הוכחה מעניינת מהרשב''א דס''ל דבסיס התורה בדרך מוסר נאמרה

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיהוכחה מעניינת מהרשב''א דס''ל דבסיס התורה בדרך מוסר נאמרה
מויש שאל לפני 6 שנים

בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה פלגא באגרא פלגא בהפסד אמר רבא כתיב ביה רב עיליש גברא רבה הוה ואיסורא לאינשי לא הוה ספי ומדלא קאמר ואיסורא לא עביד משמע דלוה אינו אסור ליתן אבק רבית:
וביאר הרשב”א
מדאמרינן רב עיליש גברא רבה הוה ולא ספי איסורא לאינשי ולא אמרינן ולא עביד איסורא ש”מ דאין איסור אבק רבית אצל הלוה אלא אצל המלוה לפי שאיסור הלוה חדוש הוא ודי במה שחדשה ואסרה עליו תורה ע”כ.
ולכאורה צ”ע דכל איסור ריבית חידשה תורה
ואי נאמר חדוש ריבית ללוה ולמלווה נאמר 
דהרי בתחילת פרקין (איזהו נשך) יליף מלווה מלווה לעניין נשך ותרבית בכסף ואוכל
ואולי אפשר ללמוד מדברי הרשב”א דס”ל דריבית לווה הווה איסור מוסרי , ולא חידוש.   
והתורה אסרתו לתת תוקף תורני לאיסור המוסרי
משא”כ איסור לווה שכאן אין איסור מוסרי
חשיב חידוש שאסרה תורה ולא גזרו ביה רבנן.
והנראה לענ”ד כתבתי

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 שנים

הערה יפה מאד. לכאורה אתה צודק בדעת הרשב”א. אמנם ראה בספרו של פרופ’ חיים סולובייצ’יק על הריבית, שם הוא עומד על כך שבין מפרשי התורה (ודומני שהוא כותב שכך גם בראשונים והפוסקים) אף אחד לא רואה את הריבית (גם על המלווה) כאיסור מוסרי.
כעת אני גם חושב על הצריכותא בתחילת איזהו נשך בין ריבית לגזל, יש לדון מצד הלווה. הרי איסור ריבית הוא גם על הלווה ושם ודאי אין איסור גזל. ואולי האיסור שמקביל לגזל הוא האיסור המוסרי, והוא רק על המלווה. וצל”ע, שהרי מקור האיסור הוא אחד (אין שני איסורים על המלווה והלווה). וכל הצריכותא ההיא צ”ע כידוע.

רק אעיר על הכותרת, שאין מכאן ראיה לבסיס התורה בכלל אלא לאיסור ריבית. להיפך, לרשב”א נראה שההלכה היא בעיקר על הלווה כי על המלווה יש איסור מוסרי.

איתי הגיב לפני 6 שנים

בכל מקום שכתוב בגמ’ חידוש אין הכוונה חידוש מסברא או שלא ידענו אותו קודם, אלא שאינו עובד עם הכללים הרגילים, כמו לדוגמא עד זומם חידוש הוא דמאי חזית וכו’, גם אם כל עדות היא חידוש (כמובן שזה לא, אבל כך יש אומרים), עדיין אחרי שהתורה האמינה לעדים אין סיבה להעדיף כת אחת על אחרת.
כך גם לעניין ריבית, זה שהתורה אוסרת על המלווה זה הגיוני, כמו גם איסור אונאה, ואין שום עניין לצמצם אותו, ואילו האיסור על הלווה אינו מתאים לכללים של דיני ממונות, שהרי אדם יכול לעשות בממונו מה שהוא רוצה, ומה אכפת לי אם הוא מפקיר אותו או נותן אותו לשני בריבית, ולכן יש עניין ‘לצמצמם את החידוש’

השאר תגובה

Back to top button