הראיה הקוסמולוגית לקיומו של אלוקים!

שו”תקטגוריה: אמונההראיה הקוסמולוגית לקיומו של אלוקים!
mikyab צוות שאל לפני 12 חודשים

קופנהגן העלה לאתר סרטון מעשה ידיו שמסביר את הראיה הקוסמולוגית. ראו כאן.

בעיניי הסרטון מעולה, ולכן אני מביא אותו כאן לתועלת הגולשים.

 

 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 12 חודשים

צפיתי בעניין רב בניסוח הזהיר והמדויק של הראיה הקסמולוגית. אכן מלאכת מחשבת. שלוש הערות על הלוגיקה שעלו לי בעת הצפייה:

  1. אתה מניח שהקיום הוא תכונה שנדבקת בעצם. זו בדיוק ההנחה שמכוחה רוב הפילוסופים דוחים את הראיה האונטולוגית. הקיום אינו תכונה של העצם והוא לא נדבק בו. בכל תכונה X, כשאומרים “עצם זה וזה הוא X”, מתארים אותו, כלומר אומרים משהו על תכונותיו או צורתו .במינוח אריסטוטלי). כשאומרים “עצם זה וזה קיים” לא מתארים אותו אלא אומרים משהו על עצמותו. עצם לא קיים אינו עצם נטול תכונה אלא אין. לעומת זאת עצם נטול תכונה X אינו אין אלא עצם שונה בתכונותיו (השאלה האם זה אותו עצם או עצם אחר, תלויה בשאלה האם התכונה מהותית לו). לכן מסקנה 4 בטיעון במסך שמוצג בדקה 22:10 בסרטון היא בעייתית בעיניי.
  2. בסיום הסרטון יש קפיצה לוגית בעייתית. הוכחת שאלוהים הוא מקור ההוויה, כלומר הקיום. אבל מכאן עברת שתי קפיצות ללא הצדקה: הסקת שהוא יחיד וגם שהוא שלם בכל מיני השלימות. א. לא התמודדת עם האפשרות שיש כמה מקורות קיום ראשוניים לעצמים שונים. אגב, נדמה לי שהקפיצה הזאת הייתה נעלמת אם היית מאמץ את הניסוח הראשון שהצעת (שמתבסס על מכלול העצמים הקונטינגנטיים) במקום השני שבו התמקדת (שמתבסס על אחד מהם, כמו גרגר החול). ב. לגבי השלימויות, לזה אין קשר הכרחי להיותו מקור הקיום וההוויה. כאן הוא צריך להיות מקור התכונות והאופי של העולם ולא מקור הקיום של העצמים. בזה אתה עובר לראיה הפיסיקו-תיאולוגית, ואתה גם מניח שהאלוהים שמוכח ממנה (מקור המורכבות והתכונות של היקום) הוא אותו אלוהים שמוכח מהראיה הקוסמולוגית (מקור ההוויה). זה לא קשור לראיה הקוסמולוגית.
  3. אתה מתעלם מהאפשרות של רגרסיה אינסופית כתחליף לסיבתיות. חסר כאן ההסבר מדוע רגרסיה אינסופית אינה אלטרנטיבה. אתה עומד על כך בקצרה, כשאתה מדבר על רכבת אינסופית, וזה טיעון מהניסיון. אבל האתאיסט יאמר לך שאין בנמצא רכבת אינסופית ולכן אינך יכול ללמוד מהדוגמה הזאת עיקרון כללי (שתמיד צריכה להיות סיבה לשרשרת), שכן אין לנו ניסיון כזה. לדעתי הבעיה ברגרסיה אינסופית אינה הניסיון שלנו אלא בעיה לוגית (זה לא מציע הסבר בגלל שאינסוף הוא פוטנציאלי ולא קונקרטי).

עוד הערה מתודית. החלקים של היחסיות והחיוביות היו קצת מהירים מדיי, ולא יצאה לי ברורה דיה הנחיצות שלהם. שווה לחשוב על פירוט והאטה כלשהי בשלב ההוא.
בכל אופן, יישר כוח גדול. באמת הסבר נפלא ובהיר.

חוקר הגיב לפני 12 חודשים

לפי הכותרת הרב חוזר בו ואומר שהקוסמולוגית טובה יותר מהפיסיקו תיאולוגית?

mikyab צוות הגיב לפני 12 חודשים

לא. הכותרת היא שלו ולא שלי. שיניתי.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 12 חודשים

תודה רבה על דברי השבח!

1. ראשית הייתי אומר שהאינטואיציה הפשוטה היא שקיום הוא תכונה שמבטאת משהו על הריאליה של האינדיבידואל המתואר. למשל תוך כדי הקוגיטו הקרטזיאני, כשמטיל הספק עדיין במסגרת המתודה שאינה מאפשרת קורספונדציה בין תכני המחשבה למציאות חיצונית, הוא עדיין מסוגל לייחס משמעות אונטולוגית לקביעה “(אני חושב משמע) אני קיים” ולאשר את נכונותה. אך אם קיום אינו תכונה המשפט הזה היה נראה כטאוטולוגיה שלא ברור מה היא אומרת או מה החידוש בה. או, מובן לכולנו מה הכוונה בלומר: “פילים קיימים, אך דינוזאורים אינם קיימים”. הצורה המתקבלת על הדעת להבנת המשפט הוא באופן שקיום במקרה המדובר הוא תכונה מסדר ראשון, שמניחה אבחנה אונטולוגית או לפחות מושגית בין קיום הדבר לבין מהותו.

שנית, אם אין עצם כלשהו (או לא היה יקום כלל), איננו שואלים מדוע הוא אינו קיים, אבל ברגע שיש משהו, מיד עשויה לעלות השאלה “מדוע”, בצורה שאינה פחות רציונלית מהשאלה שעולה, כשאנו רואים מים חמים, מדוע הם חמים – אותו סוג של תמיהה אינטלקטואלית. ואם לא הצלחנו למצוא את הסיבה, זה לא אומר שיהיה רציונלי לחשוב: “טוב, אולי אין סיבה” אלא נמשיך להיות בטוחים שיש משהו שגורם למים להיות חמים. ולכן הראיה אינה נתפסת למונח “תכונה” אלא למה שמשתייך למשהו מצד עצמו ולמה שלא – עקרון סיבתיות בהחלט אינטואיטיבי שעולה משלל הדוגמאות ביום יום, וקונסיסטנטי עם התמיהה שעולה באותו אופן לגבי עצם הקיום. מוזר ונראה אד הוק להגביל אותו דווקא כאן ולטעון שדברים מסוגלים להיות קיימים סתם ככה ללא כל סיבה, הגבלה שמשמעה שיכלו להיות עצמים שונים לחלוטין ללא כל סיבה, ושיכל גם שלא להיות יקום כלל סתם ככה ללא כל סיבה. לו היה היקום כולו מורכב מבלון כתום נצחי ותו לא – האם היינו אומרים שאין צורך בהסבר לעובדה? ומשני בלונים כתומים? כלומר לגבי קיום הייתי אומר שהעקרון נראה דווקא בשיא הכרחיותו, ואם לגביו אין הכרח, מדוע שיהיה הכרח סיבתי לגבי עניינים קונטינגנטים אחרים.

ישנן בעיות נוספות שהיו עולות מדחיית העקרון לגבי קיום. למשל, שיתכן שיגיע לידי קיום (או שתמיד היה) ללא כל סיבה מחוץ ליקום שלנו עצם או יצור כלשהו שמסוגל ליצור דברים (מן האין או שלא מן האין) ביקום שלנו. כלומר לא היינו מסוגלים לומר שיש סבירות די אפסית לכך שיווצרו כאן בלונים כתומים ברגע זה ממש סתם ככה ללא סיבה (אולטימטיבית). הדברים ארוכים וראיתי על כך כמה מאמרים נחמדים של Alexander Pruss שגם הוציא על זה כמה ספרים. אז מסכים שלניתוח מעמיק יותר של הראיה יש צורך במענה נוסף לספקנות בנוגע לעקרון הסיבתיות ספציפית לגבי קיום (דבר שהיה דורש הארכה נוספת של הוידאו) אבל זה לא אומר שהוא חסר בסיס.

2. אכן, אפשר היה להראות את אחדות ה’ מעצם היותו מקור ההוויה בכללותה וזוהי בהחלט ראיה טובה בעיניי, אך נראה שיש להקדיש לה ביסוס בנפרד. זו לא הייתה המטרה בוידאו להוכיח ייחוד ואחדות אך הסתמכתי על כך בקצרה כדי להראות מה מניע את הרמב”ם בניסוח העיקר הראשון (“נמצא שלם בכל דרכי המציאות”). ואומנם חכמי ימי הביניים הציגו טיעונים שאינם נראים בעיניי פחות תקפים לימינו, שיוצאים ממסקנת הראיה (נמצא הכרחי) ומוכיחים פשטות ואחדות אבל הם דורשים טיפול בפני עצמו ואף יותר פילוסופי בעיקרו. ניתן למשל לבסס את הטענה שכל מה שמורכב מחלקים או עקרונות פנימיים – קיומו בהכרח תלוי במציאותם ולכידותם של אותם חלקים או עקרונות והם קדומים אונטולוגית למציאות הדבר ומעגנים את מה שהוא. ברגע שנעלה בדעתנו שני יישים הכרחיים, הכוונה שיש בהכרח משהו שמבחין ביניהם מחד, ואת המהות ההכרחית המשותפת מאידך, מה שעומד בסתירה לעקרון. ואפשר להראות בדרכים נוספות.

לגבי שלמות הקיום, הדבר יוצא מהאונטולוגיה הרמבמיסטית, לפיה כשאתה אומר על עץ שהוא קיים או טוב (או בריא), זה לא באותו מובן שבו אותה אומר זאת על אדם או מטוס. טוב וקיום אינם מונחים טכניים של On ו-Off אלא קשורים קשר הדוק למהות הדבר. כמובן, הדבר דורש הרחבה, וכמובן אפשר להעזר לחילופין בראיה הפיסיקו-תאולוגית.

3. מה שניסיתי לומר זה שזה נוגד אינטואיציה חזקה. רובנו המכריע היה לדעתי חושב שכשאין ביכולתה של אף קרון להפעיל כוח בפני עצמה – אינסוף קרונות לא היו מסבירות את הפעלת הכוח (אלא להפך – מגבירות את הצורך בסיבה). אפשר להסתכל על אינסוף הקרונות כיחידה אחת – רכבת אינסופית – שבמהותה נטולת כל יכולת להתגבר על כוחות החיכוך – ולהסיק שלא היא שעושה זאת. אם ניתן להסיק זאת על כל קרון בפני עצמו, ניתן גם להסיק זאת גם אם מידת הקרון או הרכבת גדלה עד אינסוף. מדובר בבעיה מושגית בשרשרת הירארכית ולאו דווקא בהסקה אמפירית (אם כי הנסיון יכול לעזור לראות זאת).

בכל מקרה נדמה לי שכולנו יכולים להסכים שזו אינה אותה בעיה של רגרסיה אינסופית בשרשרת ארעית כמו שרשרת היולדים ששם אין אינטואיציה כזו חזקה לבלתי אפשריות (אף כי סעדיה גאון והקאלם טענו כך).

מסוקרן הגיב לפני 11 חודשים

הרב לא עונה תשובה?

השאר תגובה