הציבור שלהם. מה לעשות שבציבור הזה יש גם איזה כמות של חרדים, אבל אף אחד לא באמת ימסור עבורם את הנפש. תאר לך שהיה מצב שיש חולה סופני חרדי שאפשר לעזור לו: האם באמת נראה לך שחייל היה מסכן את עצמו?
ב. מלבד העובדה הפשוטה דלעיל שהחייל לא שומר על החרדי אלא כבדרך אגב ובלא מתכוון כלל, בנוסף לכך צריך להבין דבר חשוב נוסף: גם את מה שהוא כן שומר, החייל עושה כי הוא חייב ואין לו אפשרות להשתמט. ואלו שעושים זאת מטעמים אידיאולוגיים עושים זאת למען מדינת ישראל ושלימות הארץ וכו' – בלי קשר לשמירה על ציבורים ספציפיים כמו החרדים או מישהו בעל דעות אחרות משלהם, שאם הם היו מבודדים – החיילים כלל לא היו יוצאים להגן עליהם.
אני לא רואה בכך נקודת מבט ילדותית אלא מחושבת וקרה ללא התרגשות מ"מה יאמרו". סוג של התנהלות שמאלנית רק בצורה חרדית.
לח"כ
אתה הרבה יותר גרוע מהרב…
תדבר עם אנשים בשטח.
עכשיו החרפה יותר גדולה לא רק שאין צורך בהכרת הטוב, אלא הם בכלל לא עושים בשבילי כלום..
אני חושב שהמדינה צריכה לעשות טרנספר לכאלה או לכל הפחות לא לתת קצבאות…
בקשר
אורן, זה נכתב בציניות. מבחינת החרדים כל מי שאינו חרדי הוא רשע, ובטח גוי. לגבי קידושי טעות, זה מונח שאינו שלי שמציין את העובדה שמי שמת על יהדותו אינו קדוש, והמסורת שרואה בו קדוש היא מסורת מוטעית. הארכתי בזה בפרק בספר השני בטרילוגיה.
ח"כ, במחילה אני לא אתייחס לאוסף ההבלים שכתבת. זה פשוט מעליב את האינטליגנציה.
הרב מיכי, אני לא אמרתי את דבריי כעובדה אלא הצבתי טענות. אני ממש אשמח לדעת מדוע אינני צודק ואשמח לשמוע דחיה לדבריי (אלו טענות שאני שומע כל הזמן). לפטור את הדבר כ"אוסף הבלים" זה לא מענה לטענותי.
תודה מראש.
סעיף ד זה שטות גמורה. רוב החיילים בעזה הם חיילי מילואים. לרב שרייבר אין מושג כמה קל להשתמט משירות מילואים. יש חיילים שהדיחו אותם על שטויות. כל אחד יכול לעשות שטות ולא יקראו לו יותר למילואים.
יש חיילים שחזרו מחו"ל רק כדי להלחם.
ובכלל לצאת מקרבי או לא להיות מגוייס לקרבי גם די קל ואפילו להשתמט משירות זה לא בעייה גדולה בימינו.
יש דברי הבל ברמה כזאת שפשוט מעליב להתייחס אליהם. אם אינך מבין את זה לבד אז לא יעזור להסביר לך.
בתור חרדי (מבחינה סוציולוגית) שחושב עצמאית ולא מזדהה עם התפיסה החרדית אלא באופן חלקי, אתרום לדיון כמה הערות.
א. שרייבר הוא אנטיפת פרובוקטור, בשיעוריו הוא תמיד אוהב לטעון הפוך ממה שכולם חושבים ולהציג טענות מעצבנות נגד הצד השני. הוא סוג של גאון עם תסמונת אספרגר חריפה, מין ישעיהו ליבוביץ חרדי. הוא טיפוס שאוהב להסתובב עם מחט מחודדת ולדקור כל מה שנתפס בעיניו כבלון עם מעט אויר.
ב. מבחינה תפיסתית הוא מייצג את הזרם הפנאטי של החרדים, שמשוכנע שיש ערך או שנים בלעדיים וחוץ מזה אין כלום (אגב חשיבה כזו נמצאת אצל הרדיקלים בכל חברה, מהשומרון ועד תל אביב, מאלבמה ועד קליפורניה). להערכתי מדובר בנתח לא מבוטל מהחברה החרדית, אבל הרושם שלי הוא שרוב הציבור לא שם, גם אם חלקו הגדול לוקה בחשיבה עיוורת. יש רבים שהם קצרי ראות וחשיבה, אבל לא אנטיפתים וכפויי טובה. כל מי שאני מכיר הזדעזע עמוקות מדברי הנבלות, אם כי הם בצד הפתוח יותר (מבחינה מחשבתית, לא מבחינה דתית).
ג. הציבור החרדי נמצא קצת במצוקה תפיסתית, בגלל שמצד אחד הוא מרגיש שהוא תלוי במדינה ובצבא, ומצד שני הוא מחונך להתנגד אליהם. חלק מתמודדים עם הבעיה ע"י הכחשה גורפת של ההיתלות במדינה, וחלק ע"י המצאת תירוצים מהסוג של "גם אנחנו מגנים מבחינה רוחנית", למרות שכשזה מגיע לבחירות או לקופת העיר אף אחד לא יקבל תירוץ שלימוד דף גמרא מועיל יותר מהצבעה בקלפי או מתרומת 180 ש"ח למגבית של השעה התשיעית ביום התשיעי וכו'.
ד. להבנתי הסיבה האמיתית להתנגדות לשירות הצבאי מבוססת על שני עקרונות: 1. החשש מהחילוניות של הצבא. 2. הרצון לבנות עולם תורני חזק.
החשש מהחילוניות הוא חשש מבוסס מאד, ואדם ישר – יהיו דעותיו אשר יהיו – לא יכול להתכחש לו. עקרונית ניתן לפתור את הבעיה ע"י שיתוף פעולה מצד הצבא, אבל אני מתקשה לראות את זה קורה עכשיו. תהיה מלחמת עולם מצד ארגוני הפרוגרס שמנסים להשליט את דתם על הצבא. אם כמה אלפי חרד"לים שמתעקשים להמנע משירת נשים ומשירות משותף מהווה איום חמור, מה נאמר על חרדים שעלולים לדרוש אישור משלושת המועצגה"ת לפני כל פעולה צבאית…
הרצון לבנות עולם תורני קיים בעיקר בציבור הליטאי שנעול באובססיביות על גישת ה'נאר תיירה'. בשנים האחרונות גוברת תשומת הלב לעובדה המרגיזה שחלק נכבד מעולם הישיבות פשוט לא מתאים לזה, אבל הקושי לרדת מהעץ גדול. זה יקרה, אבל יקח עוד זמן.
ה. לדעתי אין דרך לפתור את הבעיה של החרדים והמדינה בדרכי כפיה, וזה גם לא הוגן. מה שצריך זה פשוט התעקשות להפריד דת ממדינה ושכל מי שרוצה להמנע משירות צבאי או מעבודה ישלם את חלקו בהוצאות הקופה הציבורית. לא ישלם, לא יקבל. בקיצור – קפיטליזם. המדיניות הסוציאליסטית יכולה לעבוד בחברה הומוגנית, לא בחברה רב גונית כמו החברה הישראלית (או האמריקאית).
אשמח לשמוע את דעת הרב מיכי ושאר הקוראים לדברים.
תקשיב אהרון. אתה כותב מדהים.
אני מסכים עם כל מילה. נתת לי עכשיו טענה טובה עם העניין שבבחירות הקרובות אספר לכולם שאני לומד בתענית דיבור במקום ללכת להצביע.
מי אתה? מה אתה עושה בחיים?
אם מעניין אותך יש לי וידאו שהכנתי על הנאום המופרע של שרייבר. רבע מצחיק.שלושת רבעי עצבים.
לדעתי, הפרופיל הפסיכולוגי של הרב שרייבר, לא קשה לפענוח: מדובר באדם מבוגר מבחינה ביולוגית, אך בדמות הילד החוכמולוג בכיתה א', המבקש להתבלט על ידי תעלולים שאף ילד בכיתה לא מבצע. האיש מנסה להציג לנו מצג שווא, של מי שיכול לפענח במציאות ובסובב אותנו, מימד נוסף שאיש מחוץ ממנו לא מבחין בו. הדחפים שלו, הם לא יותר מגאווה ילדותית ומסריחה, שכמוה אפשר להבחין ולזהות, גם בקרב פרופסורים נכבדים באקדמיה, הנדחפים על ידי אותם דחפים.
טוב אני רואה שכולם כאן פשוט אמוציונליים להחריד…
אני מבין את הרגשות הגועשים באהרן וזבולון, אבל שימו לב שלא התייחסתם כלל לטענות של הרב שרייבר. מקצת הטענות שאהרן העלה הם מסוג אחר לגמרי ולא נוגעות בטענותיו של הרב שרייבר.
אגב אציין שגם מיכי אברהם ענה כאן טענות שמשתקף מהם שהם מגיעות ממקום רגשי, כיוון שהתשובות שלו חלשות יותר מהרגיל לעניות דעתי.
אחדד את הרקע לדבריו של הרב שרייבר ואת טענותיו בקצרה.
א. צריך להבין את נקודת המבט החרדית: העובדה היא שמדינה נוצרה לא כיוזמה של הציבור החרדי אלא של הציבור הכללי שראה בכך צורך. מבחינת הציבור החרדי היינו נשארים בגלות חיים בארה"ב, בא"י בשלטון ערב, ושאר ארצות – אין בכך בעיה כלשהי כיוון שמבחינת אבדות בנפש, מקום המדינה נעשו הרבה יותר אבדות בנפש (ונא לא להקשות לי מהשואה וכדו' שזה אירועים חריגים לחלוטין. בנורמה אין אבדות בנפש כמו בא"י). ולכן החרדי בעצם טוען: אתה הקמת מדינה ומעוניין להילחם ולכן אתה רוצה לגייס אותי? זו בעיה שלך. אתה רוצה שאכיר לך טובה? והרי מבחינתי "סגור" את המדינה. בדיוק כשם שאדם שהולך מכות ברחוב עם עוברים ושבים כי הוא רואה בכך חשיבות, והוא טוען שאם לא תעזור לו אתה חצוף, ואם בזכותו אתה נהנה שאין עוברים ושבים לידך – תכיר לו טובה… מי ביקש ממך?
ב. עיקר הטענה של הרב שרייבר היא טענה שבאה להוריד את האוויר מהבלון של "הכרת הטוב" שהתחילו לנפח כאן. הרי הכרת הטוב מגיעה לכולם – הן לעובד זבל ולחייל ולעוד אנשים רבים. הרב שרייבר טוען שכשם שאתם לא עושים מזה עסק, אל תעשו עסק גם מזה (לא שיש לו בעיה עם זה, אלא הבעיה שלו מאיזה מניע פועם אצלכם לפתע הרגש הזה…). כנ"ל לגבי ההשתתפות בצער עם משפחות החטופים וכדו' – הוא פונה לציבור ואומר לו: הרי אתם לא באמת שותפים בצער של כל מיני אנשים שסובלים ולא עוזרים למי שהיה אפשר – מדוע התעוררתם כאן? השורה התחתונה: יש כאן הרגשת נחיתות ובנוסף פופוליזם שפושה לציבור שומעי לקחו והוא מעורר על כך. מובן לחלוטין!
ג. לגבי החיילים, באופן כללי הטענה מאד פשוטה והועלתה כאן: החייל אינו בא להציל את הרב שרייבר ושומעי לקחו. אם זה היה הציבור בלבד – החייל לא היה יוצא כלל לקרב.
זה הכל. פשוט וברור. אני אמנם לא מסכים עם כל דבריו, אבל ברוב דבריו הוא מאד קוהרנטי והגיוני. כמובן לצערי כולם כאן רעשו וגעשו (ביניהם גם הרב מיכי) מרוב כעס רגשי אך לא כי ההגיון דיבר מהם…
הניסיונות לספק הסברים עלובים לאמירות מטופשות
עוד יותר מעצבנים מהמקור
מי שמכיר מכיר ויודע שיש איזה אובססיה והתמכרות
להגיד את האמירה החריפה שאף אחד עדיין לא העז להגיד
אז הנה הוא אמר…
יש אצלי איזה לימוד זכות
שכדי להציל את בני התורה מהתקרבות לרעיון הציוני בהרכבתו החילונית
יש צורך בהקצנה מטורללת לקצה השני
אבל מי שנשאר על אותו קצה ומנסה להסביר איך זה דרך הישר ודרך המלך
הוא לא בכיוון הנכון
אני לא מבין איך אדם שמגדיר את עצמו דתי/חרדי יכול להצהיר שהיה מעדיף להשאר בגלות.גם אם היה ויכוח בזמנו אודות הציונות,האם יש איזה ספק בעולם שהאידיאל הוא להיות באה’’ק? והלא הדברים מפורשים החל מהמקרא עד הרמב’’ן והגר’’א(אני לא נכנס לדיון ההלכתי ובדברי התוס’ בכתובות.אי מדבר על הדבר הבסיסי שהיה ברור לכל יהודי בכל הדורות)
לגבי הרב שרייבר עצמו,התפרסם פוסט נפלא מאדם שמכירו היטב שמתאר היטב את המקום ממנו הוא בא,יש שם גם קצת לימוד-זכות עליו)אולם מכיוון שבחלקים מהפוסט הוא מוצא נקודת דמיון באישיות בינו לר’ מיכי,ומכיוון שכאן זה אתריה דמר,לא אפרסם את זה בלי אישורו.
אם יאשר,אשמח לפרסם כאן את הפוסט הנפלא,זה פשוט מסמך מרתק
אפשר להפנות פשוט קישור… אשמח לראות.
אגב אני מוצא את עצמי מזדהה עם מה שכתב כאן משה יזדי.
משה יזדי היקר!
אתה אמיתי???
מה זה הטענות האלו???
ההתנשאות שלך מפוצצת. אתה כותב כאן בבטחון כאילו אתה היחיד השקול והנבון הבודד. וכותב שטויות שלאף אחד אין כח אפילו לענות עליהם.
א.
ציטוט:
"אתה הקמת מדינה ומעוניין להילחם ולכן אתה רוצה לגייס אותי? זו בעיה שלך. אתה רוצה שאכיר לך טובה? והרי מבחינתי "סגור" את המדינה"
רוב העם היהודי היה מעוניין בהקמת המדינה?
כן!
מטרתו הייתה להיטיב עם העם היהודי?
כן!
היום החרדי נהנה ממדינה ששומרת עליו כאן בארץ ישראל? לא באירופה. כאן.
תשובה:
רוב הזמן כן! זאת השאיפה!
מה זה סגור את המדינה?!
זה אפשרי?! גם אם בן גוריון עשה טעות, עכשיו אנחנו כולנו פה????
אתה חי פה ונהנה מחיים ברמה גבוהה מאוד. אתה נהנה מעצמאות של עם בארצו.
תתרום!!!
ב.
מה השטויות עם הכרת הטוב לעובד זבל????
עובד זבל עובד בתשלום למען עצמו. מגיע לו תודה צנועה.נימוס.
אדם כמו ענר שפירא שהתנדב ללא שום חובה או תמורה למען הצלת חיים. ומת למען יהודים שאינו מכיר זה דורש הכרת הטוב ברמה אדירה שאי אפשר לתאר.הזוי שצריך לומר את זה.
החיילים מתנדבים!!!! המון מהם מתנדבים לתפקידים מסכני חיים!!! הם לא עושים זאת כי הם חייבים. הם רוצים להגן על עם ישראל. תשמע אותם מדברים.תפתח חדשות…
צריך להיות כל כך אטום כדי לשאול ברצינות מה ההבדל בינם לעובד זבל.
לגבי צער משפחות החטופים:
למה התעוררנו כאן???
כי זה נגע בנו מאוד. זה למה. אז מה??? אנחנו אנושיים ויש דברים שמשפיעים יותר ויש פחות. לסרטן התרגלנו.
לכן הרגש של הכאב לא אמיתי???
איזה מין שטויות אלו???
מקסימום תבקש שגם נפעל למען חולי סרטן.
הטבח זה ארוע מזעזע והוא מפעיל אצל אנשים רגש חזק יותר. אמת.
לכן אפשר לומר שהרגש הזה פייק???!!!
איך הגעת למסקנה ההזויה הזאת???
ג.החיילים ברובם מוסרים נפש למען יהודים. יותר נכון תושבי מדינת ישראל באשר הם. אפשר להבין שקשה לך לקבל שיש חילונים שמוכנים למות למען כל המדינה וגם למען החרדים.
אתה כנראה לא התרגלת לחשוב על נתינה שהיא לא לקהילה הספציפית שלך…
ההתנשאות שלך כל כך מטופשת!
הרב מיכאל בכייאת אל תמחק את זה. מגיע לו שנכנסתי בו.
הפוסט ידוע.ובהכירי את הרב מיכי,ישמח שיעלו את זה פה:
בכל זאת אולי כדאי לשרטט, ברמת הפרופיל האישיותי, עבור מי שלא מכיר אלה קווי המתאר הבאים:
יש בו שילוב קטלני של הטרוליות של דב הלברטל, פאנטיות וחריפות של פרופ' ליבוביץ (יודונאצים יודונאצים יודונאצים – הנאה עילאית משחיטת פרות קדושות), שובבות פרועה של ילד ירושלמי, רציונליזם קיצוני נוסח הרב מיכי אברהם (עליונות השכל, בעיני ר' בונים, רגש מכל סוג שהוא, הוא תכונה נפסדת) לעג מריר של נובהרדוקאים (פלוני חושב שהוא צדיק וכו' וכו', הכל זה דמיונות ואהבה עצמית ואגו' וכו'), קיצוניות קוצקאית של פיצוץ בלונים, קשה לו עם מוסרניקים, קשה לו עם 'קבלות' קשה לו עם משגיחים, קשה לו עם צולים, קשה לו עם הפיוטים בליל יום כיפור ('ביטול תורה', הוא יושב אז וגורס אהלות), כללו של דבר הוא מסתובב עם מחט גדולה גדולה ונהנה לדקור כל מה שנדמה עליו כבלון. זה ברמת התכונות.
ברמת התפיסות, הוא קנאי קיצוני, במובן הזה הוא אכן לא מייצג או משקף שום מגמה חברתית, והוא מודע לזה, הוא מודע לזה שהוא פועל ומתפקד במגזר הליטאי ותפיסת העולם שלו ימינה לכל הונגרי או בריסקער מצוי, אבא שלו מילדי טהרן וזה פוסט טראומה מכוננת במשפחה (הם מספרים בגאווה איך כשהרב מפוניבז' הביא את רחל ינאית בן צבי לביקור בישיבה, והיא ביקשה לראות את אביו – פני'ע שהיה מילדי טהרן, הילד ניגש וירק בפניה).
מה שהוא עשה שם בעשרים הדקות הללו הוא להסתלב'ט על הקהל ולהראות להם שהוא 'לא קונה', הסביר שלדידו אין הבדל בין תאונת דרכים אחת לאוטובוס שמתהפך, ההבדל הוא כמותי ולא איכותי, ושאין הבדל מבחינת 'אמפתיה לכאב' בין מחלקות סופניות לבין נרצחים או נופלים במלחמה, במקביל הוא אמר שאין הבדל בין מה שהיה בשמחת תורה לבין ששת המליונים, וכמו ש'לזה אין מסר גם לזה אין מסר', הוא גם נסחף בפיתולי הדרוש (אחרי מחאות ושאלות מצד הקהל) והסביר שלוחמים משרתים כי אין להם ברירה אחרת, ובמובן הזה הם דומים לרופאים שמקבלים תשלום על טיפול, ועוד שטויות והבלים.
הוא טרול, והוא שובב, והוא קנאי גדול שמרגיש היטב כנראה שהציבור עובר תהליך שמבחינתו מהווה קריסה מפוארת לחיק הציוניסטען הרשעים.
במובן הזה יש כאן גם משום תגובת נגד וחשש מקריסת הפרדיגמה של נאר תיירע (שהוא אכן מגדולי נושאי דגלה, השקדנות שלו מבהילה בכל פרמטר, הוא בז לפוליטיקה מכל סוג שהוא ובמיוחד לפוליטיקה רבנית, הוא ציני להחריד ביחס לכל תופעה ביקום כמעט חוץ מתיירע. ויש מקום רב להניח שגם התנועה הנפשית הזו מגלמת סוג של בריחה עצמית, הוא כל כך ציני, וכל כך סקרן ומוכשר, שהמפלט היחיד מהתוצאות האפשריות של הציניות, הכישרון והסקרנות, על עולם הערכים והאמונות שלו – הוא נאר תיירע לצד ציניות מוחלטת ביחס לכל מה שהוא לא תיירע. בזה [קרי: תנועה נפשית של הפוך על הפוך – התמודדות עם מבנה נפשי ציני, ועולם נטול אמונות ופרות קדושות, באמצעות שיעבוד מוחלט לחרך צר מאד של תפיסת עולם מסויימת, והתאבדות עליה] הוא מזכיר מאד את ר' משה מרדכי שולזינגר. ואכמ"ל.
ועדיין, מה שהיה שם זה מופע של חוסר אחריות קיצוני ובעיקר של חוסר שליטה ואיפוק. הוא לא הצליח להתגבר על יצר הטרוליות וההתחכמות. על רקע היכרות, ברור לי שמה שהיה שם זו לא יציאה של רב הונגרי מטורלל מחוגי 'העדה' שלא יודע מה שנעשה סביבו ומרגיש צורך לצעוק כדי שלא ישרף המועדון.
ר' בונים הוא חכם מחוכם וחריף מאד, הוא מודע היטב למשמעות של הדברים, לאתוס הישראלי, ולסנטימנט הציבורי, זו הייתה אימפולסיביות אבל לא התפלקות. כלומר, אני לא חושב שהוא חושב כך, זה לא שמבלי משים התגלה מה שהוא בעצם חושב בסתר ליבו, זאת הייתה היפכניקיות טרולית מעצבנת של מי שלא יכול להתאפק מלעבור ליד שמנדריק ולשלוח לו צביטה בבטן או בלחיים, יש לו אלרגיות לקרנבלים מכל סוג שהוא.
אם הציבור יחליט לקבל שבת שעה מוקדם, הוא ישאל למה לא להתחיל מיום שלישי, ואם יהיה קמפיין של ועשית ככל אשר יורוך הוא יגיד שזה רק בית הדין הגדול בירושלים (ואם יצטרך, יחתום במקביל על מה שצריך – תנו לקיסר וגו'), ואם הציבור יחשוב שהפשט בר' אלחנן בכח הטענה במיגו הוא X הוא יוכיח שמעולם לא עלה על דעת איש שזה הפשט, ואם ישאלו מה הפשט, הוא יאמר שאין לו מושג וזה גם לא מעניין, ויטיח בשואל האם יש לו כבר פשט ב'כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד'. ועוד פנינים רבות כיו"ב.
מעבר לכל זה, מבחינתו, כל מה שאי אפשר לנתח בכלים של לומדע'ס פשוט לא מעניין, במובן הזה הוא אכן דמות ספרותית של גראדה, למה לפטפט על דברים אם אי אפשר לפרק אותם בלומדע'ס, כל שיעור כללי שלו הוא מופע סטנדאפ שמורכב מתשעים אחוז של שחיטת פרות (כל היסודות המקובלים בסוגיה) חמישה אחוז של הצעה חדשה, וחמשת האחוז הנותרים הוא הודאה מכמירת לב בזה שלמעשה לזה התכוונו כל החכמים שלפניו.
במקרה הזה, הזמן כנראה לא הספיק לעשרת האחוזים הבאים שהוא רגיל אליהם…
מי שרגיל לקרוא את הרב מיכי אברהם יכול להתרשם קצת מהמתודה.
האוטיזם שבא כאן לידי ביטוי זה חוסר ההתחשבות (לא ההבנה, כי הוא חכם מאד) בכך שדברים כאלה (בכל עת) הם מדקרות חרב, ומופע מטורלל של חוסר אחריות כלפי השומעים, שלא לדבר על מעגלים רחבים יותר, זה קודם כל פשע כלפי השומעים שנכחו שם (הוא אכן ציני להחריד, ואחריות זה לא הצד החזק אצל טיפוסים כאלה).
ברמה האישית, וכאן התיאור הבא אכן פעמים רבות לא משתלב עם הדפוס התקשורתי דלעיל – אבל זו המציאות – הוא איש טוב מאד, פשוט איש טוב, אין בו גרם של גאווה או התנשאות, הוא אכפתי מאד, הוא יכול לדבר עם נערים צעירים בגובה העיניים בסבלנות רבה ובהומור, במובן הזה, הוא מתוק הרבה יותר מראשיבע'ס ומשגיחים רבים ונודעים.
אפס אגו. טוב לב חריג. והרבה אכפתניקיות.
הוא יכל לצלוב תלמידים באש וגפרית על השקפותיהם הפסולות והכפרניות (והוא שש אלי קרב), ובמקביל, בכל מה שקשור ללימוד ולעניינים אחרים התייחס אליהם בהרבה טוב לב. שמעתי מתלמידים שהתקשרו לשאול שאלות במהלך שירותם הצבאי, והוא היה ענייני מאד, הבין טוב מאד את המשמעות ההלכתית של פעילות מבצעית (מבחינה הלכתית, היקל גם יותר מהנורמה הרווחת ברבנות הצבאית – וזה לא קל – וכעס כששאלו שוב ושוב האם הוא משוכנע כי לכאורה ניתן להסתפק בהרבה פחות, לרבות הבנה טובה של ה'מטֶריה' לפיה מערכת צבאית ושגרה צבאית [לרבות היבטים של מחקר וכו'] הם פקו"נ דרבים), יכל להתעניין בכנות רבה במה שקורה ומה המצב וכאלה, ובמקביל לדאוג לחתום בכמה קללות נמרצות ועסיסיות על הציונים ועל עצת בלעם ועל א־לוהיהם של אלו שונא זימה ועוד מרגליות כיו"ב.
ברמה האנושית, יש בו מרכיבים שובי לב, והוא מענט'ש וענייני הרבה יותר מראשיבע'ס ורבנים מוכרים ומפורסמים שמנהלים את הציבור.
הוא צ'למער מצוי (על אף שעשה שם רק כמה משנות ילדותו, אמו שהייתה חולנית אחותו של ר' נחום רוטשטיין), אין לו גינוני כבוד ליטאיים וגם לא פוליטיקות חברתיות, העולם מתחלק בגדול לשנים: שטייגען, וביטול תורה. בחורים שלומדים ברצינות [ולא משנה עם הם 'מזרחניקע'ס משוגעים', בעלי תשובה, תיכוניסטים שרופים וכהנה וכהנה], ובטלנים [ולא משנה אם הם מיוחסים, ישיבישער'ס, משגיחים].
האם הופתעתי אתמול מהדברים? הופתעתי מאד מאד, לא חשבתי שהוא מסוגל לזה, ייתכן שגם הגיל וגם מצב משפחתי מורכב בשנים האחרונות (בריאות) נותן את אותותיו.
האם ניתן לתת לו ליהנות מעיקרון החסד – שהתכוון לא' והבינו ב', או לתת לו ליהנות מ'גזענות של ציפיות נמוכות' – לא ולא.
הוא חכם מאד, וחריף מאד, ואמור להבין טוב מאד את משמעות דבריו, גם ברמת התוכן האובייקטיבי (המזעזע) וגם ברמת ההשלכות הציבוריות והאחריות החינוכית (הוא לא תופס את עצמו כמחנך, הוא חושב שחינוך זה סוג של מניפולציה – נכנס לישיבה גבוהה בגיל 13 והיה 'פרא אדם'). לסיכום עדות האופי בשלב העונש, אולי כדי גם לציין שזה מה שקורה שגדלים במוסדות בלי יד נשית מכוונת (אמו הייתה חולה כל הילדות והם התגלגלו בבתים ומוסדות שנים, עם אבא שקבר את הוריו ביערות בגיל אחת עשרה, ומל בידיו את אחיו הקטן, והיה נרקומן של תורה, כך שהורות פעילה במיוחד לא הייתה שם).
האם אני חושב שהוא מאמין במה שאמר? לא ולא.
אני פשוט 'לא קונה'.
הוא חכם וגם רגיש (על אף הכחשותיו הנמרצות) יותר מזה.
אז מה כן?
טרוליות. מופרעות. ציניות.
אגב, למי שמכיר, גם הרב שולזינגר, וגם הרב מיכי אברהם, וגם ישעיהו ליבוביץ, ברמה האישית היו אנשים טובי לב בצורה בלתי רגילה, וברמה הציבורית היו פעמים רבות ציניים, טרולים, וחסרי אחריות.
רק שאצל ר' בונים גם ההתגייסות לשמירה על הפרדיגמה לא לגמרי קיימת, בזה הוא אכן נבדל מהגרממ"ש, יש יותר ציניות, פחות השקופע.
הוא לא יהיה מסוגל להקדיש זמן ל'וועדים בהשקפה' או לשיחות (יש שיחות, אבל הן דומות יותר לארחות יושר מאשר לז'אנר המוסרניקי, ובשונה מהארחות יושר יש שם הסתננות של הרבה לומדע'ס), מי שמתעסק בהשקפה חשוד אצלו על ביטול תיירע.
וכל הקריינא דאיגרתא זה רק בבחינת עת לעשות לשם וצע"ג.
היחיד שלא שמעתי ממנו שמץ של ציניות כלפיו זה החזו"א בבחינת מן המזבח ולמעלה, שהוא קודש קדשים והוא אכן לא הזכיר אותו כמעט ביחס למקום המרכזי שהוא תופס אצלו, אולי פחד להיכשל בציניות או בהומור.
אגב, אם זה עוזר, אחד מאלילי אברכותו של ר' בונים הוא ר' יעקב בלוי ודו"ק היטב.
ואחרי ככלות כל הדברים, אהבה מקלקלת את השורה, ואכן יש לי חולשה גדולה לתורתו של ר' בונים, אני לא גזמן בעניינים כאלה, והשליטה שלו בכל מכמני תורה היא פשוט מבהילה. שלטון בלי מצרים. בבלי ירושלמי, ספרא ספרי, מכילתא מכילתין, תוספתות וברייתות, אי אפשר לתפוס אותו על תשובת רשב"א שהוא לא שורק על הלשון (יותר משלושת אלפים ושלש מאות), אין בי' הגר"א שהוא לא יודע לדקלם מילה במילה, מאות שטיקלע'ך על פרה נגעים ואהלות, מעבר לזה שהוא למדן אמיתי.
הוא יושב ומקליד במהירות הבזק בלי ספרים מערכות של עשרות עמודים.
בהיבט הזה הוא מזכיר סיפורים על הרב עובדיה (הוא היה מתחלחל).
וזה לא רק כישרון, הוא לא מבזבז רגע וכמעט לא ישן, לא נמצא בחתונות יותר מדקה וחצי, ותמיד עייף צרוד ומפוייח מחוסר שינה כרוני.
הפעם היחידה שראיתי שהעיניים שלו בצבע לבן ולא מלאות בנימים אדומים משורגים הייתה כשישב שבעה והוא אחז שאסור לו ללמוד בעיון גם אבלות ומו"ק כי זה משמח אותו. הוא ישב עצבני, כמו מכור בלי סם, אבל ישן טוב.
השורות האחרונות מכוונות לכך שייתכן גם שאחד המניעים מבחינתו היה ההתרשמות שאנשים נרפים מעסק התורה ומדברים על המצב יתר על המידה וחבל כל כך.
אפשר להעלות כל מה שרלוונטי. לא צריך לבקש ממני רשות.
מי כתב את הפוסט הזה???
מצד אחד הכותב מדהים.פנומנל.
מצד שני תמיד יש לי ריחוק מפסיכולוגיזציה.
זה לגמור בן אדם על פי תכונותיו וחולשותיו ולא על פי מה שאמר.
אבל מי הכותב????
שלום אלחנן, אני מצטער אם נפגעת מתגובתי אבל אני משתדל להיות ענייני. שים לב שתגובתך מאד רגשית. לכן טענתי העיקרית היא שההתנגדות לדברי הרב שרייבר הם אמוציונליים יותר מאשר מתוך הגיון ושיקול דעת (הצורך לעשות סרטון מגחיך זה מצביע על כך ביתר שאת). אכתוב לך את התגובה שלי לדבריך ותבין שטענותיך ושל הרב מיכי אברהם לא מתחילות כלל:
א. עיקר הטענה שלי, לצערי לא קיבלתי עליה מענה: הקמת המדינה והסיכונים הבאים מחמת קיומה הם בור שהציבור הכללי חפר לעצמו. ברור שרוב העם היהודי מעוניין בהקמת מדינה ומטרת החייל להיטיב עם העם היהודי והחרדי נהנה מהמדינה ששומרת עליו. אבל, ואבל גדול! אני מדבר על החרדי לא על הרוב. החרדי עצמו לא ביקש מדינה ולא יזם זאת. הוא היה בארץ במשך תקופות רבות בהיסטוריה כי זה לא תלוי מדינה. המדינה שקמה עוררה עליה זעם ערבי שהצריך צבא שיגן עלינו מפניו. שהחרדי יושב היום וצריך הגנה זה כי יש מדינה שמפריעה כאן לישיבה שלו בצורה שקטה. אתה מבין את האבסורד?
אמרת שבן גוריון טעה ובפועל אנחנו פה. זה נכון, אז תרים דגל לבן ותישאר כאן תחת שלטון ערבי או טוס לארה"ב וכדו', מי ביקש ממך להקים מדינה לסכן חים שלך ושל אחרים, להקים גם גוף צבאי שיסתכן ועוד אתה מבקש ממני להצטרף לחגיגה סיכוני הנפש הזאת? זה ממש תמוה בעיני!
ב. לגבי הכרת הטוב וההשואה לעובד זבל, כתבת שעובד זבל עובד בתשלום ומגיע לו תודה, לעומת זאת חיילים מוסרים מעצם כדי להיהרג.
תשובה: ברור שחייל שנקלע למצב שהוא אמור להיהרג אז יתכן והוא יעשה מעשה הירואי של לנסות להגן על חבריו. אבל מלכתחילה החיילים יוצאים לקרב הזה מסיבות של צורך ומחוייבות – כמובא בסעיף הבא.
ג. טענת שהחיילים מתנדבים לתפקידים מסכני חיים ולא עושים זאת כי הם חייבים. הם רוצים להגן על עם ישראל.
תשובה: מדובר בחיילים שיש להם אנדרנלין גבוה, אוהבים אקשן, חשוב להם המולדת, הם שונאים את הערבים, והם גם רוצים להגן על התושבים – כל אלו יוצרים בהם יצר להילחם ואין בהם פחד שיש לאחרים להיהרג (הרבה טוענים שהם מחכים לרגעים האלו, התאמנו לרגעים האלו, אוהבים את הקרבות והאקשן וכו'). אתה כנראה אינך מכיר…
ד. אתה שוב חוזר על הטענה שהחיילים מוסרים נפש עבור תושבי מדינת ישראל באשר הם – זה ברור שזה נכון ואין חולק על כך שחיילים נהרגים בקרבות כדי להגן על מדינת ישראל ותושביה. אני רק אומר שאין כאן רצון להגן על החרדים אלא על שאר התושבים מהציבור הכללי. הגע בעצמך: אם 90 אחוז מהציבור היו חרדים, האם באמת נראה לך שחיילים מהציבור החילוני/דתי היו יוצאים להילחם בשבילם?
תודה.
משה יזדי ביקר את העובדה שלא עניתי לטענותיו של שרייבר. האמת שהוא לא העלה שום טענה הגיונית אלא גיבובי הבלים בלבד, וממילא יש לקיים בו את המלצת שלמה "אל תען כסיל כאולתו". אבל מאחר ומשה יזדי העלה את הטענות בצורה יותר הגיונית ושקולה, יש לקיים בו את ההמלצה ההפוכה "ענה כסיל כאולתו" (במשמעות של דברי כסילות, לא על הכותב).
א. את נקודת המבט החרדית אני מכיר היטב, גדלתי על זה. הבעיה היא שיום אחד התחלתי לחשוב על זה קצת בהגיון, וגיליתי שמדובר בהונאה עצמית מגוחכת. זאת משום שהציבור החרדי הקלאסי כן בחר לחיות במדינת ישראל, בעוד שכולנו יודעים היטב שהוא לא היה בוחר לעשות כך לו היתה א"י תחת שלטון ערבי (הקולוניזציה הבריטית בין כך היתה מסתיימת תוך כמה עשורים, כמו בשאר העולם). וממילא, היתה לו בחירה פשוטה: או לבחור לחיות במדינות המערב ולהפטר מחובת הגיוס ומכל הקשר המעצבן עם השלטון הציוני, או לחיות בארץ ישראל ולשלם את המחירים הכלולים בכך, שאחד מהם הוא גיוס צבאי. הרבי מסאטמר בחר באופציה הראשונה, ולכן קהילתו באמת לא משתתפת במדינה הציונית, לא בזכויות ולא בחובות (המעט שחיים בארץ נמצאים כאן כבר מזמן הטורקים, כך שהם באמת היו נשארים תחת שלטון הערבים). מאחר ושאר הציבור החרדי בחר באופציה הארץ ישראלית, נמצא שעליו לשלם את המחיר הבטחוני (והכלכלי) הכרוך בכך, וממילא כל הסיפורים על "מבחינתנו אפשר לסגור את המדינה" הם הונאה ותו לא.
המניע האמיתי להמנעות מגיוס מבוסס על הצורך הקריטי להקים את עולם התורה מחדש אחרי השואה, והחשש מהשפעת הצבא החילוני. באופן אישי אני סבור שסיבות אלו מוצדקות לחלוטין, אבל גם מי שחולק מוכרח להודות שהן בהחלט עקביות לגישה החרדית, מה שאי אפשר לומר על התירוץ המגוחך של "אנחנו לא רצינו את המדינה".
ב. שרייבר טען משהו אחר לחלוטין ממה שצוטט כאן בשמו. הוא הצהיר מפורשות שאין שום חובת הכרת הטוב למי שממלא את תפקידו. בלי קשר בכלל לשאלת הצבא והציונות, התפיסה הזו מנוגדת למוסריות האנושית והתורנית הבסיסית ביותר. לפי ההגיון שלו אין צורך להכיר טובה להורים, לאשה, לרב, לרופא, לטבח, למורה, ל…עובדי הזבל, ובעצם לאף אחד בעולם שאינו מתנדב מחוץ לתפקיד. מיותר להסביר את גודל הנבלות שבתפיסת עולם כפוית טובה כזו. קשה להאמין שמי שלמד תורה יחשוב כך, אלמלא למד שלא לשמה, או גרוע מכך – על מנת לקנטר.
הטיעון של מה ההבדל בין הנרצחים והחטופים לכל מי שעובר סבל הוא טיעון מגוחך. האינטואיציה האנושית הבסיסית מבחינה בין סבל הנובע מרוע אנושי לסבל שמגיע בידי שמים. (יעויין אברבנאל על הפסוק "נפלה נא ביד ה'… וביד אדם אל אפולה"). כמו כן כל אחד מבין שההתקפה היתה מכוונת לכל היהודים באשר הם, כולל שרייבר עצמו. כולנו באותה סירה. כנ"ל לגבי הכרת הטוב לחיילים שמוסרים את נפשם (לא 'מסירות נפש' בסגנון בני ברק להשתמש רק בגנרטור, אלא מסירות נפש של ממש), ועושים זאת בהתנדבות (כי בקלות יכלו לשרת בתפקיד בטוח יותר בצבא), ששונה מאד מעובד רגיל שמקבל שכר הוגן עבור עבודתו.
ג. הטענה שהחיילים לא מעוניינים להציל את שרייבר וחבריו אולי נכונה ל(חלק מה)משרתים בגלי צה"ל ו8200, אך לא לחיילים הקרביים שנוטים להיות בעלי תחושת ערבות כלל יהודית.
טיעוני ענייניים ולכן הרגש במקום. ואינו מפחית מערכם, הרגש שלנו הוא תגובה טבעית לאטימות.
א.
אם היית גר במדינה של חרדים באוגנדה , והממשלה היתה עושה טעות, גם אז היית אומר זה בעיה שלכם???
לא. למה???
מכיון שזה העם שלך. זה הבית שלך.
למה הציבור הדתי לאומי לא אומר : ההתנקות היא זאת שגרמה לכל המצב ולכן זה בעיה שלכם. ???
כי כולם חוץ ממך מבינים שכולנו עם אחד ועל כולנו לעזור לשמור על המדינה. גם אם עשו טעויות .
ב. שטויות. נראה כי אתה לא מכיר את השטח.
החיילים ברובם מתגייסים כדי לשמור ולהציל את הבית.
ג. כן. כמו שאני כחרדי אמסור במידת הצורך את חיי כדי להציל את המדינה גם אם יהיו פה 100 אחוז חילונים. הם אחים שלי.
התגובה למעלה היא למשה יזדי.
אהרון אתה מדהים. מי אתה?
מבחינת החרדים כל מי שאינו חרדי הוא רשע, ובטח גוי .
כך כותב רבנו .
לאחרונה כתב הרב יצחק פנחס גולדווסר, משגיח בישיבת אור ישראל –
דברים הפוכים . ציטוט :
"אצל ילדים קטנים בבני ברק כל חילוני הוא גוי .אנחנו ילדים קטנים? "
זמן רב לפני יום שמחת תורה האחרון הוא כתב על החובה ב"הכרת הטוב"
לחיילי צה"ל ולכל מוסדות המדינה !
והוסיף " יגידו – התיכוניסט מדבר. שיגידו" ( ט"ו מנפ"ח)
שלום לכם, אני מודה לכם על ההתייחסות העניינית ולכן אשיב לכם ואסביר לכם מדוע אין בטיעונים שלכם צדק כלשהו.
אתחיל עם אהרן:
א. זה ברור שהחרדים בחרו לגור בא"י הם לא ראו בכך שום חיסרון יותר מאשר מקומות אחרים. חרדים היו לפני הקמת המדינה ואחריה בא"י. אך לא בגלל שקמה מדינת היהודים הם החליטו להגיע לארץ אלא בגלל שזו מדינה ככל המדינות וגם היתה א"י אז למה לא… באופן כללי צריך לדעת: ההשקפה שלהם אומרת דבר פשוט: אין שום היתר למדינה הזאת להתקיים והיא קמה בעבירה, ולכן אפשר לסגור אותה. ברור שזה פחות נוח וכו' אבל מבחינת האידיאולוגיה החרדית אפשר לסגור אותה פשוטו כמשמעו. מכאן והלאה כל מה שהמדינה הזאת תעולל או שיקרה לנו בגללה – זו אשמתה ולא אשמתנו. מבחינת החרדים תיכנע לערבים.
ב. לגבי השוואת החיילים לעובדי זבל מבחינת הכרת הטוב אין טעם להתווכח כי זה לא מהותי לדיון אלא ויכוח מה הרב שרייבר התכוון. נעזוב זאת בצד.
ג. אמרת שהחיילים בקרבי הם עם תחושת ערבות כלל יהודית. זו עובדה מעניינת, כמה מהם מוכנים לעשות דבר פשוט כגון להתמסר עבור חולה סופני שיש ביכולתם לעזור לו? לדעתי כלל לא רבים מהם. הסיבה לכך היא שאין לשכוח שרבים הורעלו על כל העניין של "לתת לערבים בראש", כך שזה סוג של הנאה ופריקה עבורם. בעצם זהו התשלום שהם מקבלים על שירותם הקרבי.
כך שבעצם יש כאן טיעון שאין כאן התמסרות עבור הפרט, וראיה לכך ממקרים רגילים שהחייל נצרך להתמסר עבור האחר לולא המסגרת הצבאית שהוא נתון בה.
אעבור לאלחנן כעת:
א. אם הייתי גר במדינה של חרדים, והממשלה הוקמה עפ"י האידיאולוגיה שלי ולא נגד השקפת עולמי – ברור מאליו שהייתי תומך של אותו ממשל ועלי לשאת באחריות של תוצאות הקמת הממשל. אבל כאן הממשלה קמה בחטא/עבירה/פשע ואני (דהיינו הציבור החרדי) לא בעד ולא היה עושה זאת, אז מה אתם רוצים ממני כציבור, שאשתתף במחדל שאתם יצרתם בעל כרחי? מהבחינה הזאת המדינה היא לא הגוף שלי (העם אולי כן וגם אז יש לדון באיזה אופן).
ב. לגבי החיילים עניתי לאהרן שהרוב לא מתגייסים נטו כי יש להם ערך של לשמור על עמ"י אלא יש כמה דברים נלווים לכך שתופסים את המקום העיקרי. ולכן אני אומר תנסה לנטרל את אותם סיבות שמסביב (מדי צה"ל, אויב ערבי וכדו') ותילך על מצב פשוט: למסור נפש עבור חברך החרדי ממאה שערים שאני נגדו בהכל, וצריך לבחור את מי יהרגו, האם נראה לך שמישהו מהחיילים שלא בתפקיד כעת – יסכים למסור את עצמו? לא חושב.
א.
אתה גר פה?
אתה נהנה מהמיסים של המדינה?
אתה משתמש ברמזורים? כבישים?
רפואה? ממשטרה? מכל התפעול השוטף של מדינה?
מאיפה הכסף לכך?
הכסף הוא של רוב האזרחים היהודים פה במדינה שמשלמים על מדינה יהודית.
לא מתאים לך? קום ולך לאירופה. אין זכויות בלי חובות.
רוב העם היהודי קיבל החלטה: להמשיך לתפעל את המדינה. השטח הוא שלו. ולכן קיומה הוא לגיטימי.
אתה מתנגד? קום ולך.
אתה לא יכול לעשות כאן אפילו רישיון נהיגה!
עכשיו תדמיין שאתה מהגר בפקיסטן, והחוק הוא להתגייס לצבא. אז מתגייסים.
ב.
אתה ממש מזכיר את שרייבר! אותו הגיון!
זה שהחיילים לא יפעלו למען חולה סופני זה אומר שכרגע הם פועלים בשביל האקשן?!
ממש לא!
כל אחד מתחבר למעשה טוב אחר. ובעניין הצבא יש תחושה חזקה של ערבות, הלוואי ויהיה ככה גם בחולים סופניים. זה לא מערער בכהוא זה את הערך של החיילים שפועלים מתוך תחושת שליחות!
ג. אני ממש לא יעזוב את הנקודה של הכרת הטוב!
זה שלכך שרייבר התכוון אני יודע טוב מאוד.
וזאת הבעיה שלי שזה מחשבת מטופשת.
ב.
גם לי יהיה קשה למסור נפש על חרדי פאנט ממאה שערים. שמתנגד לכך שאשמור עליו.
וכאשר רוב המדינה היא לא כזאת אני מנתב את הרגש לשמור עליו שהוא חלש יותר שיש לי כלפיו אישית.
ומתייחס אליו כחלק מכל אזרחי המדינה.
ואז יותר כל להתאמץ בשבילו.
אינני רואה בכך כל בעיה.
אני גר בבניין מעורב בפתח תקווה ואני חושב שרוב הבניין ימסור את הנפש להציל אותי.
אולי יום אחד תרגיש גם אתה רגשות של מסירות נפש.
שנזכה…
כ
מדוע החרדים לא עוברים לחיות ברשות הפלסטינאית?גם ארץישראל ,גם קרוב למרכזים החרדים?הרי כל הסכסוך עם הערבים הוא בגלל המדינה הציונית?התשובה ברורה:כיום ללא המדינה כל היהודים ייטבחו.מי שמגן עליהם בסיעתא דשמיא זה צה"ל. איזו רלוונטיות יש לשאלה האם לפני75 שנה היה נכון או לא נכון להקים את המדינה? האם יש אפשרות מעשית להחזיר לכאן את האנגלים או להפוך למדינה ה-51 של ארה"ב כפי שהציע ר' עמרם בלוי?
מה הדקדקנות הנוורדוקאית במניעים של אלו המוסרים את נפשם עבורנו?האם לגבאי קופת העיר אין נגיעות?האם כל אחד מהם ירוץ לסייע לחולה סופני על חשבון עיסוקיו הפרטיים?כל מרביצי התורה עושים זאת רק לשם שמים ללא שום מניעים אחרים?
כחרדי מיין סטרים אני בוש ונכלם מהטיעונים הללו תהראויים להגדרתו של ר' משה שפירא זצ"ל(בהקשר אחר):"זה אפילו לא שטויות".
כחרדי אני מרגיש חובה להתייחס לדברי ההבל של משה יזדי שכאילו דברי שרייבר הם פשוט דברי שכל בלי רגשות. אין בזה שום שכל רק עיקומי מוח. על הטענה שכאילו החרדים לא בחרו במדינה… זה לא יאומן העיקום. הצאצאים של הציונים הראשונים ג"כ לא בחרו במדינה, הם נולדו בה, המציאות עכשיו שיש מליוני יהודים במדינה שאף אחת לא בחר בה אלא נולד בה. אין שום מדינה שיקח את כל החרדים, לא ארצה"ב ולא שום מקום אחר, אז מה האפשריות עכשיו בארץ ישראל? האם החרדים מוכנים לחיות תחת שלטון ערבי? בוודאי שלא. האם החרדים מוכנים שכל החילונים ירדו מהארץ ובמקומם החרדים ישמרו על הארץ? בוודאי שלא! אז למעשה היהודים החרדים חייבים את חייהם לצבא.
הטענה שצריך להכיר תודה לאוספי זבל, כן, אם האוספי זבל היו מסכנים את חייהם ואת איבריהם בשביל שנוכל לחייות, בודאי! אבל הם לא מסכנים חיים, אז מה השייכות? זה פשוט טפשות לשמה!
הטענה שכאילו הם עושים בשביל עצמם, שהם לא היו עושים בשביל החרדים, שאנחנו לא מתרגשים מאנשים שסובלים בצורה אחרת. ראשית אדגיש שזה תגובה אוניברסלית, בארצה"ב אחרי אסון התאומים ג"כ כל האזרחים(כולל החרדים) כך הגיבו, כך שזה כל כך מטופש לטעון שיש לזה שייכות לרגשי נחיתות או השקפה מסויימת,,הטעמים להתגובה האוניברסלית הזו הם רבים והנה אחדים מהם,, לכך הם רבים והנה אחדים מהם, כשיש אסון לאומי אז האזרחים מרגשים צורך להתאחד מהרבה סיבות וכמה מהם היא כי באופן אינסטקטבי אנו מרגשים שמדינה מאוחדת מעלה את מורלם של המעורבים במאמץ המלחמתי. כאשר אנשים מפרסם את עצמם כחלק ממערך רחב יותר, הם יכולים למצוא תודעה והתחייבות גדולה יותר להתמודד עם קושי ולתרום. כמו"כ מדינה מאוחדת יכולה לגרום להשפעה פסיכולוגית על האוכלוסיה הפנימית ועל האויב. זה שולח הודעה של עוז והחלטה, שיכולה להשפיע על התרגשותם של אלה המעורבים בקונפליקט ולעורר או למנוע התקפות אויב, ובאופן יותר ישיר ,פעולה מאוחדת כוללת קרבה משותפת בין האוכלוסיה. כאשר אנשים מפרסמים את עצמם כמשתתפים במטרה משותפת, הם יכולים להיות יותר מוכנים לסבול קושי ולבצע הקרבות אישיים למענה על הצורך הכללי.
הטעם שבכל העולם אנשים מתרגשים על אסונות לאומיים זה לא כי הם אוהבי אקשן, איזה שטחיות ! יש לזה הרבה סיבות,אחת מהם היא כי הם מייצגים איום על יציבות המדינה, ביטחונה או אופן החיים שלה. ההשפעה הרגשית איננה רק על האובדן המיידי, אלא גם על ההשפעות הפוטנציאליות על עתידה של המדינה. זה נוגע לכאב האישי והלאומי. בניגוד לכך, תאונות דרכים, אף שהן טרגיות, ההשלכות שלהם הפ פחות מכלילות. בכל העולם כולו לאנשים בראים יש הכרת הטוב לשוטרים ולחיילם שמסכנים את חייהם(בארצה"ב יש גם לחרדים) זה לא משנה אם הם עושים את זה בשביל הקרייה או בשביל הקהילה שלהם, למעשה הם שומרים על האוכלסייה מתוך סיכון חיים, וברוב המקרים כדי לסכן חיים ללכת לקרבי צריך להצטרף לזה גם אמונה בהקרבה וגם אלמנט של לשמה, האמת היא שהם מקרבים את עצמם על פי רוב בשביל המושג הכללי של מדינה שזה כולל כל האזרחים, ראינו שבטבח בהר הנוף חיילים ושוטרים מסרו נפשם בשביל חרדים, איזה דברי טיפשות ובורות.
אני רוצה להדגיש שכל החרדים בארצות הברת כל כך מתבישים מדברי שרייבר ולא מרגישים שהוא מייצג אותם כלל,
אני רוצה להוסיף ולהדגיש שכל החרדים שאני מכיר בארץ ישראל מתביישים בדברים של שרייבר, ולא מרגישים שהוא מייצג אותם.
ככל הידוע לי עיקרא של הטענה החרדית לא קשורה לכל הטיעונים דלעיל אלא היא הזכות היהודית על הארץ הצידוק לכך שהגענו לארץ וגרשנו את הערבים שהיו כאן לפנינו הוא צידוק היסטורי היינו כאן אלפי שנים לפניהם הבעיה היא שגם אנחנו במקור כובשים של הארץ לפי התורה רק שאלוקים נתן לנו אותה ואם כן השאלה היא למי אלוקים נתן את הארץ לפי החרדים הארץ ניתנה לשומרי התורה ולא לחילונים ואם כך אין לחילוני זכות לגרש את הערבי ורק בגלל חרדים יש זכות קיום למדינה
מי שלא מקבל את הסיפור התנכ"י ההיסטורי אמור לטעון שהפלסטינים הם בעלי הזכות על הארץ בתור דורות של שבטים שגרים בארץ היהודים הם צאצאי אנשים שגרו כאן לפני אלפיים שנה ולא ברור אם הם יכולים לגרש בשם זה את מי שגר כאן כבר אלפי שנים
אשמח אם אחד מכל המגיבים יתייחס לטענה הזאת
'כך גם ר"ש ורבי יהודה לגבי הרומאים'.
אפשר ציטוט?
באמת תמה לי איך בכלל הרב פה מעביר ביקורת על רשב"י שהיה איש אמת יותר גדול מכל חבריו ובגלל הסיפור הזה עצמו זכה לגילוי ספר הזוהר ? באמת מגוחך לבוא אליו בטענות על אי הכרת תודה לרומאים הברברים והרצחניים. זה כמו שיהודי גרמניה יכירו טובה לגרמניה הנאצית בגלל בניית מבני ציבור …….
לפילי, קודם כל אני לא מבין את הטענה נניח שהזכות לגור כאן היא בעצם רק בגלל האמונה בהתורה האלוקית אז מה? אתה רק טוען שיש טעות לוגי בהציונות החילונית. מה זה קשור לזה שצריך הכרת הטוב לחיילים ולהמדינה? מה זה שייך להדיון כאן? לעצם דבריך אני לא מבין בדיוק למה אתה טוען שאין להם זכות לגור כאן, אז מה אם הם לא מאמנים בזה, העובדה עדיין קיימת שארץ ישראל היא מתנה לכלל ישראל בין אם הם מאמינים בה או לא. אם אתה טוען שרק בשמירת תורה ומצוות יש לנו זכות בארץ ישראל זאת אומרת טענה דתית, קודם כל לא רק החרדים שומרי תורה ןמצוות יש המון שומרי תורה ומצוות שהם בכלל לא חרדים, אז מה אתה שואל? חוץ מזה שאפילו מי שלא נקרא דתי עדיין יוכל להיות שבחשבנות שמיים הוא מקיים מצוות עם הרבה זכיות כמו שאם הוא חייל שמוסר נפש בשביל כלל ישראל, מי יודע חשבונות שמים אולי זה כל הזכות שלנו בארץ ישראל.
זה נראה שמה שאתה באמת מתכוון לשאול הוא אם יש הצדקה חילונית למדינה, והתשובה היא כן, בראשית שנות הציונות היה האוכלסיה שלוש מאה אלף איש זאת אומרת שהארץ היה ריקה, וגם לא היה בה שום ריבנות של אומה ילדית כך זה היה"ארץ בלי עם בשביל עם בלי ארץ" בהמשך בגלל הכלכלה והפריחה שהביאה כאן הציונות באו הרבה מהגרים ערבים. היה אמורה להיות כאן חלוקה של הארץ בשביל שני האוכלסיות, הערבים מיאינו בההצעה והתחילו במלחמה, והורו להתושבים הערבים להגר מן הארץ עד סוף המלחמה שבה הפסידו, כך שזה היה בעיה שלהם שאנו לא אמורים לפתור. בקיצור הטענה היא שלא לקחנו את הארץ משום עם, הינו עם בלי מדינה ששב לבית הטבעי שלנו שבה לא היה שום עם, ואלה שעזבו בעיקר עזבו מעצמם.
יבוא עכברוש וינשך את הנכד שלו ח"ו ונשמע זמירות אחרות על עובדי ניקיון. סתם מנוול.
בס"ד י"ז בכסלו פ"ד
על חובת הכרת הטובה לחיילי צה"ל ומעלתם – ראו דבריהם של הגרש"ז אוירבאך, הגר"ח שמואלביץ, והגר"ע יוסף, במאמרו של יצחק הורוויץ, 'קברי צדיקים מצפון לשכונה', באתר 'חדרי חרדים', ד' באייר תשע"ד. ודבריהם של הגר"ש אלתר והגרי"פ גולדוואסר (משגיח ישיבת 'אור ישראל') בשם הגר"ד פוברסקי – במאמרו של מנחם רהט, 'הכרת טוב: קדושי עליון או פועלי זבל', באתר 'ערוץ 7'.
לגבי הטיעון שאין צורך להכיר טובה למי שממלא את תפקידו שהוא מחוייב לו. הרי נוהגים להגיד 'יישר כוח' לחזן ולכהנים, אף שחובתם לעשות זאת. ויש סיפורים רבים על גדולי ישראל שיצאו מגדרם להכיר טובה לבעל מלאכה שנתן להם שירות או לרופא שטיפל בהם.
מובן, שגם לאידך גיסא, יש להכיר טובה לשוקדים על התורה. אם חיילי צה"ל נלחמים על קיום הגוף שלנו – הרי לומדי התורה, עומדים על משמר רוחו של עם ישראל. וידועים דברי הרצי"ה קוק שהשתתף במשלחת של ראשי הישיבות שנפגשו עם שר הבטחון משה דיין בעניין דחיית הגיוס לבני ישיבה. אמר הרצי"ה: 'אין כאן שני צדדים. צריך צבא חזק וצריך עולם תורה חזק, ואנחנו יושבים כאן יחד כדי לאזן בין שתי המטלות.
בברכה, פיש"ל
על הרב בונם שרייבר, חשיבתו המקורית ורוחב אופקיו, בצד התבטאויותיו הקיצוניות – כתב רמד"א גם בטור 507, על הפער בין אידיאולוגיה לפרגמטיות.
ולגבי 'פועלי הזבל' –
עבודת הנקיון נשגבה היא. עבודת היום בבית המקדש החלה בהסרת הדשן מעל המזבח, וזו עבודה הצריכה בגדי כהונה. הכהן הגדול ביום הכפורים היה טובל, מקדש ידיו ורגליו ולובש בגדי לבן ונכנס בסילודין לקודש הקדשים כדי 'להוציא את הכף והמחתה'.
וידוע הסיפור על הורה שהגיע ל'תלמוד תורה' של קלם וראה את בנו מטאטא את החצר, ושאר בתמיהה את ראש הישיבה: 'בשביל זה שלחתי את בני לישיבה?'. ענה לו הסבא מקלם: 'ווער פארקערט [מטאטא] דא – פארקערט [הופך] די וועלט' – מי שמטאטא כאן – הוא שיהפוך את העולם.
חיילי צה"ל מנקים את העולם מ'אוייב ומתנקם' ולומדי התורה מצחצחים את רוח האומה ומבררים את הטוב מהרע. ולכן אולי 'גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות', שכן התורה לא רק מקיימת את החיים ומלמדת 'לסור מרע', אלא גם יוצקת לחיים תוכן ומטרה.
בברכה, פיש"ל
מ'פועלי הזבל' נלמד גם את מעלתה של העבודה הנעשית בהתמדה, יום אחר יום, ללא הילה של זוהר. עבודה סיזיפית, שהרי אחרי שמנקים הכל מתלכלך שוב, וצריך למחרת שוב להשכים ולנקות. אבל בזכות העמל התמידי של עובדים 'שקופים' ובלתי נחשבים – אנחנו חיים במרחב נקי ובריא.
בשמחת תורה השתא, נוכחנו בחולשתם של הגנרלים והבכירים המבריקים. מי שהציל את המצב היו השוטרים המקומיים, כיתות הכוננות ואזרחים פשוטים – אלה שאין להם שום הילה של 'יחידה מובחרת'. דווקא הם שהצילו את המצב בשעות הקשות.
כמה יש לנו ללמוד מ'פועלי הזבל'! שמח זבולון בצאתך 🙂
בברכה, פיש"ל
דברים דומים לדברים שפורסמו בשם הרב שרייבר, נשמעו מפיו של ירון לונדון (ראו בטור 387: 'הרהורים בעקבות אסון מירון) וזכו להבנה רבה מצד 'מרא דאתרא', ונשמעו רבות מפי אחיו של לונדון לדיעה בתקופת ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. באורח פלא הגיעו משני הקטבים להסכמה :)שאין אנו אחים, ומה שקורה לשני אינו נוגע לי.
האסון הנורא ביום שמחת התורה, שבו פגעו אוייבינו האכזרים בכולם ללא הבחנה בין מיגזר והשקפה – החזיר אותנו קצת לתחושה הבריאה, שלמרות הבדלי הדיעות הנוקבים – אחים אנחנו, איברים של אורגניזם אחד, שכאבו של הזולת הוא גם כאבנו, ושמחתו – היא שמחתנו. 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'.
בברכה, פיש"ל
לשמואל שוחט
תודה על התגובה
איך שהבנתי יש בדבריך שלוש טענות
א. נושא הכרת התודה לא קשור לשאלה למי יש זכות לגור בארץ
ב.גם מחינה דתית יש ליהודי לא שומר תורה ומצות זכות לגור בארץ
ד.גם ברמה חילונית יש לנו זכות על הארץ ולפי דבריך אפילו בלי קשר להיסטוריה של העם היהודי
אני אתחיל קודם מהטענה השלישית אני מבין שזה נושא של משפט בינלאומי ועד כמה שידוע לי המקרה של ארץ ישראל הוא מקרה קלאסי של ארץ שהיתה במשך אלפי שנים קולוניה של אמפריות ענק וככזאת ברור שהיא היתה מוזנחת למדי עם מספר תושבים מינורי וצורת מגורים כפרית וחקלאית בעיקרה תנופת הפיתוח של המדינה התחילה לקראת ההתעוררות הציונית כמובן וקיבלה תרומה עיקרית בהצהרת בלפור כלומר ברגע שהיה ברור שהארץ לא הולכת להיות קולוניה בריטית למשך זמן ארוך ובסופו של דבר היא תעבור לידים מקומיות התחיל להיות כדאי לפתח אותה למקומיים
ברור שבאותה תקופה לא היה לערבים כל יכולת לפתח את הארץ הם היו פלאחים נבערים והיהודים היו אירופאיים משכילים(יחסית) אבל אין שום סיבה לחשוב שברגע שהארץ מפסיקה להיות קולוניה והופכת להיות מדינה עצמאית היא לא תהיה מדינתם של הילידים בה כבר אלף שנה כל מיני טענות מהסוג של הם הפסידו במלחמה או אנחנו פיתחנו את המדינה הם פשוט לא רלוונטיות עצם המלחמה לא מוצדקת כלל וכמובן כל פיתוח של הארץ על ידי עם אחר לא הופך אותו לבעלים עליה יותר מעם הילידי החי בה כבר אלף שנה והמספרים הם בכלל הגחכה של כל העסק מזה משנה אם גרו בארץ מיליון פלסטינים או 200 אלף הם הילידים כאן ואתה זר
טענה ב. היא בעצם אוסף של כמה טענות מהסוג כמו: חילוני יכול להיות יותר דתי מדתי או אין קשר דווקא לחרדים גם שומרי תורה מתגייסים וכן הלאה יתכן שאלו טענות נכונות אבל לא כאן מרכז הכובד של הטענה השאלה הפשוטה למדי היא האם מבחינת התנ"ך היהודים מקבלים את הארץ תמורת התחייבותם לשמור מצוות בצורה מלאה ואם לא הם יגורשו ממנו התשובה החד משמעית לזה היא: כן היא מפוזרת מאות פעמים לאורך התנ"ך כך שעולה ממילא שאדם שמבחינתו אינו מחוייב לשמירת כל המצוות אינו זכאי לשבת בארץ
טענה א. היא מסקנה של שתי הטענות הקודמות אם שניהם נכונות אז לחילוני אין זכות לשבת בארץ ורק לשומרי תורה יש ואם כן מה שהופך את החילוני לצודק כשהוא נלחם על הארץ זה דווקא מה שהוא מגן על שומר המצוות זה כמובן לא סתירה לכך שיש להכיר טובה אבל לפחות אין כאן תביעה לשוויון בנטל
ושוב תודה על ההתיחסות
בס"ד כ"ב בכסלו פ"ד
כמה מראשי הישיבות הליטאיות – כגון הג"ר בנימין פינקל והג"ר חיים פיינשטיין – נקטו בעמדה מורכבת כלפי התבטאויותיו של הר"ב שרייבר. מחד עמדו בתוקף על חיוב ההזדהות והכרת הטובה לחיילי צה"ל, ומאידך סוברים הם שלא קשירת ציציות וביקור פצועים ולא התגייסות לצבא – אינן הדרך הנאותה להזדהות עם הלוחמים. דווקא התחזקות בני הישיבות בשקידת התורה – היא התרומה הגדולה ביותר לבטחון!
בברכה, פיש"ל
דבריהם, ודברי ראשי ישיבות נוספים – בכתבתו של משה ליפשיץ, 'נאחזים בישיבות – המלחמה מחדדת מגמות קנאיות בציבור החרדי', באתר 'מקור ראשון' [לענ"ד כותרת המשנה שגויה. רוב המצוטטים נוקטים בעמדה המורכבת: הזדהות והכרת טובה לחיילים תוך התמקדות בהתחזקות בתורה. פיש"ל].
על מגמות ההתגייסות והסיוע המעשי לחיילים – בכתבותיו של משה ליפשיץ (שם): 'הפעם זה שונה – המגזר החרדי מתגייס למאמץ המלחמתי', 'נוכח מראות האימה – צעירים חרדים מעוניינים בגיוס לצה"ל, והגישה במגזר משתנה'.
ובינתיים משתוללת בבני ברק מחלת הטיפוס:
https://bshch.blogspot.com/2023/12/blog-post_3985.html?m=1
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer