הצופן התנ"כי

זה עוד הוכחה שהתורה אלוקית, (על הצד שזה אמת)
רק כח אלוקי יכול לחזות את העתיד מראש.

אכן. התכוונתי שזה לא חשוב כלימוד תורה

הרב, לא כל מי שעוסק בזה נגוע. (רק הלא-מאמינים שיהיו חייבים לשנות את השקפתם במקרה ויטעו)

זה לא שריפס הוא לא מתמטיקאי גדול.
בכל אופן, אני הבנתי שאומן עדיין חושב שזה בעייתי. אבל מקריאת הדוחות השונים רואים שחלק גדול מבדיקת הוועדה היה התעסקות בגנון של ריפס וויצטום מול קלעי ובר הלל. הם ניסו לנהל שם טריבונל מעין משפטי שיכריע והצדדים התנהגו כמו ילדים קטנים הכי שאפשר.
כיוון שברור שאם ניתן בסיני משהו הוא לא הגיע אלינו בדיוק באותיותיו (וכאן אני כמובן שולח לטור שלך אם אתה אפיקורס, ומחיל את זה עליי הק'), והרעיון שהוא דאג לכך שהיא תגיע לצורתה הנוכחית בדיוק בימינו כשאפשר לחפש צופן נשמע מופרך לחלוטין. כמובן שזה שיקול אפריורי שלא רלוונטי אחרי שכבר יש ממצאים אמפיריים.

ממה שהבנתי השוללים הודו שקרה כאן משהו מוזר, אלא שהיה אפשר להנדס את זה בעזרת בחירת קריטריונים אחרים לניסוי, וכאן נכנסת השאלה אם לסמוך שלא זייפו. (באתר של ויצטום הוא מספר שערך בעבר ניסוי לחזות מתי תפרוץ מלחמה או משהו כזה, וקיבל תאריך מסוים [בדיעבד רואים שהוא נכון], אם הוא באמת לא חיפש את זה אחר כך, אני אישית הייתי נופל מהמקום)

א"ח, לפעמים יש ניבוי שמתגלה קודם אבל מקבל משמעות רק אח"כ. לכן הטענה מדוע הם לא מנבאים אירועים מראש שעולה תמיד בוויכוח הזה לא נראית לי מכריעה. נגיד שהם היו מוצאים את הרוצח של סאדאת ליד שמו של סאדאת (הם באמת מצאו זאת). לפני שקרה הרצח אף אחד לא ידע את שמו ומיהו, ולכן הניבוי הזה היה חסר משמעות עד שקרה הרצח.
כמובן שאם התוצאה היתה חד משמעית לגמרי, כלומר היה יוצא משפט כמו: סאדאת יירצח על ידי ראובן בן שמעון בתאריך זה וזה, זה היה ניבוי מראש. אבל זה לא סוג הניבויים שמקבלים שם.
יתר על כן, לפני שקרה הרצח הם כלל לא חיפשו ולכן אין פלא שלא מצאו. התרחשות האירוע היא שמפנה אותם לחפש.

ישי,
פעם מזמן קראתי את הדו"ח, ולדעתי הם התעסקו גם במהות. ואכן גם ריפס הוא מתמטיקאי חשוב, בין היתר לכן אמרתי שקטונתי. אומן חזר בו קצת בראיון עיתונאי (לא בדו"ח). שוב, זה לא שכעת הוא מאמין בממצאים של ריפס, אבל הוא התנסח מתון יותר. דומני שהפניתי לזה בנספח של אלוהים משחק בקוביות.

א"ח,
אני לא התרשמתי שאתה צודק. עובדתית כל הצדדים מוטים כאן. קודם כל לפי התרשמותי זוהי העובדה. כעת אתה מחפש הסבר, ולדעתי יש הסבר לשני הצדדים. אלו רוצים להוכיח שהמקרא אמת ואלוקי והללו רוצים להוכיח שלא. לכן המצב סימטרי למדיי. כולנו מכירים את המגמתיות של מחזירים בתשובה כמו מחזירים בשאלה.
אמנם נכון שהמצב לא לגמרי סימטרי, כי אם הממצאים לא נכונים אין הכרח לעזוב את הדת, ואם הם כן נכונים החילוני נמצא בבעייה.

נדמה לי שהסיפור אצל אומן הוא בדיוק הפוך, בהתחלה הוא השתכנע שזה אמין, ולאחר מכן חזר בו ואמר שהוא לא יודע.