היכן מתחילים ומסתיימים גבולות המוסר?

שלום הרב מיכי.
אתחיל בהקדמה כיוון שנדמה לי שמשקפת רבים מבני גילי
זכורני כשנכנסתי לראשונה בהיכל ישיבת ההסדר שנת תשנ"ו הוקסמתי ממשנתו ההרמונית  של הרב קוק, וקסם אישיותו כפי שטרחו לספר לנו עליה. לאחר תקופה מסוימת כאשר הכרתי את "איש ההלכה" ועם פיכחון מסוים מההרמוניות וחיפוש הקודש בכל מקום חשבתי שאכן נכון יותר להעמיד את התורה על הלכה וכל השאר נחמד. עם הזמן  הגיעה גם ההתערערות האמון שלי בנכונות של ההלכה וחכמיה, וחשבתי שראשית כל צריך להעמיד את היהדות על עקרונות מוסריים, והכי טוב אם נצליח לדלות אותם מטקסטים יהודיים דוגמת עבודתו של לוינס וכו'. גם מזה התפכחתי,  מהבסיס המוסרי ובטח מחיפושו בחז"ל. 
אישית יש לי כללי מוסר מאוד בסיסיים שמעולם לא חשבתי עליהם יותר מידי, פשוט אני  לא רוצח את מי שלא חושב כמוני והנגזרות והתת סעיפים שנובעים מכך.
ביחס לתורה קיבלתי עלי את מסורת התושב"ע משתדל ללמוד כמה שיותר ש"ס ופוסקים וקבלת הרש"ש (לא יודע להסביר למה, יש משהו מיוחד בלימוד הזה)
 
בחזרה למוסר. כפי שפתחתי הרבה מבני גילי עברו תהליך דומה וכרגע נאחזים במוסר כתשתית. אני לא מצליח להבין למה? ב20- 25 שנה האחרונות (נדמה לי שרצח רבין מסמל שינוי מגמה) נשפך הרבה דיו סביב העניין: "האחר" "הזולת" "זולתנות" מצפון, ערכים ועוד ועד.  זה תמיד נראה מאוד חכם ונכון. 
הנחת יסוד אצלי שאם יש משהו שווה וטוב הוא צריך להיות עם מאמץ דיוק והשקעה, למשל יצירה ספרותית כמו ציץ אליעזר לא כל אחד יכול לעשות. האם להיות מוסרי צריך באמת להתאמץ? אני כמעט בטוח שלא. כשאני קורא (כבר כמעט שלא קורא) טקסטים מהתחום הנ"ל אני שואל האם השכנה שלי מתקופת ילדותי בשדרות, סולטנה כהן ז"ל שלא היתה ממש משכילה היא פחות מוסרית מכותבי טורים במקור ראשון והארץ.? לא יודע. אבל היתה טובת לב , נחמדה ואדיבה. 
כשהייתי בתיכון התרחש רצח העם ברואנדה, זה לא שבאמת למישהו היה איכפת, אי אפשר להתכחש לעובדות 800000 נרצחים. היכן היה המערב בסיפור? מדינאים באירופה או שנמנעו או שהאשימו אחד את השני בחוסר לקיחת אחריות. 
הנשיא אובמה קיבל פרס נובל לשלום. חוץ מיזה שהוא חתיך לא הבנתי מה הסיבה בעטיה זכה לפרס הזה. אני מניח שגם 600000 נרצחים בסוריה לא מבינים, דווקא טראמפ הבהמה (במובן הזה שהוא לא מתאמץ להסתיר את המאווים שנהוג להסתיר ונחשבים על רובנו, כולל אותי, לבעיתיים) עזר במידה רבה להפסקת ההרג של שלטון אסד.
בשנים האחרונות, חברך הרב יובל שרלו מציג את עצמו ציבורית כ"אתיקן" (יש לזה סמיכה מהרבנות?) מלבד העובדה שזה די מעצבן שהוא עושה זאת בתפקיד רב, כאילו יש קשר בין הדברים, אני באמת לא יודע מה כל כך מתלהבים מהעמדת המוסר ככלי אובייקטיבי מנצח עליו משתיתים את היהדות? כפי שציינתי יש לי אמון מועט בלהג סביב הנושאים הללו, ובשביל להיות אדם הגון ונחמד בטח שלא צריך לקרוא פילוסופיה או פסיכו-פילוסופיה הומנית
 
בכלל, מה הם גבולות הגזרה של השיח הזה שלרבים נראה כעיקר העיקרים וכל השאר תוספת מרובה? כשמדברים הלכה, אז פחות או יותר (בעיקר יותר) אני יודע מה הם כללי המשחק (כנ"ל בקבלה) ואיך עובדים איתם, בעיקר אני חושב שיודע להעריך טקסט הלכתי טוב ומנומק שאפשר לדון בו ויש לו נפק"מ. 
לגבי המוסר אין לי מושג איפה מתחיל ואיפה הוא נגמר, זה תמיד נשמע לי כאילו מרוב שלאנשים לא נשאר במה להאחז, הולכים על המקלט המוסרי כמקום בטוח, וחופרים בו הגיגים ו"עשה ולא תעשה", כאילו גילו את אמריקה. 
הפרדוקס כפי שכתבתי לעיל, שלעיתים אנשים פשוטים וחסרי השכלה הרבה יותר נחמדים וישרים מהליברל הדתי-חילוני  "המשכיל" הלבן.   
קצת סדר יעזור.