הישמעות לגדולי הדור

כתבת שלמרא דאתרא יש סמכות על הקהילה שקיבלה אותו על עצמה ומי שמשתייך אליה. השאלה אם אני משויך לקהילה על כרחי אם נולדתי לעדה כזאת או אחרת, או שאולי שיוך קהילתי נקבע מרצונו של אדם להשתייך לקהילה מסוימת?
כמו כן, הבנתי שהרב יוסף קארו בעל מעמד של מרא דאתרא בארץ ישראל, השאלה אם זה אומר שכל מי שיושב בארץ ישראל מחויב לפסיקתו?

נהוג היום (בניגוד לעבר) שאדם משתייך לעדה לפי מוצאו (=אביו), ומשם הוא לוקח את מנהגיו. כשמדובר על קהילה זו ודאי תוצאה של בחירה והחלטה להשתייך אליה. בכל מקום יש כמה קהילות, ולכן המקום לא קובע.
הטענה שרבי יוסף קארו הוא מרא דאתרא כאן היא מופרכת. אמנם הרב עובדיה נהג לומר זאת, אבל אף אחד לא ממש מתרגש מזה, ובצדק. אין דבר כזה מרא דאתרא מת. מעודי לא שמעתי על המושג התימהוני הזה.

למקור ההלכתי של המושג 'גדול הדור' יעוין בספרו של אאמו"ר, חלק א' עמוד 84 – ניתן לאחזרו כאן: http://www.eretzhemdah.org/data/Uploadedfiles/ftpuserfiles/books/government_and_country/1.pdf

לגבי 'מרא דאתרא מת' – הכוונה היא שיש מקומות שקיבלו על עצמם פסקים של תלמיד חכם אף לאחר פטירתו. ראה כאן:
שו"ת הרשב"א חלק א סימן רנג
ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי זכרונו לברכה ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם. ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שהם מתירין נוהג בו איסור. שאין אלו כרבם ממש דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו

כשאמרתי שאין מקור התכוונתי למקור ראשוני. לגבי הפקר בי"ד יש מקור (לפחות לשיטות שמדובר בבי"ד הגדול שבדור). אבל סמכות כללית לגדול הדור איני מכיר לה מקור. אכן יש מהראשונים שכתבו זאת בלי מקור, אבל הדברים תמוהים. מניין יוצאת סמכות זאת? הרי הסמכות להפקיר ממון מוכיחה את ההיפך, שדווקא על כך קיבלו סמכות ולא על כל שאר סמכויות הסנהדרין. אחרת מאי שנא סנהדרין? ודברי החינוך ידועים אך תמוהים ולא מוסכמים. ואולי הסמכות היא כדברי הראי"ה על הסכמת כלל ישראל שהיא כסמכות הסנהדרין, אבל אז שוב מדובר על הסכמה ולא על סמכות. וכשאין הסכמה אין סמכות. משא"כ אם היתה סמכות הלכתית לגדול הדור היא לא תלויה בהסכמה (כמו שסמכות הסנהדרין לא תלויה בהסכמה). והנפ"מ היא שגם אם אתה אוחז שפלוני הוא גדול הדור אין לך שום חובה לשמוע לו, והרי זהו המצב בזמננו לגבי אלו שמקובלים כגדולי הדור. יש גם מהראשונים שכתבו שבי"ד הגדול שבדור יכול לענוש עונשי גוף, אבל גם לזה אין מקור. זהו פשוט צורך השעה (לדעתם) ולא דין שנלמד ממקור כלשהו. ולגבי מקום שנהגו לעשות כדברי פוסק אחד, ידועים דברי שו"ת זכרון יוסף (לבן הרא"ש, הביאו גם בקו"ש ב"ב כמדומני) שכתב שאין לזה תוקף (לפחות במקום מרא דאתרא, כפי שגם הבאת כאן מהרשב"א). בכל אופן, לא מדובר על אתרא דמרן בגלל שהוא היה כאן הרב ויש לו סמכות, אלא זה לכל היותר כמנהג שקיבלו לנהוג כדעתו (ולא חובה מכוח סמכות). והנפ"מ היא שהפה שאסר (=הציבור) הוא גם המתיר, משא"כ לגבי מצב של סמכות הלכתית. בכל מקרה, כאן בא"י זה לא המצב. אפילו בזמנו של ר"י קארו לא נהגו כאן כדעתו.

"הטענה שרבי יוסף קארו הוא מרא דאתרא כאן היא מופרכת."

אבל במקום אחר כתבת שכשאין לי עמדה בהלכה עליי ללכת לפי רבי יוסף קארו. מדוע לא אוכל ללכת לפי מי שארצה?

כי המנהג ללכת לפיו.

ומה המקור לכך שהמנהג הוא זה שמחייב?

אתה שואל מניין שיש ללכת אחרי מנהגים? בפשט הגמרא פ' מקום שנהגו לומדים זאת מ"אל תיטוש", ויש שלמדו זאת מנדרים. תוכל למצוא סקירות ברשת.

אז אולי נאמר שצריך ללכת לפי אלו גדולי הדור, כיון שכך המנהג?

זה לא המנהג. חלק מהאנשים חושבים בטעות שזו חובה, ולא היא. וחלק אחר בכלל לא עושים זאת.

רבי אלחנן וסרמן בספרו דברי חכמים כתב להוכיח שכם היום אם רוב גדולי הדור יפסקו איזה פסק יש חובה לציית להם כמו בבית דין הגדול שבירושלים (מדין לא תסור) עיי"ש