הצו הקטגורי
שלום הרב.
האם אתה מסכים עם הדעה הסוברת שקאנט אומנם הצליח להוכיח ש"התבונה המעשית הטהורה" אכן דורשת מבחינה אפריורית לפעול כך שהכללים המנחים של הרצון שלנו יוכלו לשמש תמיד כעקרונות של חוק כללי, אך קאנט לא ענה על הצורך להוכיח שאכן האדם מחויב בכלל לפעול בהתאם ל"עובדה" מפורסמת זו של התבונה?
תודה.
אני לא מסכים לעצם ההפרדה שהצעת. אם התבונה מחייבת זאת לא צריך להוכיח מעבר לזה מאומה. זו משמעות הטענה שהתבונה מחייבת זאת.
כמו שיאמר לי אדם: אני יודע שרצח אינו מוסרי, אבל מדוע אסור לעשות משהו לא מוסרי? שאלה זו משקפת חוסר הבנה. כשאומרים שמשהו לא מוסרי אמרנו בכך בין היתר שאסור לעשות אותו. זה תוכנו של המושג "מוסרי".
אבל עדיין אני לא מבין איך עצם המושג מוסר מהווה את הסמכות לכפות עליי ללכת אחרי המוסר?
זה שהתבונה הפנימה את הבנת המושג מוסר, מהם הדרכים ללכת אחריו וכו'.. לא אומר שזה יכול לכפות על הגוף שלי, שהוא ממד מחוץ לתבונה, לעשות מעשים מוסריים.
ואם כן תבין, מדוע ההבנה יש לה כוח/סמכות לכפות? הסברתי מדוע אלו דברי הבל. זו משמעות הצו המוסרי, שהוא מחייב. אם אינך מבין שהוא מחייב אז לא באמת הבנת שזהו צו המוסר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer