המחקר החדש על בחירה חופשית

אגב, זו ליעד מודריק ולא עידית מודריק. שמעתי עד עכשיו חצי מההרצאה והבחורה אין לה מושג ירוק על מה היא מדברת. יש אצלה ערבוב מושגים ממש כאחרון ההדיוטות. מה שמוכיח שוב שגם אנשי מקצוע טועים בטעויות חמורות בתחום הזה. מה שמפתיע הוא שהיא עשתה גם דוקטורט בפילוסופיה ולא רק במדעי המוח.
אגב, עד עכשיו היא מציגה תמונה ועמדה דטרמיניסטית לגמרי, ומאד מפתיע אותי הסיכום שניתן לדבריה באתר רציו. אבל אני ממשיך לשמוע.

בסופו של דבר הניסוי דווקא מעניין מאד ולא ידעתי שבוצע. הייתי ממליץ לדלג על ההקדמה המושגית-פילוסופית שלה.

מה הרב אמר על החלק הראשון בדבריה, (אני מקווה שהבנתי אותו נכון),
שעם הזמן היא הבינה שלא מעניין אותה להיות בעלת רצון חופשי ויכולת לפעול כך ולא אחרת. אלא אף יתירה מכך, נשמע שייתכן והיא מעדיפה להיות ייצור שבמצב זהה יקבל בדיוק אותו החלטה.
כי אם אתה ניצב עכשיו בפני צומת דרכים וקיימת לך שתי אפשרויות לעשות א' או ב', ונתונים בידך אותם השיקולים. אז היא הייתה רוצה לבחור בכל פעם אותו דבר. ז"א במילים אחרות, האפשרות לפועל לפי סט האמונות והערכים שלה והיכולת להבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר מה היא רוצה לעשות *זה* מה שהופך אותה ליצור רציונלי.
(להבנתי, לעומת בחירה שהיא במידה מסוימת לא מוסיפה מאומה למשוואה ביחס לדרך דטרמיניסטית שיטתית).
הרי מה אכפת לי אם אני מתנהג בצורה דטרמיניסטית או לא, כל עוד אני נוהג על פי ערכי ומשתדל להיות בן אדם טוב תחת האמונה שההתנהגות הזאת טבועה באופינו. זה מספיק.

השאלה מה מעניין אותה אינה רלוונטית. זה עניין של טעם אישי, ובפרט בתמונה דטרמיניסטית היא בנויה כך שזה מה שמעניין אותה. אז מה?
הליברטאניזם לא אומר שלא תחליט אותו דבר אלא שלא בהכרח תחליט אותו דבר. לכן השאלה אינה האם אעשה אותו דבר אלא האם העשייה תהיה שלי או לא. לשיטתה, היא גם מעדיפה שיהפנטו אותה כך שתמיד תנהג באותה צורה ראויה. אני מפקפק האם היא תסכים גם לזה.
הטעות שלה היא שהיא חושבת שהבחירה נועדה לוודא שתעשו את המעשה הנכון, כלומר השפיטה שלנו היא תוצאתית בלבד. ולא היא. המעשה הנכון הוא חסר ערך אם הוא לא נעשה מתוך בחירה. השפיטה היא דאונטלוגית ולא רק תוצאתית. לפי קאנט – היא רק דאונטולוגית.
אגב, בתמונה דטרמיניסטית אתה לא מתנהג ולא משתדל. אתה לא עושה כלום. הכל נעשה דרכך.

כפוי על האדם להרגיש טוב בזמן שהוא תופס עצמו חופשי ממגבלות. לכן כפוי עליו להרגיש טוב יותר אם יאמין שיש לו בחירה חופשית. לכן כולם מאמינים שיש להם בחירה חופשית (אפילו אלו הטוענים שאין מאמינים שיש). כל זה נובע מכורח המציאות הפסיכולוגית של האדם.

יש מתנדב לסכם מה הניסוי ומה התוצאות?

במשפט אחד, הממצאים הם שבניסויים של פיקינג יש את האפקט של ליבט, כלומר סיגנל ה-RP מקדים את ההחלטה. בנסויים של צ'וסינג אין פער זמן כזה. [אגב, זה ממש מה שכתבתי בפרק בספר שלי, ושם אמרתי שיש לי ידיד באוניברסיטה העברית שאמר לי שמתכננים לעשות ניסוי כזה].
הניסוי של הצ'וסינג הוא הבא: הם הציבו בפני האדם אפשרויות לתרום כסף לעמותות שונות, חלקן שנויות במחלוקת. הוא אמור ללחוץ על העמותה שעבורה ייתרם הכסף, וזו התלבטות של צ'וסינג.
יש מקום לדון על הפרשנויות שהיא הציעה לתוצאות, ל-RP, ולניסוי ליבט עצמו. (תפיסתה היא דטרמיניסטית)

מעניין.
בכל אופן, לכל ניסוי יש הסבר דטרמיניסטי. מבחינה מתודולוגית ממילא מניחים שהכול דטרמיניסטי, ואז בסך בכול התגלה שהמנגנון של צ'וזינג שונה מזה של פיקינג.

למה המחקר הזה לא עורר סערה? הרי זו פצצה של ממש.

(מה שמודריק טוענת שכנראה נמצא במקום אחר וכו', זו סתם תחושת בטן)

האם זה אומר שהעולם המדעי כל כך משוכנע באמיתות הדטרמיניזם עד ששום מחקר לא יזיז אותו?
או שהוא לא מבין אל נכון את החילוק האפריורי בין פיקינג לצ'וסינג וממילא המחקר לא כ"כ משמעותי?