הבנה אונטולוגית כלפי הראיות למציאות אלוקים

א. תודה.
ב. התכוונתי שהיית יודע בבירור שהעולם קדמון ולא נוצר. וללא מאציל.
האם עולם כזה נקרא סיבת עצמו? או שסתם ייקום ללא הסבר?
אני שואל כלפי להבין את ההגדרות שלך למונחים הללו.
ג. זו היה שאלה להבין את מושג סיבת עצמו כלפיי הראיה הפיזקו-תאולגית.
הטיעון הפיזקו-תאולגי הוא שכל יישות ייחודית שהיינו יכולים לחשוב שתראה אחרת זוקקת מכוונן.
אם כך, עוצר הרגרסיה של הראיה הפיזקו-תאולגית, היא יישות לא קונטינגנטית, שלא הייינו יכולים לחשוב שתהיה בנויה אחרת?
זה נשמע לי כמו יישות יותר "מוזרה" מעוצר הרגרסיה הקוסמלוגי. בעוד שהקוסמולוגי הוא סיבת עצמו. כאן זה יישות שלא יכולה להיות בנוייה אחרת. ממילא היא לא ייחודית (כי ייחודיות של דבר נקבע מתוך אוסף רחב של אירועים מקבלים שהיו יכולים לקרות, אך פה לא היה יכול להיות אחרת).

מכיון שמציאות שבה העולם שלנו קיים אינסוף זמן לא מובנת לי איני יכול לענות על שאלתך. המקור שהיה מגלה לך זאת היה צריך גם לענות על השאלה.
היישות הזאת לא צריכה להיות בנויה באופן מסוים, שכן מדובר ביישות תבונית. אתה מניח שמדובר במכניזם שמחולל את העולם מכנית, ואז המבנה שלו מכתיב את העולם. אבל אני מדבר על יישות תבונית שמחליטה כיצד ייראה העולם ולא מחוללת אותו באופן מכני.

תודה,
אך למה הרב מניח שדבר שהוא לא סיבת עצמו חייב להיות בעל האצלה, (במידה והוא קדמון.)
הרי ההנחה שכל דבר זוקק סיבה נלמד אומנם מהתבונה הטהורה ולא אמפירית, אך הוא נלמד כלפי התרחשיות.
במקרה של יישות קדומה אין אנו חייבים להניח התרחשות שהאצילה את הדבר.

גלעד אלו משחקי מילים חסרי טעם. דבר מורכה זוקק מרכיב/מאציל/טעם אלא אם טעמו בעצמותו. אין לי מה להוסיף.