הפלת ממזרים והצלת גוי בשבת

1. יש כשל רווח של ערבוב בין דעת ההלכה לדעות פוסקים כאלה או אחרים. הפוסקים הם תבנית נוף מולדתם, ולכן אין לשפוט את ההלכה על פי דברי פוסק זה או אחר. בדיוק כמו שלא הייתי שופט את החילוניות על פי דברים שנכתבו לפני מאה שנה (על מעמד האישה ועל הומוסקסואליות וכו'). יש ממדים בהלכה שהם תרבות של אנשים כאלה או אחרים ולא ההלכה עצמה. אגב, זו גם הסיבה לכך שצריך להיזהר מלשפוט את האסלאם על פי התנהגותם של אנשים כאלה או אחרים (גאולת דם, למשל, היא תרבות ערבית ולא אסלאם). מעבר לזה, אני מתפלא לשמוע ביקורת כזאת מאישה חילונית ששייכת לחברה שרובה ככולה דוגלת בזכות להפיל (=לרצוח) עוברים חופשי בלי שבכלל יש עילה. אז מה לה כי תלין על ההלכה שמסייגת מאד את ההיתר הזה (=היתר לרצוח), הרבה יותר ממה שמקובל מסביבה. חשוב על מצב של חברה שמחייבת את חבריה לעזור בכל כספם למי שנמצא במצוקה, אבל הם אומרים לא לעשות זאת לממזרים (להם מותר לעזור רק עד חומש) אבל כן לבעלי תסמונת דאון. יש מקום לטענות כלפיהם? הרי כל הסטנדרט שבו מדובר הוא סטנדרט עליון הרבה יותר מהמקובל אצלנו. אז מה לנו כי נלין?   2. ברקע הדברים יש לדעת שלפחות לחלק מהדעות (ר"ש בן מנסיא במסכת יומא) ההלכה לא מתירה לחלל שבת גם על יהודי, אלא רק מפני שהוא ישמור שבתות הרבה. אם כן, מבחינת ההלכה ערך החיים לא גבוה מערך השבת, גם ביחס ליהודי. כעת מי שרוצה לבקר את ההלכה שיבקר אותה על העיקרון הזה (ביקורת לא רלוונטית כי מבחינתה אין בכלל ערך לשמירת שבת). אבל בהנחה שקיבלת את זה – התוצאה של הבחנה בין גוי ליהודי יוצאת מאליה, כי יהודי ישמור שבתות הרבה וגוי לא. בנוסף, הגויים שעליהם דיברו חז"ל היו בעלי רמה אנושית ירודה ביותר (רוצחים, נואפים, עובדים ע"ז, מקריבים את ילדיהם למולך ועובדים לפעור). רק בגלל זה נוצרה האפלייה ההלכתית כלפיהם (ראה ב"ק לז). ההסתכלות על הגויים דרך מה שאנחנו רואים בימינו היא אנכרוניזם. ואכן המאירי כותב בגלל זה שהיום יש לחלל שבת במלאכות דאורייתא כדי להציל גוי, ואף אני הקטן עמדתי על כך במאמרי באקדמות על עבודה זרה 'נאורה', וגם הראי"ה קוק כתב שהלכה כמותו. —————————————————————————————— שואל: הרב מיכי שלום,   תודה על המענה. נהניתי מהדברים. לגבי 2 , רק אעיר שהמאירי לא כותב במפורש שיש לחלל שבת להצלת גוי במלאכות דאורייתא… מסיקים מדבריו, שיש גוים שראויים להצלה (לעיתים יש הבדל בין כתיבה מפורשת להסקה מתוך הדברים מבחינת תוקף הדברים).  קראתי את מאמרך בעבר 🙂    בכל אופן, גם בזמנינו יש רבנים שתופסים את כל ההיתר להציל גויים בשבת רק מטעמי איבה. ראה למשל כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4229407,00.html אמנם אין אנו למדים מתוך הכתבות, אבל אם תעיין למשל בחזו"ע שבת ג' דף שז, שם הרב עובדיה פוסק שלהציל גוי רק משום איבה. ובהערות כתב תשובה ארוכה מאוד, שלמיטב זכרוני אין בה שום דיון על שינוי מהותי בתפיסת הגוי בזמן הזה. הכל עיסוק טכני באיבה, מלאכה שאינה צריכה לגופה, שניים שעשאוה, דאורייתא ודרבנן.  הרב עובדיה הוא פוסק בן זמנינו (אגב שיפוט על תפיסות של לפני 100 שנה)… וקשה מאוד לומר שדעותיו ותפיסותיו רחוקות מהמיינסטרים בספרות הפסיקה ב-100 שנים האחרונות. לדעתי גם לרוב החרדים בכלל לא תהיה דילמה לגבי הצלת הגוי, בהיעדר איבה. לא היה אכפת להם שלא להצילו.   בעניין אחר, האם יש לך עותקים למכירה של "אמת ולא יציב"? מהו המחיר?     בברכה, —————————————————————————————— הרב: הוא כותב זאת בפירוש בפ"ח דיומא, שההלכה שלא מצילים היא רק בגויים של פעם שלא היו גדורים בנימוסי האומות. ברור לי שכמעט אף פוסק היום לא סומך על המאירי, וגם אנוכי הקטן לולא הייתי סובר כמותו אולי לא הייתי נתלה בו כמקור. אבל זה נראה לי נכון בסברא, ורק מצאתי און לי בדברי המאירי. למרות שלדעתי אם תתעורר שאלה אמיתית, ולא יהיה מוצא של איבה ודרכי שלום – אני מאמין שיהיו לא מעט פוסקים שיאמרו זאת גם להלכה. היום נוח להיתלות בפתרונות טכניים פן ייחשבו רפורמים ל"ע.   אמת ולא יציב כמו כל ספרי ידיעות נמכר רק בחנויות. אסור לי למכור. כל טוב, מיכי —————————————————————————————— אליהו אברמזון: הרב שלום,

דבריך מזכירים לי את דעתו של הרב אליעזר ברקוביץ',שהיה מההוגים החביבים עלי במאה ה-20, שכן הוא שאף לגלות את הערכים המכוננים של ההלכה.
ועם זאת השאלה היא כיצד מפרידים בין אותה "דעת הלכה" (העצם) מדעת הפוסקים שהם הכלי לגילויה (צורה)?
אנו אומרים שהמניעים של הפוסק אינם רלוונטיים כל עוד הוא מצדיק את דעתו בקטגוריות השפה ההלכתית, אך האם השפה ההלכתית לא משתנה בגלל פסיקות כאלו? לגבי הגוי, נראה שרק ממך שמעתי דברים ברורים וישירים, אך מפוסקים אחרים בד"כ מקבלים שיקולים כמעט טכניים כגון איבה ודרכי שלום. —————————————————————————————— הרב: אליהו שלום.
לא באתי לזלזל בפוסקים ח"ו. רק חידדתי שאין לדבר על ה"הלכה" אלא על פרשנות כזו או אחרת עבורה. הפרשנויות השונות, שכולן כבודן במקומם מונח, הן תוצרים אנושיים פרי השפעה סביבתית.
התוצר של הפוסק אכן לא תלוי במוטיבציות שלו אלא בהצדקות שהוא נותן, אבל בו בזמן הוא גם לא מחייב אותי אם לי יש פרשנות אחרת והצדקות אחרות.
ההעדפה של הפוסקים לשיקולים טכניים נובעת לדעתי בעיקר מהחשש מהיתפסות כרפורמים (שיקול שגוי ומעוות לדעתי, אבל דומני שהוא מתאר אל נכון את הלך מחשבתם). אני רוצה להאמין (וגם מאמין) שבמקרה אמיתי (על אי בודד, כשאין חשש של איבה וכו') רבים מהם היו מתירים מאותו נימוק של המאירי. וגם אם לא – אז אני לא מסכים איתם. לכן ההלכה מבחינתי אומרת משהו אחר. דעתם היא שלהם, וכבודה במקומה מונח, אבל היא לא "ההלכה".
לא בדקתי האם אין פוסקים אחרים שאומרים את הדברים בצורה ישירה, אבל ברור לי שגם אם יש אלו מתי מעט. הסיבות כנ"ל. בכל אופן, אם זו האמת לדעתי לא ממש חשוב לי כמה פוסקים אומרים זאת.  —————————————————————————————— אליהו אברמזון: הרב שלום,
חלילה לא חשבתי שאתה מזלזל בפוסקים, אלא כיצד מכריעים שפוסק כזה או אחר צודק או טועה. אני מבין ממך שסוף כל סוף זה שיקול דעת ולא "כללי פסיקה" פורמליים.
מבין השיטין אני מזהה שהמוטיבציה שלך (הברוכה, יש לומר) היא מוסרית, או לפחות נסיון להרגיע המתח בין ההלכה למוסר היכן שאפשר. תודה —————————————————————————————— הרב: מה פירוש כיצד מכריעים? עם השכל. וכי חסרות מחלוקות בהלכה? כיצד אתה מכריע בכל מחלוקת הלכתית?
מה שכתבתי הוא שאם פוסק א אומר X ופוסק ב אומר Y, אני לא מבין איך אפשר לבוא לפוסק א ולבקר את ההלכה על כך שהיא אומרת Y? זה אבסורדי. אתה יכול לבקר את פרשנותו של פוסק ב אבל לא את ההלכה.
לגבי ההכרעה, כאמור, יש להשתמש בשכל שלך או לבחור לך רב כהבנתך.
המוטיבציה שלי היא מוסרית, אבל דומני שגם אצלי אין לשפוט את הדברים לפי מוטיבציות אלא לפי הנימוקים. לדעתי זו הפרשנות המתבקשת והנכונה בלי קשר למוטיבציות שלי. הזכרתי את סוגיית ב"ק לז ואת דברי הרמב"ם בפיהמ"ש על השבת אבידה לגוי, שתולים זאת בהתנהגות הגויים. ומכאן שאם במציאות ההתנהגות שונה יש לשנות את ההתייחסות.
לסיכום, להבנתי מי שלא עושה זאת לא רק שאינו מוסרי הוא טועה הלכתית ועובר עבירה דתית. ואני מפריד בין שתי אלו (ראה באתר טור 15). —————————————————————————————— טוביה: אולי אפשר הפניה יותר מדויקת למאירי? לפום ריהטא לא הצלחתי למצוא

כאן: http://ph.yhb.org.il/plus/01-27-03-04 מובאים שיטות המקלים (ולא מוזכר המאירי) —————————————————————————————— הרב: הבאתי אותו בפרק ה של מאמרי על ע"ז נאורה שהפניתי אליו בדבריי. הוא גם מופיע במאמר של הרב גרשוני שהפניתי אליו בהערה 28 שם.
זה המאמר.